יצירת קשר

מקסיקנים בכותל

בס"ד

שלום חברים יקרים

הפעם המאמר יעסוק בתופעה מאוד מיוחדת אשר מתרחשת פעם בשנה בכותל המערבי. לתופעה הזו קוראים מקסיקנים בכותל.

כידוע מקסיקו היא מדינה שאחוז היהודים המתגוררים בה הוא מאוד גבוה, קהילה יהודית מקסיקנית ענקית אשר כמעט כולם מכירים את כולם. קהילה כה גדולה אשר מגיעה לארץ ישראל בתקופת החופש הגדול.

את התופעה הזו אשר מתרחשת בכותל המערבי בכל שנה אי אפשר לפספס. כל עומד מהצד מבין, רואה ומרגיש שזו תופעה מרגשת מאוד, אשר לא נתפסת כמובנה מאליו. אלפים של מקסיקנים, יהודים כמובן, מגיעים לכותל המערבי בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. משפחות שלמות שוכרות מטוסים, בתי מלון, אוטובוסים, וכמובן אותנו צוותים של מתופפים לכותל, אשר מנעימים להם את זמנם בתהלוכה מיוחדת ומסורתית לכיוון הכותל המערבי.

את התופעה הזו קשה לתאר במילים, אך אנסה בכל עשר אצבעות ידיי.

קהילות שלמות מגיעות לארץ ישראל בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. רובם מגיעים כמשפחה אחת שלימה, כלומר בין 30 ל 70 אנשים. בדרך כלל משפחות מקסיקנים אלו מגיעות לשהות של חודש ימים בארץ ישראל. את השהות הם מעבירים במלונות יוקרה בירושלים מדרגה ראשונה. את החודש ימים הללו הם מעבירים בטיולים בארץ, בילוי במקומות, טיולי שטח, וכמובן בל נשכח את עיקר הנסיעה – בר מצווה בכותל המערבי, עיקר העיקרים אשר ממקסיקו הם חולמים שנים על גבי שנים לבוא לארץ הקודש לחגוג עליה לתורה לכותל, והבונוס הוא עם כל המשפחה היקרה.

ביום הבר מצווה אנחנו, צוותי מתופפים בכותל תופסים מקום נכבד. בדרך כלל אנחנו מתחילים לנגן בכותל, אבל אצל המקסיקנים הדבר שונה, אצלם אנחנו מתחילים לנגן כבר מבית המלון, כלומר בשעה 7 בבוקר אנחנו כבר בשיא מעגל ריקודים שמח עם כל המשפחה באמצע הלובי המפואר של בית המלון. לאחר מכן אנחנו עולים עם כולם לאוטובוס ושם מנעימים את זמנם בשירי ירושלים שקטים שכולם אוהבים ומכירים כמו "ירושלים של זהב".

השיא הוא בכותל עצמו, כלומר בתחנת האוטובוסים של שער האשפות. שם אנו פורסים חופה לבנה, כי כל החברה המקסיקנים תמיד באים כולם בלבן. תוקעים תקיעות שופר וקדימה לכותל המערבי. תהלוכה שמחה שאי אפשר לתאר אותה. תחשבו לבד, אלפי קילומטרים מכאן משפחה שלמה מחכה במשך שנים לבוא לארץ ישראל לחגוג בר מצווה בכותל לבנם האהוב.

אמן ונזכה לראותכם כל השנה.

משקפיים לכותל

בס"ד

שלום לעולם

לפני שאתחיל את כתיבת המאמר רק אומר שמאוד התגעגעתי לכתוב ומאוד נהנה לשתף אתכם בהרגשותיי.

אתם בטח לא מבינים לאן נעלמתי כל כך הרבה זמן מבלי לכתוב מאמר. ובטח לא מבינים מדוע שלחתי את גיסי המתוק מדבש שיכתוב בשבילי מאמר – כלומר את המאמר הקודם שפרסמנו.

אז זה הולך כך, בחודשיים האחרונים סבלתי מכאב ראש בלתי פוסק, כאב ראש שהשפיע על החיים שלי כמשפחה, ובטח ובטח השפיע עליי ועל עבודתי כנגן – מתופף בכותל בלהקת תופי שמחה. כמעט שאת רוב העבודה העברתי לקולגות שלי, כי הרגשתי שאני לא 100% בכדי לשמח משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל. תקופה מבחינתי מאוד קשה ומאוד לא ברורה. תקופה של סוף שנה שבהם מתרכזים רוב האירועים של מסיבות סוף שנה של בתי הספר השונים ברחבי הארץ אשר מזמינות אותנו לערוך פעילויות תופים מגוונות, וכמובן אירועי כותל של סוף שנת הלימודים שכל עם ישראל מרגיש שזהו, החופש הגיע וזה הזמן לצאת ליום טיול של בר מצווה בכותל. בימים הללו שמבחינתי הם היו הכי לחוצים מכל זמני השנה, לא עבדתי. לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות כלפיי. הוא אמר לי שב תנוח ותנוח ותנוח. ברוך השם מרגיש בהרבה יותר טוב ועדיין חוקר ותוהה מה גורם לכאבי הראש ולעייפות.

