יצירת קשר

סיפורי צדיקים

תמיד אפשר לתקן

בס"ד

היו היה פעם בחור רחוק מאוד מדרך התורה והמצוות, כשגדל והיה בזכות עצמו הוא טס ליפן ועבד שם לפרנסתו. הוא סחר שם בסחורה לא שלו והיה מפריש לעצמו רווחים מבלי שישימו לב, מפני שהוא החליט שלא מעריכים את עבודתו מספיק לכן הוא הוסיף את מה שחשב שמגיע לו. אותו בחור לא חשב שמה שהוא עושה זה גזל גמור מפני שמושג זה לא היה קיים אצלו. הוא תירץ לעצמו את הגניבה בשם השלמת הכנסה. כך הוא נהג במשך שנים רבות ללא כל יסורי מצפון.

כעבור מספר שנים הוא החליט לחזור לארץ ישראל והחל לעבור למחייתו באיזור הכותל המערבי בעסקי תופים ושופרות. עם הזמן הוא התחזק בדרך האמת וחזר לה'. הוא נעשה בעל תשובה גמור. משהתחיל ללימוד תורה הוא הבין שעבר על איסור חמור מהתורה ולא היה מסוגל להירגע. כעת בשביל לעשות תשובה הוא חייב להחזיר את כל הכסף שגנב לאותו אדם אחרת הוא עלול לחזור בגילגול בשביל לתקן עון זה. הוא החל לחפש את בעל הבית שלו בסין אך החברה שעבד בה ניסגרה ולא היתאפשר לו להגיע לאותו אדם.

הוא החליט לפנות לרב שלו והיתייעץ איתו מה לעשות "כבוד הרב אני חייב סכום עצום לאדם שאינני מוצא, מה עלי לעשות?" ,הרב השיב לו שיש פיתרון בהלכה לגבי מקרה כזה אך צריך בית דין שיקבע, בשביל זה דרושים לו שבועיים.

אותו בעל תשובה יצא מהרב לקח את ספר התהילים שהיה מונח בכיסו והחל להיתחנן בדמעות לבורא עולם שיעזור לו לתקן את החטא הנורא הזה.

ביום שני שבוע לאחר מכן הלך כהרגלו לאיזור הכותל המערבי לערוך תהלוכה של מתופפים ושופרות ואחד המוזמנים של חתן בר המצווה היה לא אחר מהבעל בית שלו מסין, הוא היה המום ושמח שהתפילה שלו נשמעה. בסוף התהלוכה כאשר תרועות השופר פילחו את שערי השמיים ניגש הבעל תשובה לאותו אדם וסיפר לו את כל מאורעות העבר, שגזל ממנו סכום כסף אדיר שאיננו יודע אפילו מהוא ושהוא רוצה להחזיר לו עד הפרוטה האחרונה כשדמעות של חנק והתרגשות תלויות בעיניו. השיב לו הזקן ואמר:" ברוך השם יש לי כסף ואיני צריך שתחזיר לי, אני מוותר ומוחל לך בכל ליבי על כל הגזלות שלקחת ממני, לך לשלום". הקלה עצומה ניכנסה בליבו הם ניפרדו בחיבוק לשלום. בעל התשובה התקשר לרבו וסיפר לו שהקב"ה עשה לו משפט ושאינו צריך את בית הדין . "שאל אותו הרב נו ומה פסק?" – הזקן ויתר לי על החוב בלב שלם. "מה איך זה יכול להיות, הצלחת להשיג אותו?"  "לא כבוד הרב השם שלח לי אותו עד אלי לאחר שיצאתי מביתך באותו היום קרעתי את השמיים בתפילות והיום בזמן התהלוכה בכותל שערכתי תהלוכה עם תופים ושופרות הוא הופיע והיה אחד מהמוזמנים של חתן הבר מצווה. ניגשתי אליו בסוף התהלוכה וסיפרתי לו את כל הסיפור, הוא מחל בלב שלם. ברוך השם שזכית לתקן.

