יצירת קשר

תופים ושופרות

יובל לשחרור הכותל

בס"ד

אהלן חברים יקרים, מה שלומכם? מקווה שאתם בטוב…

כאן גיסו של אושרי שחש קצת סחרחורות בזמן האחרון, ככה שלקחתי על עצמי לדבר אתכם על יום מיוחד אותו חגגנו לא מזמן – 50 שנה לשחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים.

חגיגות יובל לאיחודה של העיר ירושלים הן לא דבר של מה בכך. מלחמת ששת הימים, אחת המלחמות הכי זכורות בתודעה הישראלית היוותה אבן בוחן לצבא ההגנה לישראל ולחברה הישראלית כולה. בשישה ימים בלבד לחמה המדינה באינספור קרבות שהתנהלו במספר חזיתות במקביל בניהם הקרבות בסיני, רמת הגולן וכמובן הקרבות על ירושלים. המפורסמים שבהם היו כמובן הקרבות על גבעת התחמושת וההשתלטות על העיר העתיקה. חשבנו שכבר הכל אבוד, והנה העם היהודי עומד שוב בפני השמדה וגלות, אך לבסוף, הצלחנו למרות כל הסיכויים להביס את כל צבאות ערב אשר איימו על המשך קיומו של העם היהודי היושב בציון. "הר הבית בידינו" הוא אולי המשפט המפורסם ביותר ממלחמה זו. משפט שמסמל את החזרה לנחלה, לבית ולמקום הקדוש ביותר לעם היהודי – הכותל המערבי.

50 שנה בדיוק מהיום הזה, אליו ייחלו והתפללו דורות שלמים של יהודים בגולה ובארץ ישראל עצמה, חזר העם היהודי למקום הקדוש לו מכל ירושלים, הר הבית וכמובן הכותל המערבי. סוף סוף יכלו היהודים לשוב ולהתפלל במקום המיוחד הזה ולחוש את הקדושה והחיבור העמוק למסורת ולהיסטוריה המפוארת של העם היהודי.

אירוע כה חשוב בחייו של כל יהודי, בר המצווה כעת יכולה להיחגג בהוד ובהדר, מלווה על ידי תופים ושופרות ברחבת הכותל ואפילו לערוך הפקת בר מצווה בכותל, דבר שלפני 50 שנה כלל לא היה אפשרי. דווקא בימים אלה על עם ישראל לשמור על אחדותו הלאומית כנגד כל האיומים אשר פוקדים אותנו, כשם שאנו שומרים על אחדותה של ירושלים.

ירושלים לבשה בגדי חג בחודש האחרון והתמלאה באינספור אירועים מיוחדים, כאשר אירוע הדגל היה מופע אור קולי של פעם ב-50 שנה על חומות העיר העתיקה . אין זהו זמן טוב יותר להגיע לירושלים ולהנות מן הפלא הזה, עיר שחוברה לה יחדיו, כנגד כל הסיכויים ומנציחה את קיומו של העם היהודי בבירתו הנצחית – ירושלים.

 

איסור מתופפים משער ציון לרובע היהודי

בס"ד

מה שלומכם חברים יקרים?

המאמר הבא הוא מאמר לא פשוט. זהו מאמר שאני כותב אותו ועדיין לא מאמין שאני כותב אותו והוא אמיתי.

זהו מאמר על תהלוכות של מתופפים ושופרות לבר מצווה, בתי ספר, מסיבות סידור וכדומה. תהלוכות שכמעט אין אדם בישראל שלא היה בהן, השתתף בהן, שמע עליהן או ראה אותם מרחוק וישר פתח את המצלמה כדי לתעד את הרגע הנדיר הזה של עם ישראל בשיא שמחתו עם ריקודים, שירים והרבה קדושה.

תהלוכות התופים והשופרות היו מתבצעות משני מוקדים שונים לכיוון הכותל. המוקד הראשון הוא תחנת האוטובוסים הראשית של שער האשפותוהמוקד השני של תהלוכות התופים היה שער ציון. תהלוכת התופים משער האשפות היא התהלוכה הקצרה לכיוון הכותל ורוב עם ישראל בחר דווקא בתהלוכה זו. תהלוכת התופים השנייה משער ציון הייתה חוצה את כל הרובע היהודי ואז היינו עוצרים למעגלי ריקודים ברחבת הרובע היהודי במתחם בית כנסת החורבה. תהלוכת שער ציון הייתה ארוכה ואותנטית וממחישה את המסע של עם ישראל לכיוון הכותל.