לאחר הרבה מהתלאות והבדיקות, את המאמר הבא אני רוצה להקדיש לחברי אליהו בורוכוב. איש אמת יקר שאיתו אני מנגן בין היתר בתהלוכות בר מצווה בכותל או באירועי עליה לתורה בבית כנסת. אליהו בורובוכ הוא קודם כל נגן בנשמה שגם בבעלותו ישנה להקת מתופפים ושופרות שנקראת ג'מייקה מתופפים. לאחר מכן אליהו הוא אופטימטריסט מדופלם אשר בבעלות משפחתו ישנם כמה חנויות אופטיקה מהמובילות בארץ אשר הרשת נקראת אופטיקה בורוכוב. לאחר בדיקות מקיפות שעברתי וחוויתי, איכשהו הגעתי למסקנה שאני רגיש לתאורת לד אשר מפיצה את האור הכחול שהוא האור המזיק. הרגישות לאור הכחול יכולה להיות טריגר למצב יותר עמוק, אך גילוי זה נתן מפת דרכים שאותה צריך לבדוק לגבי למה זה קורה ולמה האור הכחול נותן השפעה שלילית מאוד מוגברת אצלי.

אל אליהו הגעתי לבדיקת עיניים מקיפה מ-1 ועד 100. יחס של בן של מלך אמיתי שבו עברתי את רוב סוגי הבדיקות לעיניים. לאחר הבדיקות המקיפות הגענו למסקנה שכאב הראש משפיע על העיניים ועל הריצוד בעיניים ולא להיפך – כלומר לא בגלל העיניים נוצר כאב ראש. גם לבעיה שאין בעיה היה פיתרון מיידי – משקפיים עם עדשות דיפנדר שחוסמות את האור הכחול המזיק. משקפיים ללא מספר של ראייה, שקופות לחלוטין שלא משנות שום דבר או שום אפקט מיוחד, רק חוסמות קרינה של אור כחול מזיק. בזכות המשקף אני יכול לשבת עכשיו מול צג המחשב שגם הוא פולט אור כחול ולכתוב לכם את המאמר הזה ולומר לכם כמה אני מתגעגע.

יהי רצון שתהיה רפואה שלימה לכל עם ישראל – אמן.

יובל לשחרור הכותל

בס"ד

אהלן חברים יקרים, מה שלומכם? מקווה שאתם בטוב…

כאן גיסו של אושרי שחש קצת סחרחורות בזמן האחרון, ככה שלקחתי על עצמי לדבר אתכם על יום מיוחד אותו חגגנו לא מזמן – 50 שנה לשחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים.

חגיגות יובל לאיחודה של העיר ירושלים הן לא דבר של מה בכך. מלחמת ששת הימים, אחת המלחמות הכי זכורות בתודעה הישראלית היוותה אבן בוחן לצבא ההגנה לישראל ולחברה הישראלית כולה. בשישה ימים בלבד לחמה המדינה באינספור קרבות שהתנהלו במספר חזיתות במקביל בניהם הקרבות בסיני, רמת הגולן וכמובן הקרבות על ירושלים. המפורסמים שבהם היו כמובן הקרבות על גבעת התחמושת וההשתלטות על העיר העתיקה. חשבנו שכבר הכל אבוד, והנה העם היהודי עומד שוב בפני השמדה וגלות, אך לבסוף, הצלחנו למרות כל הסיכויים להביס את כל צבאות ערב אשר איימו על המשך קיומו של העם היהודי היושב בציון. "הר הבית בידינו" הוא אולי המשפט המפורסם ביותר ממלחמה זו. משפט שמסמל את החזרה לנחלה, לבית ולמקום הקדוש ביותר לעם היהודי – הכותל המערבי.

50 שנה בדיוק מהיום הזה, אליו ייחלו והתפללו דורות שלמים של יהודים בגולה ובארץ ישראל עצמה, חזר העם היהודי למקום הקדוש לו מכל ירושלים, הר הבית וכמובן הכותל המערבי. סוף סוף יכלו היהודים לשוב ולהתפלל במקום המיוחד הזה ולחוש את הקדושה והחיבור העמוק למסורת ולהיסטוריה המפוארת של העם היהודי.

