יצירת קשר

סבא ישראל לכותל

בס"ד

שלום לכל החברים. איך פעם אמרו להקת "החברים של נטאשה" – התגעגתי אז באתי.

נכון, עבר זמן רב מאז הפוסט האחרון שכתבתי. זה לא אומר שלא רציתי, פשוט אתם יודעים איך זה בתקופת אלול – תשרי. חגים וחגים וסעודות, ואח"כ צא החוצה לסוכה ולבסוף הריקוד המושלם עם ספר התורה.

טוב נתחיל את המסע המבורך של חודש אלול, בו כמעט רוב נגני התופים וגם הכלייזמרים עורכים תהלוכות של סיור סליחות לכיוון הכותל. גם השנה אנחנו חברי להקת תופי שמחה ערכנו סיור סליחות בירושלים עם תופים ושופרות לכיוון הכותל לחברי בנק דיסקונט. מדהים לראות את עם ישראל עולה לירושלים בימים הקדושים הללו, בימים של החזרה לשורשים, בימים של החזרה לעצמך, לסליחה, לסליחה, לסליחה ואז הניקיון הפנימי שממלא אותנו לקראת יום הכיפורים.

ממסע של סיורי הסליחות בירושלים יצאנו אני וכמה מילדיי למסע אחר לכיוון אומן שנמצא בארץ אוקראינה. יפה, ניחשתם נכון, נסענו לרבי נחמן מברסלב – אור האורות סבא דסבין, שמשם שואבים את כל הכוח לשנה הבאה שבאה עלינו לטובה. קשה לתאר את הקדושה ואת מסע הלב אצל רבי נחמן בראש השנה, אבל אפשר קצת לדמיין את השמחה ואת קצב הלב כאשר רואים את חברי ה – "ננחים" שמשתייכים לזרם של סבא ישראל הלא הוא רבי ישראל דב אודסר. חבר'ה ששמחים כל הזמן ורוקדים כל הזמן ודיברי תורה על רבי נחמן וכל סבא ישראל שגורים בפיהם כל הזמן, והכי חשוב אמונה עוצמתית וחזקה לקדוש ברוך הוא שתמיד אפשר להתחיל מההתחלה. לא משנה מה שהאדם עבר, עכשיו אפשר להתחיל מההתחלה ולהיות בשמחה. זה בערך מה שמרגישים באומן בראש השנה – שמחה שמחה ושמחה. מרגישים שכל עם ישראל מאוחד, וכל הדברים הללו שאנו מדברים עליהם ביום יום כמו גאולה, זה באמת קרוב ובאומן זה טעימה קטנה לגאולה בקרוב. אז אם אתם רואים חבר'ה של סבא ישראל עם סוונות שרוקדים ברחובות עם מוסיקה שממלאת את כל הלב תדעו שזה תחילת גאולה, שתתחיל מהשמחה.

נמשיך במסע. מאומן נוחתים בארץ ליום הכיפורים. שמבחינתי הוא יום קדוש כפליים, כי נולדתי בצאת כיפור. ומיד לאחר הצום מתחילים לבנות את הסוכה לחג שאנחנו כל כך אוהבים – חג הסוכות. זה חג שכל עם ישראל יוצא לקמפינג לשבוע ימים. גם הילדים מטורפים על זה. כמובן שבחג הסוכות יש עניין לעלות לרגל לירושלים. חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם עולים לכותל. וכמובן רואים את כל עם ישראל בכותל. מבחינתי זהו זמן של חופשה מהעבודה, כי זהו זמן שאין הרבה בר מצוות כי אין הנחת תפילין בחג ובחול המועד.

הנה הגיע הרגע הגדול. הרגע שבו נגמר חג הסוכות ומיד מתחיל שמחת תורה. חג של שמחה עילאית שבו שמחים ורוקדים עם כל ספרי התורה. כמובן שבחג עצמו אסור לנגן עם כלי נגינה, ומיד בצאת החג עורכים הקפות שניות שבו מוציאים הגברה לרחובות עם רמקולים עוצמתיים, וכמובן תופים ושופרות מלווים את השמחה והריקודים.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה. עם הרבה בריאות, אושר ושמחה.