9 פברואר 2017 זהו התאריך שבו הוחלט שאין יותר תהלוכות של מתופפים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שצלילי התופים ותרועות השופרות אינם נשמעים יותר באזור הרובע היהודי. זהו התאריך ששמחת החתנים שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, ושמחת בתי הספר שבאו לחגוג את מסיבת הסידור לא ייצאו בתהלוכות של תופים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שכל תהלוכות בר המצווה שיצאו בעבר מכיוון בית הכנסת החורבה, או מכיוון ארבעת בתי הכנסת הספרדיים – יוחנן בן זכאי לא יהיו יותר עם תופים ושופרות, ולא יהיה יותר שמחה עילאית של ריקודים ושירים.

מדוע?, אני שואל את עצמי. מדוע הוחלט לבטל את כל התהלוכות של התופים והשופרות מכיוון שער ציון?. הרי, זה החיות – חיים של עם ישראל. זה השמחה שנותנת לעם ישראל לפרוח ולשגשג. זה האור לגויים שביום טוב עוברים ברובע בסביבות 20 אלף איש ומתוכם 5000 גויים מארצות שונות, וכשהם רואים את השמחה האין סופית של עם ישראל בליווי התופים והשופרות הם נרעדים, הם מבינים שעם ישראל באמת חי, הם מבינים ומרגישים משהו שלא הרגישו בעבר – הם פשוט מרגישים איך נראית שמחה אמיתית – וזה האור לגויים, להראות כמה עם ישראל שמח ומאושר. ומכיוון שונה זה הדבר שנותן לילדי מסיבת הסידור תחושה של יהודי גאה ושמח שצועד לכיוון הכותל המערבי.

ברוב המאמרים אני נמנע מלהציג את דעתי האישית, אך במאמר הזה אנהג אחרת. לפי דעתי לא צריך להיות קיצוני מדי ולבטל את כל תהלוכות המתופפים והשופרות ברובע היהודי. אני מבין שהדבר מפריע למשפחות המתגוררות ברובע היהודי לנהל מצב מגורים תקין, אך לכל דבר יש פתרון. ישנם שעות שהם נקראות שעות מתות, כמו בין 8 ל 12 בבוקר. אלו שעות שרוב האנשים עובדים ולא נמצאים בביתם, אלו שעות שרוב הילדים והתינוקות ערים ונמצאים במסגרות חינוכיות, והכי חשוב מבחינתנו – שאלו השעות של חגיגות בר המצווה ומסיבות הסידור ברובע היהודי לכיוון הכותל. ומה שהכי הכי חשוב שאלו שעות שתהלוכות התופים והשופרות אינם מפריעים לאיש, אלא רק מחזקות את עם ישראל.

מקווה מאוד ששבוע הבא אכתוב מאמר אופטימי למציאת פתרון שיהיה סביר והולם לכולם.

 

אהוד בן דורית

בס"ד

שלום לכולם

המאמר הבא מוקדש לחברי הטוב אהוד, שהוא גם נגן ותיק של להקת תופי שמחה המתמחה באירועים שונים של תופים ושופרות בכלל, ואירועים של בר מצווה בכותל במיוחד.

להקת תופי שמחה נוצרה בסיעתא דישמיא לפני כ – 10 שנים, אשר במהלך השנים הללו שימחנו מאות חתני בר מצווה בכותל, ערכנו סוגים שונים של מעגל מתופפים לילדים, חתונות, הכנסת ספר תורה וכל מיני שמחות אשר עם ישראל הזמין אותנו.

את אהוד פגשתי בהשגחה עליונה לפני כ – 7 שנים בצפת, אשר הגעתי לשם לערוך שמחה עם תופים ושופרות לחתן בר מצווה. חיפשתי נגן שינגן איתי מאזור צפת ואכשהוא הגעתי אל אהוד. היה חיבור מעולה ומאז…

מאז אהוד ואני היינו צוות עיקרי של להקת תופי שמחה. חרשנו את כל הארץ באירועים שונים של שמחות עם תופים ושופרות ושילבנו את העבודה עם הרבה ימי כיף, כי כל עבודה שהיא רחוקה מהבית היא משולבת ביום טיול.

רוב עבודתנו התמקדה בתהלוכות של בר מצווה בכותל וכך במשך 6-7 שנים היינו מגיעים לכותל לשמח את החתנים. אהוד בן דורית היה יד ימיני באירועים, נגן ליגת על של תופי שמחה אשר הוא היה ראש צוות אחראי "ומסודר".

כאמור רוב עבודתנו התמקדה באיזור הכותל, לכן הכרנו את רוב אנשי הכותל הוותיקים והקבועים. חלק גדול מהוותיקות היו הקבצניות של הכותל – לא היתה קבצנית אשר לא הכירה את אהוד בן דורית והתפללה עליו לזיווג הגון. אז גם אתם עם ישראל היקר, עדיין צריך להתפלל על אהוד בן דורית שימצא את זיווגו במהרה – אמן.