מידה כנגד מידה

בס"ד

באחד האירועים החבלניים שהתרחש בכותל בזמן עשרת ימי תשובה, בו שערי השמיים פתוחים מתרועות השופר הנשמעות ברחבת הכותל המערבי נפצע קשה חייל בשם חננאל, הוא נורה מטווח קצר ע"י מחבל שערב לו בדרך. השעה היתה לפנות בוקר וזה קרה בסימטה נידחת שאין בה הרבה תנועה של אנשים. חננאל היה פצוע קשה ושכב על הריצפה שותת דם. לפתע פתאום הופיע כבדרך נס חייל ששהה בקרבת המקום ושמע מרחוק את היריות, הוא החליט לבדוק מה פשרם ולהפתעתו ראה חייל שרוע על הריצפה בתוך שלולית של דם. הוא חבש את פצעיו ומיהר לקרוא לעזרה. האמבולנס הגיע והחייל עלה יחד עם חחנאל בכדי לעקוב מקרוב אחר שלומו, החייל חיכה שהוריו של חננאל יגיעו ורק אז עזב את המקום. הוא בחר שלא להיזדהות בפניהם ונעלם.  חננאל ניצל בזכות הטיפול המיידי שקיבל בשטח ע"י אותו חייל אלמוני. כעבור זמן חננאל שוחרר לביתו כשהוא בריא ושלם. הוריו ניסו לאתר את החייל האלמוני אך ללא הצלחה. הוריו של חננאל פירסמו את הסיפור המדהים ברחבי קרית מלאכי וביקשו ע"י כך עזרה בלמצוא את אותו חייל במכתב צירפו שיר ושבח לבורא עולם על שהציל את בנם. כעבור שנה וחצי ניכנסה תושבת באר שבע לחנות בכדי לערוך קנייה במקום כשהיא נירגשת כולה ובקושי מצליחה לדבר פתאום הוציאה מפיה צעקה נירגשת "זה הבן שלי, זה הבן שלי".

היא סיפרה שלפני שנה וחצי חזר בנה הביתה וסיפר שהציל חייל שניפצע באורח קשה בחברון ושהוא ליווה אותו לבית החולים. בזכות השלט הזה אני יודעת בוודאות שזה הוא. האישה התקשרה לבנה וביקשה ממנו להגיע מהר לקרית מלאכי. השמועה התפשטה במהרה והתרגשות גדולה היתה באוויר החייל האלמוני הופיע וכולם ניפגשו והתרגשו מאוד. כשהגיע הרגע להיפרד ביקשה אימו של החייל האלמוני לדבר עם אימו של החייל הפצוע ביחידות. היא אמרה לה – "את יודעת, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו ניפגשות" סיפרה לה בהיתרגשות, לפני 22 שנה הגעתי לכאן לחנות בכדי לרכוש מוצר מסוים, הייתי אז בהריון והיה לי מאוד קשה. התפתחה בינינו שיחה אינטימית שבמהלכה סיפרתי לך שאני רוצה לעשות הפלה. ברגע ששמעת את זה גייסת את כל כוח השיכנוע שלך למנוע ממני לעשות את זה. סיפרת לי איזה אושר עצום זה, ואיזו זכות זה להביא חיים לעולם הרגשתי שאני לא מסוגלת לחשוב אפילו על זה יותר, ואת הכוח שנתת לי השתמשתי בו בכדי לעבור איתו את כל הקשיים.

החייל שהציל את בינכם בפיגוע בחברון, זה התינוק שנולד לפני 22 שנה אשר היגיע לעולם הזה בזכותכם. הקב"ה השיב לכם כגמולכם".

סיפור זה בא להמחיש לנו כמה אהבת ישראל היא קדושה וטהורה ואיזו זכות יש לנו צוותי מעגל המתופפים בכותל לשמח את העם הקדוש הזה ובפרט את חתני הבר מיצווה שמרגע זה הם הופכים להיות שותפים במצוות של העם היהודי.

מי יתן וניזכה להרגיש את האהבה והזכות הזאת בכל פעם שאנחנו מושיטים יד ליהודי.

שהשם יברך את כל העם הקדוש הזה אמן.

בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל חלק ב'

בס"ד

לאחר שעיניין המיניין הוסדר הזמין אותי הדייל הראשי להיפגש עם הדיילת בחלקו האחורי של המטוס כדי לראות שהכל יתנהל כשורה, אך אני אמרתי להם שזה לא אמור לגרום לאי נוחות. הצעתי להם שלאחר חלוקת המשקאות נתחיל בתפילה והסברתי להם שמשך התפילה הוא סה"כ 10 דקות, הודתי להם על ההבנה וחזרתי למקומי. לאחר שסיימו לחלק את המשקאות, קרא הדייל ברמקול שהתפילה מתקבצת בחלקו האחורי של המטוס. התחלנו בתפילה וההרגשה היתה מאוד מרוממת תרתי משמע. הסברתי בקצרה ליהודים הלא דתיים מתי להגיד אמן מפני שאין להם מושג מתי אומרים. וכך קבענו סימן משלנו שבזמן הקדיש כשצריך להגיד אמן אני מרים את היד. לפני התפילה ניצלתי את הזמן להגיד דברי תורה לעילוי נשמת אימי עליה השלום, וכך לחבר את הנשמות לשורשן היהודי. מאחר שחברת התעופה לא מחזיקה כיפות במטוס שלה הם שמו מפיות על הראש, המחזה היה מרגש עבורי ואלי גם עבור עוד כמה יהודים שנכחו במעמד הקדוש הזה.

הדיילת שאלה אם אפשר לצלם אותנו ואמרתי לה שמבחינתי אין שום בעיה. בשעה טובה התחלנו בתפילה שעמלתי כ"כ עבורה. מבחוץ היייתי שמח בכל פעם שהרמתי את היד, אך מבפנים כמעט שנחנקתי מרוב התרגשות והודייה להשם על שזיכה אותי ואת אימי לממש רגע קדוש זה. בכל פעם שהרמתי את היד הגברים ענו אמן חזק וברור, הם הרגישו גאים ביהדותם את זאת זיהיתי לפי עוצמת האמן שלהם. בתום התפילה שכל המטוס מרוגש הודתי לכולם וכל אחד שב למקומו.

אחד היהודים שהיה נוכח במניין ניגש אלי מאוחר יותר שדמעות בעיניו וכך אמר לי:" מעולם לא הייתי מעורב בחיי היהודיים וכאן אני להודות לך על התיזכורת המופלאה הזאת שחיברה אותי בחזרה למורשת שלי". מצווה גוררת מצווה וזה פשוט מדהים להתחיל ככה את המסע שלי לארץ הקודש, ולעיר הקודש ולקודש הקודשים הכותל המערבי. שם ניצעד בתהלוכת תופים ושופרות שמחה לרגע כה מרגש בחיי הנער היהודי שמרגע זה ואילך זוכה לקיום מצוות אמיתי. מי יתן ונבין איזו זכות נפלה בחלקנו להיות יהודים.

הנעלבים ואינם עולבים חלק ב'