מתופפים צוות גאולה

בס"ד

שלום לכולם

את המאמר הבא אני רוצה להקדיש לכל חבריי היקרים. חלקם מתופפים, חלקם נשפנים וחלקם אנשי אהבה ושמחה שכיף לעבוד איתם.

לא פעם קורה שיש תאריכים מאוד חזקים בכותל, כלומר ישנו יותר מאירוע אחד של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. זהו תאריך שנקרא "תאריך אש".

מה עושים שיש "תאריך אש"?, איך אפשר לעשות שני אירועים במקביל?, איך אפשר לרקוד על שתי חתונות במובן הסלנג המקובל?. שתי משפחות נוחתות בכותל במקביל לתהלוכה, או לתהלוכה ותפילה באחד מבתי הכנסת שנמצאים ברובע, ומה שבטוח הוא שצוות אחד לא יכול לערוך שני אירועים במקביל.

ישנם נגנים שהם מתופפים, או נגני כלי נשיפה כמו סקסופון וקלרינט, שהם הצוות השני של האירוע הנוסף. כלומר על כל אירוע ישנו צוות מסוים שהם אחראים על אותה משפחה שבאה לחגוג עליה לתורה בכותל.

מתופפים של צוות גאולה

אותם נגנים אלו הם נגנים מהשורה הראשונה של החבר'ה של מתופפי הכותל. הם נגנים שלוקחים אחריות מלאה על האירוע מהחלק הראשון ועד לפרט האחרון. כלומר, מתקשרים ערב לפני למשפחה ומציגים את עצמם כנגני הבית של "תופי שמחה", קובעים עם המשפחה לשעה משוערת במקום המיועד, וכמובן לוקחים אחריות מלאה עד סוף האירוע.

לנגני הבית הללו של "תופי שמחה" אני קורא "צוות גאולה". צוות של אהבת חינם שבאים לשמח ולשמוח וכמובן על הדרך להתפרנס בכבוד. צוותים שלוקחים אחריות מלאה על האירועים ומורידים הרבה לחץ, כי סומכים עליהם במאת האחוזים שהם יעשו את האירוע הכי טוב שאפשר, והכי שמח שאפשר, כאילו זה האירוע שלהם עצמם.

כמובן שישנם הרבה צוותים שהם נקראים "צוות גאולה", וכל צוות הוא מיוחד בפני עצמו, וכל צוות הוא מתאים יותר לאופי של האירוע הספציפי הקיים. כלומר ישנם צוותי גאולה שמתאימים יותר לאירועים של בתי ספר, כמו מסיבת סידור או מסיבת חומש. ישנם צוותי גאולה שמתאימים יותר לאירועים של בר מצווה בבית כנסת. וישנם צוותים שמתאימים יותר לאירועים של אירועי ערב באולמות כמו חתונות עם מעגלי מתופפים ותרועות שופר בהינומה.

לכל אחד שהוא מצוות גאולה של "תופי שמחה" אני רוצה לומר תודה. ואמן ונזכה לשמח את עם ישראל בזמן הגאולה האמתית הקרובה.

תודה.

כדורי כותל

בס"ד

שלום לכולם

בדיחה מעולה ששמעתי מפי הרב שלום ארוש שליט"א.

מתופף אחד מגיע לרופא ואומר לו – "כבוד הרופא אני מרגיש לא כל כך טוב, חלש מאוד ומסוחרר".

הרופא אומר לו – "תשמע, אתה חייב לעשות דיאטה".

המתופף אומר לו – "למה אתה פוגע בי, זה בטח בגלל הכדורים שאני לוקח".

הרופא אומר – "מחילה, לא ידעתי שאתה לוקח כדורים. איזה כדורים אתה לוקח?".

המתופף עונה – "כדורי שוקולד".

נשתמע

מקסיקנים בכותל

בס"ד

שלום חברים יקרים

הפעם המאמר יעסוק בתופעה מאוד מיוחדת אשר מתרחשת פעם בשנה בכותל המערבי. לתופעה הזו קוראים מקסיקנים בכותל.