אירוע כה חשוב בחייו של כל יהודי, בר המצווה כעת יכולה להיחגג בהוד ובהדר, מלווה על ידי תופים ושופרות ברחבת הכותל ואפילו לערוך הפקת בר מצווה בכותל, דבר שלפני 50 שנה כלל לא היה אפשרי. דווקא בימים אלה על עם ישראל לשמור על אחדותו הלאומית כנגד כל האיומים אשר פוקדים אותנו, כשם שאנו שומרים על אחדותה של ירושלים.

ירושלים לבשה בגדי חג בחודש האחרון והתמלאה באינספור אירועים מיוחדים, כאשר אירוע הדגל היה מופע אור קולי של פעם ב-50 שנה על חומות העיר העתיקה . אין זהו זמן טוב יותר להגיע לירושלים ולהנות מן הפלא הזה, עיר שחוברה לה יחדיו, כנגד כל הסיכויים ומנציחה את קיומו של העם היהודי בבירתו הנצחית – ירושלים.

 

עוד תורכי ב – 50$

בס"ד

שלום וברכה לכל החברים היקרים

חג הפסח עבר עלינו לטובה. רוב המשפחות בחרו לדחות את התאריך המדויק, ולערוך את העלייה לתורה בכותל לאחר חול המועד פסח. מה שאומר שלאחר חג הפסח היה שמח מאוד. מתופפים מרוב חלקי הארץ הגיעו לערוך תהלוכות בכותל לחתני בר מצווה. דבר שיצר שמחה גדולה ומכופלת ואפילו משולשת. להפתעתי הרבה פגשתי מתופפים שלא ראיתי שנים אחדות.

אך, את המאמר הבא אני לא כותב על מתופפים בכותל, או על עליה לתורה. אני כותב על כלי שנקרא "עוד". עוד הוא כלי בעל 11 מיתרים עם תיבת תהודה גדולה ושמנה, והוא משמש ככלי עיקרי למוסיקה הפיוטית, ערבית ומזרחית.

כלי זה משך אותי מאוד מבחינה מוסיקאלית ולפני בערך 10 שנים התחלתי קצת ללמוד על העוד ולהשתעשע איתו. כך יכולתי לעבוד ולהתפרנס עם הרכבי מעגל מתופפים, ולנגן בגינה בנחת עם העוד.

במהלך לימוד הנגינה על העוד הלכתי לבונה עוד מיוחד שבנה לי עוד בהזמנה אישית. עוד יפיפה שנראה מהמם. עליו שילמתי לפני כ-10 שנים 6000 ש"ח. המראה היה מהמם, אך הצליל היה במידה מסוימת מאכזב. במחיר כזה אתה מצפה שהצליל יהיה מליון דולר, עם בסים עמוקים וגבוהים מדויקים.

עוד מעולה ב 50$

פותח סיפור חדש. לפני כשנתיים נסעתי לציון של רבי נחמן מברסלב בראש השנה. את הכרטיס קניתי עם עצירה בטורקיה למשך 10 שעות. יצאתי משדה התעופה לטייל קצת בשווקים ובחנויות של התופים והכלי נגינה המזרחיים. במהלך הטיול נכנסתי לחנות של תופי מסגרת שנקרא "פריים דראם". קניתי תוף מהסוג הזה, תוף נפלא שאיתו אני מנגן להנאתי בין תהלוכות בר המצווה בכותל. בהמשך הטיול בשווקים בתורכיה חיפשתי גם להתחדש בעוד נוסף, אך המחירים היו מאוד יקרים, משהו כמן 1500$ ומעלה. וויתרתי על הרעיון והחלטתי לחזור לשדה התעופה דרך השוק האחרון שהיה קרוב לשדה. בשוק הזה היה תלוי כלי נגינה עוד, בין השמלות ובין השרשראות ובין התבלינים ובין השטיחים. העוד היה יפיפה וקניתי אותו ב 50$ בכדי לתלות אותו על הקיר בבית.

שנתיים וחצי העוד היה תלוי על הקיר. לא ניגנתי בו מעולם כי חשבתי שמה כבר אפשר לעשות עם עוד של 50$, הרי עוד מקצועי שווה לפחות 1500$ ומעלה. עד שחבר הגיע אליי וראה את העוד על הקיר ואמר לי להוריד אותו. הוא כיוון אותו ואמר לי שזה עוד מאוד מיוחד. לאחר הכיוון, העוד לא חזר להיות יותר תמונה על הקיר. זהו עוד שלא רואה את העוד היקר ממטר. לפעמים עוד ב-50$ שווה בהרבה יותר מכל עוד אחר שמוכרים ביוקר.