בוודאי שמתם לב שאני כותב את המאמר בלשון עבר. אכן כן, אהוד היום עומד לטוס להודו, כן הודו אשר נמצאת במזרח הרחוק. לאחר תקופה עשירה ופורה אהוד החליט שהוא טס להודו לגלות עולם ולחוות חוויות מרתקות.

הרבה נגנים וגם אנשים ברגע ששמעו שאהוד הולך לטוס להודו הרימו חצי גבה ואמרו – "מה יש לך לחפש בהודו?". מה באמת יש לו לחפש בהודו, הרי כל הדברים נמצאים בארץ ישראל. כאחד שטייל הרבה בעולם אני יכול להעיד שבאמת כל הדברים נמצאים בארץ ישראל, אבל הדברים נמצאים בהסתרה, כנראה בגלל הגלות שעם ישראל וארץ ישראל נמצאים בה.

רבי נחמן מברסלב אומר שלפעמים אדם נמצא באיזה מקום, והוא שואל את עצמו "איך הגעתי לכאן?" או "מה באמת אני עושה כאן?", אני מתכוון לכל מקום בעולם. והתשובה של רבינו היא שעם ישראל בגלות איבד הרבה ניצוצות והם מפוזרים בחלקים שונים בעולם. וכל יהודי יקר שמגיע לפינה נידחת בעולם פשוט אוסף את הניצוצות ומחזיר אותם לארץ ישראל.

בחלק היותר פנימי של נשמתו של האדם רבי נחמן אומר שיש רצון לגלות, לראות, לחוות, למרות שהכל נמצא כאן בארץ ישראל, אבל לפעמים האדם נמצא במצב שנקרא אמצע, וזה מצב סטטי, ולכן שאדם מגיע למקום שהוא שיא הטומאה, ממצב האמצע הוא יורד למטה למטה לגרד את כל הריקבון ואז עולה חזרה למעלה נקי, מזוכך, וטהור.

אז מה באמת אח יקר – מאחל לך שתשמור על עצמך. לך, סע, גלה עולם. תחווה חוויות ואל תישכח שהכל בסיעתא דישמיא ואם הגעת להודו או לכל מקום אחר בעולם, לא סתם הגעת אליו. ותמיד תזכור שהשם אוהב אותך ושומר עליך בכל מקום בעולם ובכל מצב רוחני שאתה נמצא.

אוהב, יא אהוד

נ.ב – בהודו לא תמצא חלטורות ב 200.

 

דוד מלך רק ישראל

בס"ד

בדיחה ששמעתי לא מזמן, דיי נחמדה, מקווה שתאהבו אותה ואם לא אז ניסיתי.

הרב הראשי לישראל נסע לביקור בוותיקן כדי להיפגש עם האפיפיור כדי לדון איתו בכמה דברים חשובים לגבי ארץ ישראל ובמיוחד לגבי קבר דוד המלך. הוא הודיע לו כי מדינת ישראל לא תמסור את קבר דוד המלך לנוצרים וכי אין על מה לדבר. עוד הודיע לו כי תהלוכות שופרות לכותל מתחילות ממתחם קבר דוד המלך וכי לא יתכן כי יתחילו מן הכנסייה רח"ל.

לאחר שהאפיפיור הבין והנהן בראשו לאות הסכמה, הרב הראשי לישראל מסתכל על שולחנו של האפיפיור בלשכתו ורואה טלפון אדום. שואל אותו הרב הראשי לישראל "בשביל מה הטלפון האדום"?, האפיפיור עונה לו "זה טלפון ישירות לקדוש ברוך הוא, אפשר לדבר איתו בכל זמן שארצה". הרב הראשי לישראל שואל אותו "אני יכול לנסות?", "בוודאי" עונה האפיפיור.

הרב הראשי לישראל מדבר בטלפון האדום כחצי שעה. לאחר מכן שואל את האפיפיור "כמה אני חייב לך?", האפיפיור אומר "דיברת הרבה, לפי החישוב זה עשרת אלפים יורו". הרב שילם לאפיפיור וכך נסתיימה לה הפגישה.

במהלך החודש שלאחר הביקור נחגגו הרבה טקסי בר מצווה בירושלים ורוב תהלוכות השמחה יצאו ממתחם קבר דוד המלך. והנה בסוף החודש האפיפיור מגיע לביקור בישראל כדי לחתום על וויתור סופי של מתחם קבר דוד המלך. לאחר חתימת הטפסים האפיפיור מגיע ללישכת הרב הראשי כדי להיפרד ממנו, לפתע הוא רואה טלפון אדום מונח על השולחן, האפיפיור שואל את הרב "מה זה הטלפון האדום הזה?", עונה לו הרב "זה טלפון שאפשר לדבר ישירות עם הקדוש ברוך הוא", האפיפיור שואל אותו "אני יכול לדבר איתו ברגע זה?", "בבקשה – עונה הרב". לאחר חצי שעה של דיבורים שואל אותו האפיפיור "כמה אני צריך לשלם על השיחה?", הרב עונה לו "יורו אחד", "רק יורו אחד" שואל האפיפיור, "כן" עונה הרב ומוסיף "אצלנו זו שיחה מקומית".