כידוע מקסיקו היא מדינה שאחוז היהודים המתגוררים בה הוא מאוד גבוה, קהילה יהודית מקסיקנית ענקית אשר כמעט כולם מכירים את כולם. קהילה כה גדולה אשר מגיעה לארץ ישראל בתקופת החופש הגדול.

את התופעה הזו אשר מתרחשת בכותל המערבי בכל שנה אי אפשר לפספס. כל עומד מהצד מבין, רואה ומרגיש שזו תופעה מרגשת מאוד, אשר לא נתפסת כמובנה מאליו. אלפים של מקסיקנים, יהודים כמובן, מגיעים לכותל המערבי בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. משפחות שלמות שוכרות מטוסים, בתי מלון, אוטובוסים, וכמובן אותנו צוותים של מתופפים לכותל, אשר מנעימים להם את זמנם בתהלוכה מיוחדת ומסורתית לכיוון הכותל המערבי.

את התופעה הזו קשה לתאר במילים, אך אנסה בכל עשר אצבעות ידיי.

קהילות שלמות מגיעות לארץ ישראל בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. רובם מגיעים כמשפחה אחת שלימה, כלומר בין 30 ל 70 אנשים. בדרך כלל משפחות מקסיקנים אלו מגיעות לשהות של חודש ימים בארץ ישראל. את השהות הם מעבירים במלונות יוקרה בירושלים מדרגה ראשונה. את החודש ימים הללו הם מעבירים בטיולים בארץ, בילוי במקומות, טיולי שטח, וכמובן בל נשכח את עיקר הנסיעה – בר מצווה בכותל המערבי, עיקר העיקרים אשר ממקסיקו הם חולמים שנים על גבי שנים לבוא לארץ הקודש לחגוג עליה לתורה לכותל, והבונוס הוא עם כל המשפחה היקרה.

ביום הבר מצווה אנחנו, צוותי מתופפים בכותל תופסים מקום נכבד. בדרך כלל אנחנו מתחילים לנגן בכותל, אבל אצל המקסיקנים הדבר שונה, אצלם אנחנו מתחילים לנגן כבר מבית המלון, כלומר בשעה 7 בבוקר אנחנו כבר בשיא מעגל ריקודים שמח עם כל המשפחה באמצע הלובי המפואר של בית המלון. לאחר מכן אנחנו עולים עם כולם לאוטובוס ושם מנעימים את זמנם בשירי ירושלים שקטים שכולם אוהבים ומכירים כמו "ירושלים של זהב".

השיא הוא בכותל עצמו, כלומר בתחנת האוטובוסים של שער האשפות. שם אנו פורסים חופה לבנה, כי כל החברה המקסיקנים תמיד באים כולם בלבן. תוקעים תקיעות שופר וקדימה לכותל המערבי. תהלוכה שמחה שאי אפשר לתאר אותה. תחשבו לבד, אלפי קילומטרים מכאן משפחה שלמה מחכה במשך שנים לבוא לארץ ישראל לחגוג בר מצווה בכותל לבנם האהוב.

אמן ונזכה לראותכם כל השנה.

משקפיים לכותל

בס"ד

שלום לעולם

לפני שאתחיל את כתיבת המאמר רק אומר שמאוד התגעגעתי לכתוב ומאוד נהנה לשתף אתכם בהרגשותיי.

אתם בטח לא מבינים לאן נעלמתי כל כך הרבה זמן מבלי לכתוב מאמר. ובטח לא מבינים מדוע שלחתי את גיסי המתוק מדבש שיכתוב בשבילי מאמר – כלומר את המאמר הקודם שפרסמנו.