זה מה שנקרא סיעתא דישמיא. והאמת, אני לא מפסיק לנגן עליו. את העוד היקר שקניתי לפני 10 שנים תליתי על הקיר.

 

חג החירות בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

משפחת פיס

בטוח שהתגעגעתם, כי אני התגעגעתי. משום מה לא יצא לי לכתוב תקופה דיי ארוכה, נראה לי מפורים. פשוט היו הרבה ניקיונות לפסח, בדיקת חמץ, ואז חול המועד של פסח שאחד המנהגים ההלכתיים שאסור לכתוב. וכן גם אני יצאתי לטיולים עם בני משפחתי כמו רוב עם ישראל. אז הנה חזרתי, אני כותב אליכם בשמחה.

חג הפסח עבר עלינו לטובה. חג של חירות אמיתית שבו כל יהודי חייב להרגיש בן חורין. אני שואל את עצמי כל שנה מחדש "מה זה להרגיש בן חורין?", האם זה להתנתק מכל העול של חיי היום-יום? עבודה, פרנסה, כל מיני דברים שאנו חייבים לעשות ולפעמים דוחים אותם ולבסוף חייבים לעשות אותם. חשוב לי לציין שאת העבודה כמו מעגל מתופפים לילדים, או תהלוכות בר מצווה בכותל אני לא מחשיב כעול של חיי היום היום, כי זוהי השמחה והאנרגיות שנותנות לי כוח להמשיך הלאה.

אז מה זה בן חורין אמיתי?, מה זה יציאת מצריים?, מה זה חג האביב?, מה זה חג המצות?

נתחיל בהדרגה ונראה לאיזה כיוון נושבת הרוח – אני בטוח שהיא נושבת לכיוון הכותל. הדבר הראשון הוא חג יציאת מצריים זהו חג שאנו יוצאים מכל המיצרים שלנו, כל הדברים שחוסמים אותנו כל השנה וכל הדברים שאנו חסומים בהם, זה הזמן הכי גבוה להשתחרר מהם, זה הזמן לעשות שינויים ולומר – מעכשיו אני רוצה לפעול אחרת. אני רוצה לפעול למען שינוי מבורך בשבילי ומי שרוצה יכול להוסיף למען הסובבים אותי.

הדבר השני הוא חג האביב, חג שבו כל זרע או שתיל קטן, ואפילו עץ גדול שהיו רדומים במהלך כל החורף כי לא היה להם כוח להתמודד עם הרוחות החזקות, הגשם שלא פסק והקור המקפיא. עכשיו אומרים לעצמם, זה הזמן לפרוח, זה הזמן לגדול, זה הזמן להוציא עלים חדשים ולהתחדש. זה הזמן העונתי הכי טוב בשבילנו – בני האדם, לערוך את השינוי בכדי לצמוח ולגדול. להזכירנו נאמר "כי האדם עץ השדה".

הדבר השלישי הוא ברגע שאנחנו מתחילים לצמוח, מתחילים להתחדש – אנו בני חורין אמיתיים, כי אז אנו אומרים ומראים לכולם שאנחנו כן יכולים לצאת מהתרדמה שהיינו בה כל החורף כמו העצים והצמחים הקטנים.

הדבר הרביעי הוא חג המצות – מצה, טעימה להפליא, כל הרפואות נמצאות במצה, כל האלוקות נמצאת במצה. דבר שנראה לכאורה יבש וחסר טעם, דווקא משם אנחנו עושים את הצמיחה שלנו, דווקא משם אנחנו גדלים ומתעצמים להיות בני חורין אמיתיים.

מקווה שאהבתם את ההסתכלות שלי על החיים, מה זה להיות בן חורין אמיתי, איך בן חורין אמיתי גדל להיות עץ חזק ירוק ומלבלב.

עכשיו, לאחר שיצאתי ממצריים, ואני בן חורין אמיתי, יש לי את כל הכוח שבעולם לשמח חתני בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות, וכמובן לערוך מעגלי תופים לילדים. – נתראה.

 

חג פורים בכותל

בס"ד

שלום ושלום ושוב שלום

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים. אין אדם שלא אוהב את חג הפורים. כל הילדים אוהבים את חג הפורים ובטח ובטח כל המבוגרים. חג שבו כל הילדים מתחפשים בתחפושות שונות ומגוונות. חג שבו כל המבוגרים שותים יין "עד אלא ידע" ומתבסמים היטב היטב. כי זה אחת המצוות של חג הפורים, להתבסם  טוב טוב ולשמוח, לצחוק, לרקוד, לשיר ולחייך. ברוחניות חג הפורים מסמל את המלחמה וההכנעה של היצר הרע שהוא עמלק – אמן ונזכה למחות אותו בכל רגע ורגע.