תודה.

פני משיח לכותל

בס"ד

האם באמת אנו, עם ישראל הקדוש והיקר מוכנים לקבל את פני המשיח בליווי תופים ושופרות אל בית המקדש?.

שאלה מעין זו עולה הרבה פעמים בשיחות שאני מנהל עם חברים או משפחה, אך לאחרונה היא עולה בתדירות גבוהה ביותר, לאור המצב המלחמתי בעזה.

הרבה אנשים שואלים את עצמם ואת הסובבים אותם, אם זה חברים, משפחה או סתם אנשים מזדמנים, האם אנו ראויים ומוכנים לקבל פני משיח?, האם זה הזמן או שעם ישראל צריך לעבור תלאות נוספות בדרך?, אל הזמן הנכסף שהוא בית המקדש.

לפי מה שהרבה אנשים מרגישים ע"י שיחות מזדמנות שאני מנהל איתם, זה הזמן לגאולה האחרונה של עם ישראל. עם ישראל נמצא בתקופה של התעוררות רוחנית גדולה מאוד, ואנו ממש מרגישים אותה וחווים את סיפורי הניסים – ברור שיהיו כופרים שיאמרו שהכל זה רק צרוף מיקרים, אבל התחושה החזקה והברורה והאיתנה שיש מי שעומד מאחורי כל סיפורי הניסים.

עם ישראל מתחזק באמונה, אנו רואים זאת ע"י חיילים שמתפללים לפני כל מבצע שהם עושים, רואים זאת גם ע"י לבישת ציציות של חיילים – שזה באמת השחפץ העיקרי, ובכלל אפשר לראות בכל הסרטונים המופצים את כל המפיצים שעושים עבודת קודש אשר באים לתמוך, להפיץ, לחזק ברוחם ובנפשם את חיילי צה"ל ע"י נטו שמחה – אשריכם ישראל.

גם בעורף אנו שמים לב לתופעה של תפילה על החיילים, ואפילו כל אזרח לקח על עצמו חייל פרטי משלו שעליו הוא מתפלל. דבר בלתי יאומן שכל עם ישראל אומר תהילים על כלל חיילי צה"ל. בנוסף לאמירת תהילים של עם ישראל על החיילים ישנה תפילה מיוחדת להצלחת חיילי צה"ל בזמן פתיחת ארון הקודש בכל בתי הכנסיות.

אז מה אתם אומרים?, עם ישראל מוכן לקבל פני משיח עם תופים ושופרות לכיוון בית המקדש. לצאת סוף סוף מהגלות שאנו נמצאים בה, להיות באהבת חינם, וסוף כל סוף לקיים את כל התורה כולה מאהבה.

זה הזמן לגאולה הקרובה, והיא כל כך קרובה, שפשוט לא נשים לב שהיא קרתה. פשוט, מתוך תהלוכת בר מצווה בכותל, נתקדם עם התהלוכה לכיוון בית המקדש, נתקע בשופרות, נשיר שירים, ונגיד איך זה לא קרה קודם.

 

מתופף לכותל והפקיד בבנק

בס"ד

אילו היינו יודעים את ההשלכות של המעשים שלנו, עד כמה עלינו לפתח רגישות והקשבה על כל מילה, דיבור ומעשה היינו נזהרים ושוקלים היטב כל מילה היוצאת מפינו. לפעמים מעשה קטן שעשינו מבלי לשים לב יכול לפגוע לשנים רבות ואנחנו אפילו לא מודעים לו, ומעשה שהיה כך היה:

היו היה פעם יהודי פשוט שהתפרנס למחייתו בנגינת תופים ושופרות בכותל, אישתו ניהלה את עינני הבית והסירה דאגה מליבו בכל הקשור לניהול השותף היומיומי. באחד הימים הייתה צריכה ללכת לבנק ולהפקיד צ'ק חשוב. אך עקב עיסוק בעיניין אחר לא יכלה לעשות זאת ושלחה את בעלה המתופף, היא אמרה שהיא מצטערת אך זה ממש חשוב  ושזה היום האחרון שאפשר להפקיד את הצ'ק. "זה לא אמור לגזול כל כך הרבה זמן" אמרה והמשיכה לעיסוקיה. הבעל המסור הסכים בשמחה כי הוא ידע כמה היא מודעת לחשיבות העבודה שלו והיא מבקשת את העזרה הזאת בפעם הראשונה.  המתופף הפשוט עמד בתור לבנק וכשהגיע תורו לקבל את השירות והוא הסתכל על הפקיד ופניו החווירו. היה זה המורה לחשבון אשר ביזה אותו בפני כל הכיתה  לפני 15 שנה ולא פעם אחת אלה מספר פעמים. המורה לא זיהה את תלמידו והתייחס אליו כאל שאר הלקוחות, המתופף שלנו לא ידע האם  זה הרגע להגיד לו על הצער שגרם לו, ושבכל יום כיפור כשהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסלח ויכפר לכל האנשים שפגעו בו הוא לא מצליח למחול לו בלב שלם, והכאב והצער ממשיכים ללות אותו עוד שנה ועוד שנה. ולכן החליט לרפא את הכאב שלו ע"י שמחה, כי תופים ושופרות לילדי בר מצווה בכותל משמחים מאוד את עם ישראל, והוא בחר להוסיף שמחה לעולם ולא עצב. אך הנה הקדוש ברוך הוא זימן אפשרות לרפא את הכאב שבלב והוא החליט שזה לא במקרה המפגש הזה ושזה הזמן והמקום אפילו שהוא לא היה בוחר בסיטואציה הזאת. המתופף פתח פיו ואמר: "דע לך מר ראובן שלפני 15 שנה כשהייתי נער למדתי אצלך בכיתה חשבון ומשום מה החלטת להיטפל אלי ולבזות אותי מספר פעמים בפני כל הכיתה ואיני מצליח לסלוח לך על זה, אני ממש רוצה אך איני מסוגל והנה הקדוש ברוך הוא סיבב והפגיש בינינו בכדי שאולי נצליח לעשות תשובה אחת ולתמיד". הפקיד פרץ בבכי מר וכל האנשים בבנק לא הבינו מה קרה, הוא אמר למתופף: "אני נשוי כבר בפעם השנייה עקב עקרות קשה, אישתי הראשונה מאוד רצתה ילדים אך ביגלל העקרות שלי ניפרדנו. הרופאים אמרו שאין לי סיכוי ואני לא יכולתי לקבל את הבשורה המרה", הלכתי לרב שלי לקבל ממנו עצה וברכה והוא אמר: "הסיבה שאתם לא ניפקדים היא בעקבות הקפדה גדולה מאוד של מישהו אליך, וברגע שתעשה תשובה אמיתית מכל הלב הדין ישתנה לחסד ב"ה והכל יסתדר לטובה". הפקיד ביקש סליחה ומחילה, המתופף סלח לו והבין שהוא קיבל עונש חמור מאוד ושאין טעם להוסיף. העונש היה גדול מאוד ואפילו ציער אותו לשמוע, מה הקפדה על יהודי יכולה לעולל.

לפתע כל הכעס שלו נהפך לרחמים גמורים והוא החל לבכות יחד עם הפקיד שינהם התחבקו ובקשו סליחה אחד מהשני, המתופף הבין ששמחה אמיתית באה כשהלב באמת נקי ומאז הוא מקפיד לא להקפיד על אף יהודי. כעבור עשרה חודשים הרים ראובן הפקיד טלפון למתופף וביקש ממנו לבוא לתופף לו בברית של התאומים שנולדו לו. המתופף זינק ממקומו משמחה ובא לברית תקע בשופר בירך את המשפחה היקרה ופתח במחרוזת עם תופים ושירים שכל עם ישראל אוהב ומכיר והיה שמח שמח.

מאז הם ניהיו חברים טובים ומספרים לכולם את הסיפור המרגש שלהם למען תיגבר האהבה בישראל. אמן כן יהי רצון

תופים של זהב חלק ב

בס"ד

רבי לוי יצחק חשב לעצמו מדוע הסוגיה הזאת הגיע דווקא עכשיו בפסק הדין הראשון שלו כאן בעיירה, היה לו קשה מאוד לקחת החלטה לגבי התופים והשופרות מזהב של העשיר. הוא חש סתירה פנימית בין הרגש הטבעי לבין מה שאמור לעשות על פי חוקי התורה. למרות שהתובע והנתבעים רצו לדעת מה יעלה בגורלם הרב ביקש לעצמו כמה דקות התבודדות ופתח בתפילה מעומק הלב לבורא עולם. הוא ביקש עצה טובה והארת עיניים ושהשם יעניק לו הבנה מה יעשה בתופים והשופרות מזהב.