אז זה הולך כך, בחודשיים האחרונים סבלתי מכאב ראש בלתי פוסק, כאב ראש שהשפיע על החיים שלי כמשפחה, ובטח ובטח השפיע עליי ועל עבודתי כנגן – מתופף בכותל בלהקת תופי שמחה. כמעט שאת רוב העבודה העברתי לקולגות שלי, כי הרגשתי שאני לא 100% בכדי לשמח משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל. תקופה מבחינתי מאוד קשה ומאוד לא ברורה. תקופה של סוף שנה שבהם מתרכזים רוב האירועים של מסיבות סוף שנה של בתי הספר השונים ברחבי הארץ אשר מזמינות אותנו לערוך פעילויות תופים מגוונות, וכמובן אירועי כותל של סוף שנת הלימודים שכל עם ישראל מרגיש שזהו, החופש הגיע וזה הזמן לצאת ליום טיול של בר מצווה בכותל. בימים הללו שמבחינתי הם היו הכי לחוצים מכל זמני השנה, לא עבדתי. לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות כלפיי. הוא אמר לי שב תנוח ותנוח ותנוח. ברוך השם מרגיש בהרבה יותר טוב ועדיין חוקר ותוהה מה גורם לכאבי הראש ולעייפות.

לאחר הרבה מהתלאות והבדיקות, את המאמר הבא אני רוצה להקדיש לחברי אליהו בורוכוב. איש אמת יקר שאיתו אני מנגן בין היתר בתהלוכות בר מצווה בכותל או באירועי עליה לתורה בבית כנסת. אליהו בורובוכ הוא קודם כל נגן בנשמה שגם בבעלותו ישנה להקת מתופפים ושופרות שנקראת ג'מייקה מתופפים. לאחר מכן אליהו הוא אופטימטריסט מדופלם אשר בבעלות משפחתו ישנם כמה חנויות אופטיקה מהמובילות בארץ אשר הרשת נקראת אופטיקה בורוכוב. לאחר בדיקות מקיפות שעברתי וחוויתי, איכשהו הגעתי למסקנה שאני רגיש לתאורת לד אשר מפיצה את האור הכחול שהוא האור המזיק. הרגישות לאור הכחול יכולה להיות טריגר למצב יותר עמוק, אך גילוי זה נתן מפת דרכים שאותה צריך לבדוק לגבי למה זה קורה ולמה האור הכחול נותן השפעה שלילית מאוד מוגברת אצלי.

אל אליהו הגעתי לבדיקת עיניים מקיפה מ-1 ועד 100. יחס של בן של מלך אמיתי שבו עברתי את רוב סוגי הבדיקות לעיניים. לאחר הבדיקות המקיפות הגענו למסקנה שכאב הראש משפיע על העיניים ועל הריצוד בעיניים ולא להיפך – כלומר לא בגלל העיניים נוצר כאב ראש. גם לבעיה שאין בעיה היה פיתרון מיידי – משקפיים עם עדשות דיפנדר שחוסמות את האור הכחול המזיק. משקפיים ללא מספר של ראייה, שקופות לחלוטין שלא משנות שום דבר או שום אפקט מיוחד, רק חוסמות קרינה של אור כחול מזיק. בזכות המשקף אני יכול לשבת עכשיו מול צג המחשב שגם הוא פולט אור כחול ולכתוב לכם את המאמר הזה ולומר לכם כמה אני מתגעגע.

יהי רצון שתהיה רפואה שלימה לכל עם ישראל – אמן.

יובל לשחרור הכותל

בס"ד

אהלן חברים יקרים, מה שלומכם? מקווה שאתם בטוב…

כאן גיסו של אושרי שחש קצת סחרחורות בזמן האחרון, ככה שלקחתי על עצמי לדבר אתכם על יום מיוחד אותו חגגנו לא מזמן – 50 שנה לשחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים.

חגיגות יובל לאיחודה של העיר ירושלים הן לא דבר של מה בכך. מלחמת ששת הימים, אחת המלחמות הכי זכורות בתודעה הישראלית היוותה אבן בוחן לצבא ההגנה לישראל ולחברה הישראלית כולה. בשישה ימים בלבד לחמה המדינה באינספור קרבות שהתנהלו במספר חזיתות במקביל בניהם הקרבות בסיני, רמת הגולן וכמובן הקרבות על ירושלים. המפורסמים שבהם היו כמובן הקרבות על גבעת התחמושת וההשתלטות על העיר העתיקה. חשבנו שכבר הכל אבוד, והנה העם היהודי עומד שוב בפני השמדה וגלות, אך לבסוף, הצלחנו למרות כל הסיכויים להביס את כל צבאות ערב אשר איימו על המשך קיומו של העם היהודי היושב בציון. "הר הבית בידינו" הוא אולי המשפט המפורסם ביותר ממלחמה זו. משפט שמסמל את החזרה לנחלה, לבית ולמקום הקדוש ביותר לעם היהודי – הכותל המערבי.

