בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל
בס"ד
כולי התרגשות עולה לטיסה של חברת אל על בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל של האחיין שלי. אני לא מאמין איך הזמן עבר, והוא כבר הולך להניח תפילין בירושלים, עיר הקודש ועוד בכותל שהוא קודש הקודשים. אני מסתקרן ממש נוכח הסיפור שאחותי שיתפה אותי שהולכת להיות הפתעה בדרך לכותל, היא לא הסכימה להגיד לי מה היא, אבל כמו שאני מכיר את אחותי זה הולך להיות משהו עוצמתי וחוותי. השעה 12:00 בצהריים ואני מנסה להכין את עצמי לטיסה הארוכה שעוד עומדת לפנינו.
אני עדיין מעכל את החוויה המדהימה שעברה עלי לפני מספר שעות בדרכי מניו יורק לשדה התעופה קנדי בדרך לארץ הקודש.
אמי ניפטרה לפני מספר חודשים והשתדלתי להיות נוכח בכל התפילות מאז בכדי להגיד עליה קדיש, האתגר הלא פשוט שעמד בפני בטיסת פנים הזאת היה לא פשוט כלל. הטיסה התעכבה וזמן אמירת הקדיש התקרב לא ידעתי מה לעשות כולנו כבר יושבים בתוך המטוס אך עקב מזג האויר הסוער אנחנו לא ממריאים. חשבתי לרדת מהמטוס הרי טיסה אחרת אפשר להזמין, אך את הזמן אם אחמיץ את אמירת הקדיש לא אוכל להזמין אחר במקומו, ניגשתי לדיילת וביקשתי לרדת מהמטוס, היא אמרה שהיא מצטערת אך אנחנו כבר על המסלול ולא ניתן לרדת כאן.
כל רגע הצצתי בשעון, והזמן הלך והתקרב מה נעשה?, חשבתי בליבי אולי יש בטיסה הזאת מספיק יהודים למניין?, זאת היתה תיקוותי האחרונה, אומנם לא ראיתי מישהו דתי אך זה לא אומר כלום. קמתי מהכיסא שלי והתחלתי להיתהלך הלוך ושוב מתבונן סביבי מנסה לאתר את אחי היהודיים. רק אדם אחד היה נראה לי יהודי וגם לגביו לא הייתי בטוח, אזרתי אומץ ושאלתי אותו האם הוא יהודי, והוא ענה לי כן וקפצתי משמחה, סיפרתי לו שאני מחפש יהודים למניין, הוא אמר תקרא לי כשתצטרך. המשכתי בחיפושים, והנה הגעתי לארבעה יהודים, זה היה כמו למצוא יהלומים יקרי ערך. רוב היהודים שמצאתי אמרו שהם לא דתיים ואין להם מושג איך להתפלל, אך למרות זאת הם שמחו לעזור. הזמן הלך והתקרב ואיתו המתח הלך וגבר, היה נראה לי שנגמרו היהודים במטוס, הלכתי ממושב למושב ושאלתי :"סליחה האם מישהו מכם יהודי?" מדי פעם משהו ענה לי :"כן אני יהודי". הצלחתי להגיע לשבעה אנשים סה"כ, הייתי צריך עוד שלושה, שבלעדיהם אין מנין. אחד מאנשי הצוות הציע את עזרתו וקרא בכרוז "דרושים יהודים לתפילה במניין". הייתי נבוך מהמעמד, אך הרגעתי את עצמי בזה שאמרתי בליבי שזה לשם שמיים.
אדם נוסף הופיע ואמר גם אני יהודי, והנה יש לנו שמונה יהלומים יקרים, התחלתי להתרגש נוכח הסיכוי שיתקבץ לו מניין בדך כמעט בלתי אפשרית. משהו שמאוד רצה לעזור אמר "שחבר שלו חצי יהודי", זה נכון שאלתי את חברו, " לא לא ממש" ענה. הייתי מאוכזב והסתובבתי ללכת משם לפתע אמר "סבתא שלי הייתה יהודייה", מי? "אמא של אמא שלך?" -"כן אבל זה לא אומר, נכון?", בטח שזה הופך אותך ליהודי.
"מה אני יהודי, אתה בטוח בזה? אני לא מאמין שלא ידעתי מזה", אולי האיחור בטיסה לכיוון חגיגת עליה לתורה בכותל היה רק בשביל הרגע הזה……
היגעתי כבר לתשעה והמיניין עוד לא שלם מה האעשה?
אולי מישהו מאנשי הצוות יהודים? אך לא היו יהודים ביניהם. הבנתי לאט לאט שכנראה יש רק תשעה יהודים על הטיסה הזאת ולצערי לא אוכל להגיד קדיש על אימי. ואז לפתע מישהו מבין הנוסעים שריחם עלי ממש הודה בפני שהוא יהודי, "למרות שכששאלת אותי מקודם עניתי לך שאני לא יהודי, אני מבין עכשיו את המשקל של להיות יהודי ואני מוכן להיצטרף למניין", לרגע חשבתי שהוא עובד עלי או שהוא פשוט רוצה להיות נחמד אלי. אחרי שפני נפלו כמעט לריצפה. קצת חקרתי אותו "האם אמך יהודייה?".
"כן שם המשפחה שלה לפני הנישואין הוא ברקוביץ, "ואז ניתן לי האישור על יהדותו. קפצתי מרוב שימחה על שהשם זימן לי מניין, כאילו קיבלתי את הבשורה הכי משמחת בחיי.