לפתע פתאום זינק העשיר ממקומו וקרא "אני זוכר", "אני זוכר" הוא לא שם לב שהרב עדיין שקוע בתפילה עמוקה, וקרא: "רבי היקר סלח לי בבקשה נזכרתי בזיכרון קדום מאוד אשר שב פתאום והיכה בי כאילו זה קרה עכשיו, אומנם זה קרה לפני חמישים וחמש שנה כשהייתי ילד מתבגר. "אבינו ניפטר פתאום מן העולם  והוריש לנו ירושה גדולה ובירושה היו נכסים, כסף מזומן, ומרתף מלא בתופים ושופרות מימי קדם – תופים ושופרות מצופים זהב , יום אחד הופיע אביהם של שני האחים הללו שנמצאים כאן איתנו וטען שהתופים והשופרות שייכים לו, ושאבי רק שמר לו עליהם, היינו צעירים מידי אחי ואני ולא היה לנו מושג מהעסקים של אבא, החלטנו לא לותר על התופים והשופרות ככה בלי סיבה.

הלכנו כולנו לרב העיר והעלנו בפניו את המקרה. הוא פסק לטובתנו מפני שלא ניתן לקחת כלום מירושה של יתומים בלי הוכחה או מסמך שמעיד שאכן התופים והשופרות שייכם לו. התופים והשופרות נשארו אצלנו ואת שאר הנכסים מכרנו במחיר הגון. אני מבין עכשיו שהקדוש ברוך הוא סיבב שהתופים והשופרות יחזרו למקורם ולא בדרך של מיקרה אלה ממש בהשגחה פרטית.

פניו של רבי לוי יצחק קרנו מאושר ונחת, הוא הבין שהשם עשה צדק גם כעבור חמישים שנה.  לא תמיד מה שנראה אמיתי והגיוני בעיניים אנושיות אכן גם כך בספר החשבונות של הקדוש ברוך הוא. השם תמיד מחשב ומאזן את כל החשבונות אפילו שעברו כ"כ הרבה שנים. הצדק תמיד בסופו של דבר יעשה במוקדם או במאוחר. תופים ושופרות עד היום פותחים שערי שמיים ומשמחים את עם ישראל. שנזכה תמיד לדעת שהשם שומר אותנו משגיח ומגן.  וב"ה שניזכה לעשות במהרה תהלוכות של מתופפים בכותל לבית המקדש בימינו אמן.

מעגל מתופפים בית ספר ברנר הרצליה

בס"ד

שלום לכולם

השבוע הגענו צוות של תופי שמחה לבית הספר ברנר שבהרצליה לערוך מסיבת חומש באמצעות מעגל מתופפים לתהלוכה לבית הכנסת.

היה כל כך שמח ומרגש, וברצוני לחלוק עמכם חוויות.

הגענו בשעה דיי מוקדמת לבית הספר, תמיד טוב לקחת מקדם הגנה כאשר מגיעים מרחוק, הגענו מהיישוב תקוע שנמצא קצת אחרי בית לחם.

פרקנו מהרכב את התופים והשופרות ואת שלושת החופות לכבוד חברי כיתה ב, אשר בעוד זמן קצר יקבלו את החומש בבית הכנסת בטקס מרשים עם כבוד ראש העיר.

כאשר הגענו לבית הספר פנה אלינו בחור ואמר – אתם מתופפים בכותל נכון?, אמרנו נכון, אנחנו מתופפים בכותל והגענו היישר מהכותל לשמח את בית ספר ברנר.

כנראה הלבוש, התופים והשופרות הם שנתנו תחושה של מתופפים בכותל, אשר רוב עיסוקנו במקצוע הזה של מעגל מתופפים מתרכז שם בימי שני וחמישי בתהלוכות בר מצווה בכותל.

בתחילה ניגנו קצב של תופים בשלוב תרועות שופר, המשכנו לשירים בשיתוף כל הילדים וכמובן ההורים ומשם זה הלך למעגלי ריקודים של כולם.

המשכנו בברכות שאנו חברי לקת תופי שמחה בירכנו את הילדים בשיתוף ההורים, ומשם פרשנו 3 חופות מעל הילדים והמשכנו בתהלוכה מלכותית לכיוון בית הכנסת.

צעדנו בשילוב תופים ושופרות ברחובות הרצליה, והאמת, אירועים כאלו מרגשים אותי כל פעם מחדש, איך באמצעות השמחה ומקצב התופים ותרועות השופר שפותחות שערי שמיים כולם שמחים ומחייכים, כנראה ככה צריך להראות עם ישראל, כי ככה אנחנו ממש אמיתיים בלי מסכות על הפרצופים.

בזמן התהלוכה עם התופים והשופרות שרנו שירי קדושה שפותחים את הלב שכל עם ישראל מכיר ואוהב, ובזמן התהלוכה ברחובות של הרצליה בשעה 9 בבוקר עם החבר'ה של מתופפים בכותל, היו אנשים שהסתכלו עלינו לרגע ולא הבינו לשנייה היכן הם נמצאים, בכותל או בהרצליה בקניות של שבת.