50 שנה בדיוק מהיום הזה, אליו ייחלו והתפללו דורות שלמים של יהודים בגולה ובארץ ישראל עצמה, חזר העם היהודי למקום הקדוש לו מכל ירושלים, הר הבית וכמובן הכותל המערבי. סוף סוף יכלו היהודים לשוב ולהתפלל במקום המיוחד הזה ולחוש את הקדושה והחיבור העמוק למסורת ולהיסטוריה המפוארת של העם היהודי.

אירוע כה חשוב בחייו של כל יהודי, בר המצווה כעת יכולה להיחגג בהוד ובהדר, מלווה על ידי תופים ושופרות ברחבת הכותל ואפילו לערוך הפקת בר מצווה בכותל, דבר שלפני 50 שנה כלל לא היה אפשרי. דווקא בימים אלה על עם ישראל לשמור על אחדותו הלאומית כנגד כל האיומים אשר פוקדים אותנו, כשם שאנו שומרים על אחדותה של ירושלים.

ירושלים לבשה בגדי חג בחודש האחרון והתמלאה באינספור אירועים מיוחדים, כאשר אירוע הדגל היה מופע אור קולי של פעם ב-50 שנה על חומות העיר העתיקה . אין זהו זמן טוב יותר להגיע לירושלים ולהנות מן הפלא הזה, עיר שחוברה לה יחדיו, כנגד כל הסיכויים ומנציחה את קיומו של העם היהודי בבירתו הנצחית – ירושלים.

 

עוד תורכי ב – 50$

בס"ד

שלום וברכה לכל החברים היקרים

חג הפסח עבר עלינו לטובה. רוב המשפחות בחרו לדחות את התאריך המדויק, ולערוך את העלייה לתורה בכותל לאחר חול המועד פסח. מה שאומר שלאחר חג הפסח היה שמח מאוד. מתופפים מרוב חלקי הארץ הגיעו לערוך תהלוכות בכותל לחתני בר מצווה. דבר שיצר שמחה גדולה ומכופלת ואפילו משולשת. להפתעתי הרבה פגשתי מתופפים שלא ראיתי שנים אחדות.

אך, את המאמר הבא אני לא כותב על מתופפים בכותל, או על עליה לתורה. אני כותב על כלי שנקרא "עוד". עוד הוא כלי בעל 11 מיתרים עם תיבת תהודה גדולה ושמנה, והוא משמש ככלי עיקרי למוסיקה הפיוטית, ערבית ומזרחית.

כלי זה משך אותי מאוד מבחינה מוסיקאלית ולפני בערך 10 שנים התחלתי קצת ללמוד על העוד ולהשתעשע איתו. כך יכולתי לעבוד ולהתפרנס עם הרכבי מעגל מתופפים, ולנגן בגינה בנחת עם העוד.

במהלך לימוד הנגינה על העוד הלכתי לבונה עוד מיוחד שבנה לי עוד בהזמנה אישית. עוד יפיפה שנראה מהמם. עליו שילמתי לפני כ-10 שנים 6000 ש"ח. המראה היה מהמם, אך הצליל היה במידה מסוימת מאכזב. במחיר כזה אתה מצפה שהצליל יהיה מליון דולר, עם בסים עמוקים וגבוהים מדויקים.