פורים תשע"ז

השנה שנת תשע"ז, חג פורים החל כבר ביום חמישי עם תענית אסתר. כידוע איננו עובדים ומשמחים חתני בר מצווה בתעניות, אך תענית זו היא תענית שונה. זוהי תענית של שמחה, לכן יש מצווה לנגן ולשמח חתני בר מצווה בתענית זו. וכך היה, משפחות אכן הגיעו לירושלים בכדי לערוך עליה לתורה בכותל עם תופים ושופרות. מה שהיה הדבר הבעייתי היחידי הוא הסעודה, רוב האנשים והאורחים היו בצום, לכן רובם ויתרו על הסעודה במסעדה, מה שהוזיל את עלויות בר המצווה בכותל.

לאחר מכן, חג פורים תשע"ז נחגג ברוב הארץ ביום ראשון. כבר ממוצאי שבת נערכה קריאת מגילה וביום למחרת בבוקר. כמובן שלאחר מקרא המגילה התבצעו משלוחי מנות לחברים ולקרובים. ודבר נוסף חשוב מאוד שהתבצע גם הוא מתנות לאביונים, שזוהי גם אחת מן המצוות של חג הפורים. לאחר שלושת המצוות הללו הגיע זמן הסעודה. את הסעודה ערכנו בבית הכנסת "בית ברסלב תקוע", סעודה כיד המלך עם הרבה אוכל טוב, יין טוב ומשובח, דברי תורה, שמחה וריקודים. כמובן שלאחר שעה של שתיית יין כל המשתה מקבל תאוצה נוספת והאנרגיות מתחילות לעלות מעלה מעלה. כמובן שישנה גם מוסיקה טובה ברקע ומידי פעם המוסיקה נפסקת ומישהו תופס את התוף ומנגן מקצב עם שיר וסוחף את כולם אחריו.

עכשיו אסביר למה התכוונתי כאשר אמרתי שחג הפורים נחגג ברוב חלקי הארץ ביום ראשון. את חג הפורים חוגגים במקומות שאין חומה מימי יהושוע בן נון ביום הראשון. ובמקומות שישנה חומה מימי יהושוע בן נון חוגגים ביום למחרת, לכן בירושלים למשל חגגו את חג הפורים ביום שני.

יום שני, שושן פורים בירושלים. הגענו כל החבר'ה שחגגו אתמול פורים לכותל המערבי, בכדי לשמח חתני בר מצווה עם תופים ושופרות בעלייה לתורה. הגיעו המון משפחות מחופשות בתחפושות שונות ומצחיקות, וכמעט כולן היו במצב רוח מאוד מרומם, כי הרי היום חג פורים וגם בר מצווה ועליה לתורה של הבן האהוב.

תהלוכות בר המצווה בכותל שנערכו בפורים היו מדהימות, מצחיקות ומאוד שמחות למרות שירד גשם זלעפות. לאף אחד זה לא הפריע לרקוד ולשמוח ולשיר חזק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

איסור תהלוכות מתופפים לבר מצווה ברובע היהודי

בס"ד

בשבוע האחרון התהלכתי באזור הרובע היהודי שבירושלים. נו, אתם יודעים, הדרך שמובילה משער ציון אל תוך הרובע היהודי ומשם לכותל המערבי. התהלכתי והתהלכתי ומשהו בלבי נצבט. הבנתי שאני לא הולך לשמוע יותר את תהלוכות התופים והשופרות לכותל לחתני בר המצווה.

לא פשוט, לאחר שנים רבות ומרובות של תהלוכות בר מצווה בכותל משער ציון לכותל דרך הרובע היהודי, פתאום לוותר על הכל, פתאום לשמוע קול ציפורים שמחפשות את קול השופר, לא פשוט להיות פשוט.

כידוע, תוף הוא ראשי תיבות של "תמימות ופשטות". קשה לראות ולחוש איך התמימות והפשטות הזו נעלמה ביום בהיר אחד מהרובע היהודי. מקום שהיה שוקק חיים ומלא שמחה, פתאום נהפך לעוד רחוב, עם עוד מרכז, עם רחבה גדולה שמשהו חסר בה. נכון מאוד, שמחה עצורה של משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, אך מתהלכים בשקט לכיוון הכותל ללא תופים וללא שופרות אבל מתהלכים.