הגענו לרחבת בית הכנסת ששם קידם את פנינו ראש עיריית הרצליה, ושם ערכנו מעגלי ריקודים עם כל הילדים וההורים והיה דיי מרגש.

נכנסנו לבית הכנסת בתרועות שופר ומשם החל הטקס של הילדים שהיה יפה מאוד ומהנה.

בתחילה ראש העיר אמר ברכות ואיחולים, ודיבר על שני דברים עיקריים שלפי דעתי חשובים והם אבן הבנייה של ארצנו וחינוך ילדינו. הוא דיבר על כיבוד הורים וכמובן ואהבת לרעך כמוך. מה שהיה יפה שהוא שאל שאלות את הילדים על שני הדברים הללו והם ענו לו דברים מקסימים ותמימים.

לאחר מכן מנהלת בית הספר דיברה וחיזקה את דבריו של ראש העיר בנושא כיבוד הורים ואהבת החבר, ומשם הילדים החלו את שלהם בטקס.

הילדים החמודים שרו שירים מרגשים, ניגנו בכלי נגינה בריתמיקה טובה, ולאחר מכן פתחו את ארון הקודש להוצאת כל ספרי הקודש, כמובן שכאן לקחנו צוות המתופפים והשופרות חלק משמח, כאשר ניגנו מקצבי תופים ותרועות שופר ושרנו שירים עם כל האורחים.

הרגע המיוחד הגיע, כל הילדים עלו לבמה לקבל את החומש, וכמובן  ההורים עם כל המצלמות מצלמים ומתרגשים יותר מהילדים.

נהנו מאוד לשמח, ואמן שנזכה לשמח תמיד, מקווה שגם אתם נהנתם עם צוות המתופפים של בר מצווה בכותל שהגיע היישר אליכם.

תודה.

תופי שמחה – מעגל מתופפים – אירוע כיכר ספרא

בס"ד

שלום לכולם

הפוסט הבא אני כותב בעקבות אירוע של מעגל מתופפים אשר ייערך מחרותיים, בתאריך 12 נובמבר 2013 בכיכר ספרא.

זהו אירוע של הפדרציה היהודית, אשר יהיו בו אלפי אנשים, וצוות תופי שמחה ינעים את העוברים והשבים בכיכר ספרא עצמה עם כ – 10 נגנני תופים ושופרות.

תופי שמחה, להקת מתופפים שמתמחה באירועי בר מצווה בכותל מרחיבה את פעילותה גם למיגוון רחב של אירועים, ואשרינו שאנו הולכים לשמח אנשים יקרים כ"כ בעזרת תופים ושופרות.

אנו נגיע צוות של 10 נגנים, לבושים לבן מסורתי תנכ"י, אשר לכל נגן יהיה תוף ושופר, ולשני נגנים יהיה תוף דון דון גדול אשר הוא יתן את הקצב של הבס של כל המוסיקה וכמה חברה יחזיקו מקצבים שונים על התוף, וכל פעם מישהו בתורו ינעים בסולו על התופים. כמובן שמידי פעם נתקע תרועות שופר לפתיחת שערי שמיים.

האירוע בכיכר ספרא יהיה שונה מסוג האירועים של מתופפים בכותל כי לכותל אנו מגיעים צוותים של 2 נגנים, לכל היותר 3 נגנים. בכיכר ספרא יהיו 10 נגנים, והאירוע וקצב הנגינה הולך להיות עוצמתי ושמח. זה סוג האירועים של מעגל מתופפים שכל נגן אוהב להיות חלק ממנו.

אני מאמין שברחבה יהיו פזורים תופים לקהל הרחב אשר ישתתף במעגל מתופפים ענקי, אשר אנו צוות המתופפים נלמד סוגי מקצבים, סוגי מכות על התוף, וכמובן משחקי ריתמיקה, ולבסוף שירים שאוטומטי לוקחים למעגלי ריקודים גדולים.

זה הזמן לומר "הכול תוף" כי תוף הוא ראשי תיבות של תמימות ופשטות, אז לכל הבאים ביום שלישי לכיכר ספרא, לא צריך להיות נגן מנוסה כדי להשתתף איתנו במעגל המתופפים הענקי שנערוך, פשוט לשבת על תוף, להרגיש את פעימות הלב ולנגן. דבר נוסף לכל הנגנים ולכל הבאים, כל מי שיש לו תוף מקצועי או אפילו לא מקצועי בבית מוזמן להביא אותו גם, כי ככל שהמעגל מתופפים יותר גדול, כך השמחה יותר גדולה.