עוד מעולה ב 50$

פותח סיפור חדש. לפני כשנתיים נסעתי לציון של רבי נחמן מברסלב בראש השנה. את הכרטיס קניתי עם עצירה בטורקיה למשך 10 שעות. יצאתי משדה התעופה לטייל קצת בשווקים ובחנויות של התופים והכלי נגינה המזרחיים. במהלך הטיול נכנסתי לחנות של תופי מסגרת שנקרא "פריים דראם". קניתי תוף מהסוג הזה, תוף נפלא שאיתו אני מנגן להנאתי בין תהלוכות בר המצווה בכותל. בהמשך הטיול בשווקים בתורכיה חיפשתי גם להתחדש בעוד נוסף, אך המחירים היו מאוד יקרים, משהו כמן 1500$ ומעלה. וויתרתי על הרעיון והחלטתי לחזור לשדה התעופה דרך השוק האחרון שהיה קרוב לשדה. בשוק הזה היה תלוי כלי נגינה עוד, בין השמלות ובין השרשראות ובין התבלינים ובין השטיחים. העוד היה יפיפה וקניתי אותו ב 50$ בכדי לתלות אותו על הקיר בבית.

שנתיים וחצי העוד היה תלוי על הקיר. לא ניגנתי בו מעולם כי חשבתי שמה כבר אפשר לעשות עם עוד של 50$, הרי עוד מקצועי שווה לפחות 1500$ ומעלה. עד שחבר הגיע אליי וראה את העוד על הקיר ואמר לי להוריד אותו. הוא כיוון אותו ואמר לי שזה עוד מאוד מיוחד. לאחר הכיוון, העוד לא חזר להיות יותר תמונה על הקיר. זהו עוד שלא רואה את העוד היקר ממטר. לפעמים עוד ב-50$ שווה בהרבה יותר מכל עוד אחר שמוכרים ביוקר.

זה מה שנקרא סיעתא דישמיא. והאמת, אני לא מפסיק לנגן עליו. את העוד היקר שקניתי לפני 10 שנים תליתי על הקיר.

 

חג החירות בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

משפחת פיס

בטוח שהתגעגעתם, כי אני התגעגעתי. משום מה לא יצא לי לכתוב תקופה דיי ארוכה, נראה לי מפורים. פשוט היו הרבה ניקיונות לפסח, בדיקת חמץ, ואז חול המועד של פסח שאחד המנהגים ההלכתיים שאסור לכתוב. וכן גם אני יצאתי לטיולים עם בני משפחתי כמו רוב עם ישראל. אז הנה חזרתי, אני כותב אליכם בשמחה.

חג הפסח עבר עלינו לטובה. חג של חירות אמיתית שבו כל יהודי חייב להרגיש בן חורין. אני שואל את עצמי כל שנה מחדש "מה זה להרגיש בן חורין?", האם זה להתנתק מכל העול של חיי היום-יום? עבודה, פרנסה, כל מיני דברים שאנו חייבים לעשות ולפעמים דוחים אותם ולבסוף חייבים לעשות אותם. חשוב לי לציין שאת העבודה כמו מעגל מתופפים לילדים, או תהלוכות בר מצווה בכותל אני לא מחשיב כעול של חיי היום היום, כי זוהי השמחה והאנרגיות שנותנות לי כוח להמשיך הלאה.

אז מה זה בן חורין אמיתי?, מה זה יציאת מצריים?, מה זה חג האביב?, מה זה חג המצות?

נתחיל בהדרגה ונראה לאיזה כיוון נושבת הרוח – אני בטוח שהיא נושבת לכיוון הכותל. הדבר הראשון הוא חג יציאת מצריים זהו חג שאנו יוצאים מכל המיצרים שלנו, כל הדברים שחוסמים אותנו כל השנה וכל הדברים שאנו חסומים בהם, זה הזמן הכי גבוה להשתחרר מהם, זה הזמן לעשות שינויים ולומר – מעכשיו אני רוצה לפעול אחרת. אני רוצה לפעול למען שינוי מבורך בשבילי ומי שרוצה יכול להוסיף למען הסובבים אותי.

הדבר השני הוא חג האביב, חג שבו כל זרע או שתיל קטן, ואפילו עץ גדול שהיו רדומים במהלך כל החורף כי לא היה להם כוח להתמודד עם הרוחות החזקות, הגשם שלא פסק והקור המקפיא. עכשיו אומרים לעצמם, זה הזמן לפרוח, זה הזמן לגדול, זה הזמן להוציא עלים חדשים ולהתחדש. זה הזמן העונתי הכי טוב בשבילנו – בני האדם, לערוך את השינוי בכדי לצמוח ולגדול. להזכירנו נאמר "כי האדם עץ השדה".