נקודה חשובה שחשוב לציין, היא נקודת העסקים של הרובע היהודי. רוב העסקים ברובע היהודי מאוד אהבו ומאוד תמכו באטרקציית של תהלוכות התופים לכותל, מכיוון שזו הייתה אטרקציה מעולה לתיירים. רוב התיירים היו עולים לרובע היהודי בכדי לצלם את תהלוכות הבר מצווה לכותל. כמובן שעל הדרך רוב העסקים גם היו מתפרנסים מכל אותם תיירים שבאו לצלם ולחוות את מה שקורה רק בארץ ישראל. התיירים היו קונים כל מיני דברים שהעסקים היו מציעים, וכמובן רוב המסעדות היו עובדות מעולה ובקצב טוב תרתי משמע.

התהלכתי והתהלכתי. שמעתי את קול הציפורים. ירד גם טפטוף קטן של גשם – דמעה. חשבתי על אותם הימים שהיינו צועדים כאן במלוא הדרינו עם חופה פרושה לצדדים, חתן גאה על הכתפיים של אחד מבני המשפחה, קצב תופים שממלא את השקט וגורם לשמחה ותרועות השופר שבוקעות את חלל האוויר לכיוון השמיים. התהלכתי ואמרתי לעצמי "זה שקט שגורם הפסד לכולנו – מתופפים, מוסיקאים, בעלי עסקים, בעלי מסעדות, והכי חשוב לבעלי השמחה של בר מצווה בכותל".

התהלכתי ולא מצאתי תשובה. מצאתי רק אמונה חזקה, שכל מה שקורה הוא בהשגחה עליונה. שכל מה שקורה זה הכל מהשם יתברך. ויש עניין שהכל יתהפך לטובה.

ונאמר אמן.

 

איסור מתופפים משער ציון לרובע היהודי

בס"ד

מה שלומכם חברים יקרים?

המאמר הבא הוא מאמר לא פשוט. זהו מאמר שאני כותב אותו ועדיין לא מאמין שאני כותב אותו והוא אמיתי.

זהו מאמר על תהלוכות של מתופפים ושופרות לבר מצווה, בתי ספר, מסיבות סידור וכדומה. תהלוכות שכמעט אין אדם בישראל שלא היה בהן, השתתף בהן, שמע עליהן או ראה אותם מרחוק וישר פתח את המצלמה כדי לתעד את הרגע הנדיר הזה של עם ישראל בשיא שמחתו עם ריקודים, שירים והרבה קדושה.

תהלוכות התופים והשופרות היו מתבצעות משני מוקדים שונים לכיוון הכותל. המוקד הראשון הוא תחנת האוטובוסים הראשית של שער האשפותוהמוקד השני של תהלוכות התופים היה שער ציון. תהלוכת התופים משער האשפות היא התהלוכה הקצרה לכיוון הכותל ורוב עם ישראל בחר דווקא בתהלוכה זו. תהלוכת התופים השנייה משער ציון הייתה חוצה את כל הרובע היהודי ואז היינו עוצרים למעגלי ריקודים ברחבת הרובע היהודי במתחם בית כנסת החורבה. תהלוכת שער ציון הייתה ארוכה ואותנטית וממחישה את המסע של עם ישראל לכיוון הכותל.

9 פברואר 2017 זהו התאריך שבו הוחלט שאין יותר תהלוכות של מתופפים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שצלילי התופים ותרועות השופרות אינם נשמעים יותר באזור הרובע היהודי. זהו התאריך ששמחת החתנים שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, ושמחת בתי הספר שבאו לחגוג את מסיבת הסידור לא ייצאו בתהלוכות של תופים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שכל תהלוכות בר המצווה שיצאו בעבר מכיוון בית הכנסת החורבה, או מכיוון ארבעת בתי הכנסת הספרדיים – יוחנן בן זכאי לא יהיו יותר עם תופים ושופרות, ולא יהיה יותר שמחה עילאית של ריקודים ושירים.

מדוע?, אני שואל את עצמי. מדוע הוחלט לבטל את כל התהלוכות של התופים והשופרות מכיוון שער ציון?. הרי, זה החיות – חיים של עם ישראל. זה השמחה שנותנת לעם ישראל לפרוח ולשגשג. זה האור לגויים שביום טוב עוברים ברובע בסביבות 20 אלף איש ומתוכם 5000 גויים מארצות שונות, וכשהם רואים את השמחה האין סופית של עם ישראל בליווי התופים והשופרות הם נרעדים, הם מבינים שעם ישראל באמת חי, הם מבינים ומרגישים משהו שלא הרגישו בעבר – הם פשוט מרגישים איך נראית שמחה אמיתית – וזה האור לגויים, להראות כמה עם ישראל שמח ומאושר. ומכיוון שונה זה הדבר שנותן לילדי מסיבת הסידור תחושה של יהודי גאה ושמח שצועד לכיוון הכותל המערבי.