זמן ההתכנסות בכיכר ספרא של מעגל המתופפים הוא בשעה 2 בצהריים, כאשר את מעגל מתופפים הראשון נערוך בשעה לקראת 3, ואז כבר נזרום לפי השמחה.

מאחל לכולם בהצלחה, וקצב חיוכים מהנה.

בעתיד אנו הולכים להכניס חוק חדש – חוק חיוך חובה.

תודה לכולם מצוות מעגל מתופפים של תופי שמחה.

 

 

מתופפים בכותל – תופי שמחה – איך הכל התחיל

בס"ד

שלום לכולם

לדף הבית לחץ.

הרבה אנשים שפוגשים אותי בכותל המערבי שואלים אותי, ' תגיד איך הגעת לעבוד בעבודה הזו של מתופפים בכותל ? '

האמת שישנם 2 תשובות עיקריות שברצוני לספר עליהם.

לפני כ10 שנים בערך, חיפשתי עבודה בכל תחום אפשרי, העיקר להביא פרנסה הביתה.

חבר הציע לי לעבוד במעגל מתופפים שמתמחה במתופפים בכותל.

אמרתי בסדר, נשמע לי טוב, אבל איך מתחילים?

אמר לי אותו חבר, אל תידאג, יש לי טלפון של כמה מעגלי מתופפים, תתקשר ותציג את עצמך, והשאר מלמעלה יזרום.

התקשרתי לכל הטלפונים, חלקם לא היו בשימוש, אחד אמר שהוא יחזור, ואחד היה עסוק במוסך, והיה אחד שאמר 'מחר אתה מתחיל לעבוד'.

לרגע, קצת היססתי, אף פעם לא עבדתי באירועים של מעגלי מתופפים בכותל, אבל משום מה קיבלתי דחף שאני רוצה, ואין מה להפסיד.

גם אישתי חיזקה אותי ואמרה לי שהכל משמיים, ואלך לנסות את העבודה החדשה.

למחרת התחלתי לעבוד, והיה מעולה, מאוד אהבתי את העבודה שאנו משמחים את עם ישראל עם תופים ושופרות, וגם על הדרך מתפרנסים.

ככה עבדנו אני ואותו חבר שהוא בעל הלהקה בכל חלקי הארץ ובמיוחד באירועים בכותל, והעבודה היתה בשבילי מן חוויה עוצמתית שקשה לתאר.

היינו הולכים לאירועים בערב, כמו חתונות ובר מצוות ושם עורכים מעגלי מתופפים, ולמחרת בבוקר מוקדם היינו נוסעים לכותל כדי לערוך תהלוכות.

מכל העבודה הייתי באופוריה מבחינת השמחה, ומה שאהבתי הכי הרבה זה את האירועים של מתופפים בכותל, כי בכותל רואים את השמחה האמיתית של עם ישראל, בלי אולמות, זרקורים, תקליטנים ורקדנים. פשוט רואים ומרגישים את השמחה של עם ישראל שלא תלויה בשום דבר.

זה היה השלב הראשון שבו התחלתי לעבוד בתור נגן בלהקת מתופפים בכותל.

השלב השני היה לאחר כשנתיים שעבדתי עם אותו חבר, ואז אמר לי 'יאללה תפתח להקה משלך של מתופפים בכותל'.

האמת לא תיכננתי, ולא חשבתי על זה אבל……

בדיוק באותו שבוע חבר טוב חגג את נישואיו, והוא ביקש ממני שאביא כמה חבר'ה לשמח אותו בחתונה עם תופים ושופרות.

הגענו לחתונה כמה חברים כדי לנגן ולהרים את הקצב בחופה ולשמח את החתן והכלה, ואז בסוף החופה פנתה אלי אמא שרצתה להזמין אותנו לחתונה של בנה.

היא שאלה אותי 'איך קוראים ללהקה שלנו'?

לרגע התבלבלתי, אמרתי לה בחצי היסוס את הדבר הראשון שחשבתי עליו 'תופי שמחה'.

היא אמרה 'יופי, שבוע הבא תביאו את התופים והשופרות ותשמחו את בני בחתונתו'.

כמובן שהלכנו לשמח, ומאז נוצרה לה להקת תופי שמחה, להקת מתופפים לאירועים, שמתמחה בכל סוגי האירועים מבר מצוות ועד מעגלי מתופפים לילדים ולקייטנות.

כמובן שישנה פינה חמה ומיוחדת למקום שממנו התחלתי לעבוד, ומשם הכל התחיל, שזהו הכותל, כאשר היינו מגיעים לפני 10 שנים בתור מתופפים בכותל ומשמחים את עם ישראל.

עוד סוד קטן, גם כיום, הכותל הוא המקום האהוב עליי לעבודה, וממש בכל אירוע, אני מרגיש שאני שואב כוחות מחודשים.

תודה