הדבר השלישי הוא ברגע שאנחנו מתחילים לצמוח, מתחילים להתחדש – אנו בני חורין אמיתיים, כי אז אנו אומרים ומראים לכולם שאנחנו כן יכולים לצאת מהתרדמה שהיינו בה כל החורף כמו העצים והצמחים הקטנים.

הדבר הרביעי הוא חג המצות – מצה, טעימה להפליא, כל הרפואות נמצאות במצה, כל האלוקות נמצאת במצה. דבר שנראה לכאורה יבש וחסר טעם, דווקא משם אנחנו עושים את הצמיחה שלנו, דווקא משם אנחנו גדלים ומתעצמים להיות בני חורין אמיתיים.

מקווה שאהבתם את ההסתכלות שלי על החיים, מה זה להיות בן חורין אמיתי, איך בן חורין אמיתי גדל להיות עץ חזק ירוק ומלבלב.

עכשיו, לאחר שיצאתי ממצריים, ואני בן חורין אמיתי, יש לי את כל הכוח שבעולם לשמח חתני בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות, וכמובן לערוך מעגלי תופים לילדים. – נתראה.

 

חג פורים בכותל

בס"ד

שלום ושלום ושוב שלום

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים. אין אדם שלא אוהב את חג הפורים. כל הילדים אוהבים את חג הפורים ובטח ובטח כל המבוגרים. חג שבו כל הילדים מתחפשים בתחפושות שונות ומגוונות. חג שבו כל המבוגרים שותים יין "עד אלא ידע" ומתבסמים היטב היטב. כי זה אחת המצוות של חג הפורים, להתבסם  טוב טוב ולשמוח, לצחוק, לרקוד, לשיר ולחייך. ברוחניות חג הפורים מסמל את המלחמה וההכנעה של היצר הרע שהוא עמלק – אמן ונזכה למחות אותו בכל רגע ורגע.

פורים תשע"ז

השנה שנת תשע"ז, חג פורים החל כבר ביום חמישי עם תענית אסתר. כידוע איננו עובדים ומשמחים חתני בר מצווה בתעניות, אך תענית זו היא תענית שונה. זוהי תענית של שמחה, לכן יש מצווה לנגן ולשמח חתני בר מצווה בתענית זו. וכך היה, משפחות אכן הגיעו לירושלים בכדי לערוך עליה לתורה בכותל עם תופים ושופרות. מה שהיה הדבר הבעייתי היחידי הוא הסעודה, רוב האנשים והאורחים היו בצום, לכן רובם ויתרו על הסעודה במסעדה, מה שהוזיל את עלויות בר המצווה בכותל.

לאחר מכן, חג פורים תשע"ז נחגג ברוב הארץ ביום ראשון. כבר ממוצאי שבת נערכה קריאת מגילה וביום למחרת בבוקר. כמובן שלאחר מקרא המגילה התבצעו משלוחי מנות לחברים ולקרובים. ודבר נוסף חשוב מאוד שהתבצע גם הוא מתנות לאביונים, שזוהי גם אחת מן המצוות של חג הפורים. לאחר שלושת המצוות הללו הגיע זמן הסעודה. את הסעודה ערכנו בבית הכנסת "בית ברסלב תקוע", סעודה כיד המלך עם הרבה אוכל טוב, יין טוב ומשובח, דברי תורה, שמחה וריקודים. כמובן שלאחר שעה של שתיית יין כל המשתה מקבל תאוצה נוספת והאנרגיות מתחילות לעלות מעלה מעלה. כמובן שישנה גם מוסיקה טובה ברקע ומידי פעם המוסיקה נפסקת ומישהו תופס את התוף ומנגן מקצב עם שיר וסוחף את כולם אחריו.