ברוב המאמרים אני נמנע מלהציג את דעתי האישית, אך במאמר הזה אנהג אחרת. לפי דעתי לא צריך להיות קיצוני מדי ולבטל את כל תהלוכות המתופפים והשופרות ברובע היהודי. אני מבין שהדבר מפריע למשפחות המתגוררות ברובע היהודי לנהל מצב מגורים תקין, אך לכל דבר יש פתרון. ישנם שעות שהם נקראות שעות מתות, כמו בין 8 ל 12 בבוקר. אלו שעות שרוב האנשים עובדים ולא נמצאים בביתם, אלו שעות שרוב הילדים והתינוקות ערים ונמצאים במסגרות חינוכיות, והכי חשוב מבחינתנו – שאלו השעות של חגיגות בר המצווה ומסיבות הסידור ברובע היהודי לכיוון הכותל. ומה שהכי הכי חשוב שאלו שעות שתהלוכות התופים והשופרות אינם מפריעים לאיש, אלא רק מחזקות את עם ישראל.

מקווה מאוד ששבוע הבא אכתוב מאמר אופטימי למציאת פתרון שיהיה סביר והולם לכולם.

 

טיול לכותל

יום טיול לכותל המערבי

בס"ד

המאמר הבא עוסק בשני סיורים בירושלים ששניהם נמצאים בכותל המערבי. מניסיון אישי ומשפחתי שניהם מאוד מאוד מומלצים וכייפים לכל המשפחה. וכמובן הכי חשוב, איך להגיע לכותל עם רכבים, למצוא חנייה ולהישאר שפוי.

נר שמיני של חנוכה. הילדים כבר בסוף חופשת החנוכה. עוד קצת ומחר חוזרים למסגרות. זה הזמן שאני ואישתי החלטנו לעשות יום טיול בכותל. כמו שכתבתי במאמר הקודם, בימי השבוע אני עורך בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות, אך הפעם החלטתי להגיע ליום טיול בכותל גם ביום החופשי שלי.

קמנו בבוקר מוקדם, הכנו כריכים, קפה ויצאנו לדרך. כידוע איזור הכותל מפוצץ ברכבים, אין חנייה ויש פקקים איומים. לכן טיפ ענק – לא להגיע לכותל עם רכב, אלא אם כן אתם מתכוונים להגיע בשעה מאוד מוקדמת עד השעה שבע וחצי. מה שאנחנו עשינו ואת זאת אני ממליץ לכולם הוא להחנות במיתחם התחנה – יש חנייה בשפע לכולם במחיר מאוד סביר ליום שלם, משהו כמו 15 שקלים, ומשם לקחת שאטל לכותל שיוצא כל רבע שעה עד לשער האשפות. כך יום הטיול מתחיל בנינוחות, בלי לחפש חנייה וזהו טיפ שני ענק לכל המגיעים ברכבים.

ירדנו בשער האשפות, השער המרכזי של הכותל. הלכנו למתחם מרכז דוידזון, שם אפשר לאכול את הכריכים בנחת, לשתות קפה מעולה שאותו אפשר לקנות במזנון ממש צמוד שנקרא "קפה הרובע" ולהינות מתהלוכות בר המצווה העוברות במקום. דבר נוסף מאוד חשוב הוא שרק שם יש שירותים ציבוריים בכל מתחם שער האשפות. דבר שמקל על התנועה עם ילדים קטנים ומבוגרים.

לאחר ארוחת הכריכים ושתיית הקפה הגיע הזמן להיכנס למקום הכי קדוש לעם ישראל – הכותל המערבי. נכנסנו כולם לתת נשיקה לכותל ולהתפלל תפילה קצרה עם הילדים. לאחר מכן נכנסנו לסיור של מנהרות הכותל. סיור מעולה שממחיש את כל התקופה של בית המקדש וממש ממקם אותנו בזמנים של מאורעות ההיסטוריה של בית המקדש. בסיור הזה עברנו גם במקום הכי קרוב לקודש הקודשים שהיה רק 15 מטרים. עברנו במנהרות לכל אורך הכותל המערבי לכיוון צפון. דבר שממחיש שבקרוב מאוד קודש הקודשים יהיה פחות מ-15 מטרים למטייל, אלא יהיה דבר מובן מאליו לכהן הגדול שייכנס אליו ביום הכיפורים – אמן.