עכשיו אסביר למה התכוונתי כאשר אמרתי שחג הפורים נחגג ברוב חלקי הארץ ביום ראשון. את חג הפורים חוגגים במקומות שאין חומה מימי יהושוע בן נון ביום הראשון. ובמקומות שישנה חומה מימי יהושוע בן נון חוגגים ביום למחרת, לכן בירושלים למשל חגגו את חג הפורים ביום שני.

יום שני, שושן פורים בירושלים. הגענו כל החבר'ה שחגגו אתמול פורים לכותל המערבי, בכדי לשמח חתני בר מצווה עם תופים ושופרות בעלייה לתורה. הגיעו המון משפחות מחופשות בתחפושות שונות ומצחיקות, וכמעט כולן היו במצב רוח מאוד מרומם, כי הרי היום חג פורים וגם בר מצווה ועליה לתורה של הבן האהוב.

תהלוכות בר המצווה בכותל שנערכו בפורים היו מדהימות, מצחיקות ומאוד שמחות למרות שירד גשם זלעפות. לאף אחד זה לא הפריע לרקוד ולשמוח ולשיר חזק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

איסור תהלוכות מתופפים לבר מצווה ברובע היהודי

בס"ד

בשבוע האחרון התהלכתי באזור הרובע היהודי שבירושלים. נו, אתם יודעים, הדרך שמובילה משער ציון אל תוך הרובע היהודי ומשם לכותל המערבי. התהלכתי והתהלכתי ומשהו בלבי נצבט. הבנתי שאני לא הולך לשמוע יותר את תהלוכות התופים והשופרות לכותל לחתני בר המצווה.

לא פשוט, לאחר שנים רבות ומרובות של תהלוכות בר מצווה בכותל משער ציון לכותל דרך הרובע היהודי, פתאום לוותר על הכל, פתאום לשמוע קול ציפורים שמחפשות את קול השופר, לא פשוט להיות פשוט.

כידוע, תוף הוא ראשי תיבות של "תמימות ופשטות". קשה לראות ולחוש איך התמימות והפשטות הזו נעלמה ביום בהיר אחד מהרובע היהודי. מקום שהיה שוקק חיים ומלא שמחה, פתאום נהפך לעוד רחוב, עם עוד מרכז, עם רחבה גדולה שמשהו חסר בה. נכון מאוד, שמחה עצורה של משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, אך מתהלכים בשקט לכיוון הכותל ללא תופים וללא שופרות אבל מתהלכים.

נקודה חשובה שחשוב לציין, היא נקודת העסקים של הרובע היהודי. רוב העסקים ברובע היהודי מאוד אהבו ומאוד תמכו באטרקציית של תהלוכות התופים לכותל, מכיוון שזו הייתה אטרקציה מעולה לתיירים. רוב התיירים היו עולים לרובע היהודי בכדי לצלם את תהלוכות הבר מצווה לכותל. כמובן שעל הדרך רוב העסקים גם היו מתפרנסים מכל אותם תיירים שבאו לצלם ולחוות את מה שקורה רק בארץ ישראל. התיירים היו קונים כל מיני דברים שהעסקים היו מציעים, וכמובן רוב המסעדות היו עובדות מעולה ובקצב טוב תרתי משמע.

התהלכתי והתהלכתי. שמעתי את קול הציפורים. ירד גם טפטוף קטן של גשם – דמעה. חשבתי על אותם הימים שהיינו צועדים כאן במלוא הדרינו עם חופה פרושה לצדדים, חתן גאה על הכתפיים של אחד מבני המשפחה, קצב תופים שממלא את השקט וגורם לשמחה ותרועות השופר שבוקעות את חלל האוויר לכיוון השמיים. התהלכתי ואמרתי לעצמי "זה שקט שגורם הפסד לכולנו – מתופפים, מוסיקאים, בעלי עסקים, בעלי מסעדות, והכי חשוב לבעלי השמחה של בר מצווה בכותל".

התהלכתי ולא מצאתי תשובה. מצאתי רק אמונה חזקה, שכל מה שקורה הוא בהשגחה עליונה. שכל מה שקורה זה הכל מהשם יתברך. ויש עניין שהכל יתהפך לטובה.

ונאמר אמן.