לאחר מנהרות הכותל נכנסנו לסיור קצת אחר, קצת שונה שנקרא "מבט אל העבר". זוהי חוויה של 10 דקות ששווה כל שנייה. יושבים עם כסא שמסתובב 360 מעלות, מקבלים משקפיים מיוחדות עם אוזניות איכותיות ויוצאים למסע. לפי דעתי שמו צריך להיקרא "מסע אל העבר". תחושה אמיתית של בית המקדש, תחושה שאנחנו כרגע בבית המקדש מקריבים קורבנות, מתפללים, צועדים, מדברים והכל בסיבוב של 360 מעלות עם עוצמות אדירות. כל מי שיוצא מהחדר אומר שזה 10 דקות מתומצתות של קדושת בית המקדש. 10 דקות של שכרון חושים קדושה ומקודשת וכמובן כיסופים לבית המקדש.

לאחר מכן יצאנו ממתחם הכותל לכיוון תחנת האוטובוסים של שער האשפות. הרי אנחנו צריכים לתפוס שאטל למתחם התחנה. לא עברו 5 דקות השאטל הגיע ליעד לכיוון החניה. דבר המקל מאוד על מהלך היום ונותן הרגשה של הכל בסדר.

מהחניה של מתחם התחנה יצאנו לכיוון דרך חברון. איך אפשר שלא לסיים את יום הטיול הזה עם חומוס יהודי אוריגינאל עם נגיעות ניחוחות של ארץ ישראל. כמובן "חומוס הארץ" – מקום יחסית די חדש של אייל קורן, נגן תופים לשעבר של להקת תופי שמחה שפתח חומוס בכפר עציון הנמצא בגוש עציון.

חבר'ה, את החומוס ניגבנו לכיוון צד ימין – שנמשוך עלינו תמיד חסדים – אמן.

חנוכה בכותל

בס"ד

באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש. מי מאיתנו לא מכיר את השיר המפורסם של חנוכה, שיר שבו אנחנו מודיעים לחושך שיברח מהר כי באנו לגרש אותו. שיברח מהר כי אנחנו, עם ישראל רוצה להרגיש שפע, טובה, ברכה והרבה אור.

חג החנוכה הבא עלינו לטובה. חג של אור, אחווה וליכוד של העם היהודי מול כוחות הטומאה הוא החג של כל עם ישראל. מהקטן ועד לגדול. מהחרדי ועד לחילוני. ממש לכל עם ישראל. חג שבו כל עם ישראל מרגיש כאחד, מלוכד מול כוחות יוון שרוצים להכרית את העם היהודי ולהכניס בו כל מיני רעיונות מטמאים.

ברוכים הבאים לכותל המערבי

כאשר כל עם ישראל מרגיש חזק ומלוכד הוא שמח, הוא מרגיש עוצמה, הוא מרגיש משפיע ושופע. הוא מרגיש שהוא רוצה להיות כמה שיותר קרוב לשכינה. הוא מרגיש שהוא רוצה לבוא לכותל המערבי, מקום ששכינה שורה בו מאז ומעולם ולעולם.

כאחד שהיה בכותל בכל מהלך השבוע של חג החנוכה מאוד נפעמתי לראות את עם ישראל מגיע לכותל בהמוניו. חלק מן האנשים הגיעו לכותל להתפלל. חלק מן האנשים הגיעו לערוך סיור בכותל – סיורים מדהימים שהקרן למורשת הכותל מציעה. וחלק נכבד מן האנשים הגיעו לחגוג בר מצווה בכותל. חלקם הגיעו באופן עצמאי, כלומר ההורים סוגרים את כל פרטי הלוגיסטיקה של האוטובוס, צלמים, מתופפים לתהלוכה בכותל, מסעדה וכדומה. וחלק גדול מאוד מן המשפחות סוגרות עם מפיק יום שלם – הפקת בר מצווה בכותל. יום שבו האורחים מגיעים כמו אורחים רגילים ולא מנידים עפעף, משוחררים מכל עול ההפקה וסידור הענינים לפרטים הקטנים.

בגדול, מאוד התרגשתי לראות את הכותל המערבי בהמוניו. אני, כאחד שעובד בתהלוכות בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות לא וויתרתי על התענוג הגדול לבוא לכותל המערבי עם אשתי וילדיי גם ביום החופשי שלי.  לאחר היום הגדוש בכל טוב וקדושה – תפילה, סיור במנהרות הכותל, צפייה בסרט תלת מימד שנקרא מבט אל העבר, חזרנו לביתנו מלאים באור גדול של חג החנוכה וכולנו אמרו כאחד שזה היה יום טיול מהמם עם קדושה ומורשת יהודית שחלחלה אל המקומות הכי עמוקים בנפשנו ונשמתנו. אמן ונזכה לגרש את החושך עם האור והאש, ונזכור תמיד שכל אחד מאיתנו הוא אור קטן, אבל שעם ישראל מאוחד הוא אור גדול לעולם.