בס"ד רושם עז ניחרט בליבו של בני עקב הדברים שאמר הרב קנייבסקי, שהוא נחשב מגדולי הדור. וגם הבנתי איזו זכות נקראת בדרכי בכל פעם שהשם מזמן לי נסיון שכזה. ישנה תורה של רבי נחמן מברסלב שאומר – ישמע ביזיונו ידום וישתוק, אשר בזמן שמקבל ביזיון ממתיקים לו דין בשמיים. זה כל כך קשה לעמוד בניסיון הזה ולכן כח הברכה גבוהה מאוד ברגעים אלו. יוצא מזה שאתה גם זוכה וגם מזכה את הרבים, ברגע בו כאן בעולם הזה הכל ניראה כל כך הפוך שפל ובזוי. כמה כח יש לנו בתור יהודים לפעול ישועות בשמיים ברגעים שעל פניהם נראים קשים וכואבים. הילד שלי ממשיך לספר לי עד כמה הוא מאושר שהשם בחר בו למשימה הזאת, ושהוא מרגיש חזק וקרוב להשם מפני שלא כל אדם היה מסוגל לעמוד בשליחות שכזו. ומאותו רגע שהבין זאת ניכנס בליבו אש קודש ורצון עז לסייע לאנשים הזקוקים לעזרה באמת, נכון שאותם אנשים כלל לא יודעים שמישהו כמו הבן שלי מתפלל עליהם אך זה לא מפחית מהברכה כלל. הוא נוהג לאסוף שמות של חולים מהמודעות התלויות בבית הכנסת או מתוך עיתונים הוא רושם את השמות בפינקס שלו ומשנן אותם בעל פה וכך בכל פעם שמישהו בוחר להעליב אותו ( זה קורה מספר פעמים ביום) הוא מברך מתוך הרשימה שלמד ושינן. בעודי שומע את הדיבורים הקדושים שיוצאים מפי הילד הקדוש הזה, מרגיש אני שליבי פועם בחוזקה ודמעות חונקות את גרוני. לפתע הבנתי איזו זכות  גדולה נפלה  בחלקי לגדל ולגדול ליד נשמה יהודית כה גבוהה וזכה. לכל יהודי יש תפקיד מיוחד בעולם תפקיד שהוא רק שלו ואף אחד לא יכול למלאה במקומו, אם כל אחד ימלא את כישוריו וישתדל לקדש בהם את שמו יתברך כל העולם יראה אחרת. מי יתן וניזכה לשמח הרבה חתני בר מצווה בכותל ולהזכיר להם שהם זכו להיוולד יהודים קדושים וטהורים, ושאנחנו, צוות המתופפים של תופי שמחה נזכה בעבודה המבורכת הזאת לחבר אותם למקור הברכה ולמהותם הניצחית.

הנעלבים ואינם עולבים

בס"ד

חלק א'

קיבלתי מכתב מאוד מעניין מיהודי חכם שבו הוא אומר שכל יהודי בכל גיל יכול לקדש שם שמיים – את ריבונו של עולם. אפילו בתקיעת שופר פשוטה, ובמיוחד בתרועות שופרות בכותל, ועוד יותר בזמן כל כך חוויתי כמו בר מצווה בכותל, ניתן לראות את הקידוש העצום של השם יתברך בעיני כל חתני הבר מצווה והמוזמנים בשמחה שלהם, עצם היותנו יהודים.

הנה סיפור מרגש על יהודי המתגורר בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים אשר החליט לשתף את סיפורו האישי: כידוע לא כל הילדים זהים זה לזה, אפילו שגדלו באותו בית עם אותו אבא ואמא עם אותו חינוך. כל ילד בוחר לקחת את החינוך לטובת היעוד שלו, בין במודע או בלא מודע, ישנם ילדים שהקליטה שלהם מהירה וישנם כאלה שהקליטה שלהם איטית,  ישנם כישרונים וישנם תלותיים, וכהנה וכהנה טיפוסים. אך הסיפור שלנו מתמקד בילד שההבנה שלו לא רגילה ביחס לאחים שלו. כהורים של ילד מסוג כזה מפגינים כלפיו המון סבלנות והבנה וגם לפעמים להיפך כשצריך, אבל תמיד עם המון אהבה. אך לצערי הרב לא האחים שלו ולא החברה מבינה את "המוגבלות" ונוהגת כלפיו בזילזול ואפילו בלעג. זה לא נובע מרוע אלה פשוט ילדים הם כאלה. המפתיע בכל הסיפור הזה הוא שהילד מעולם לא הגיב לכינויי הגנאי אלא המשיך כרגיל בשיגרת חייו כאילו לא קרה כלום. אנחנו ההורים מאוד התפעלנו מהשתיקה שלו וראינו בזה תגובה אצילית.

יום אחד הבחנתי במשהו שנאמר מפיו בלא קול, ניסיתי להתקרב ולהקשיב למה שהוא אומר מבלי שישים לב אלי, אך ללא הצלחה. התבוננתי עליו מספר במשך מספר ימים ושמתי לב שהוא ממלמל רק כאשר פוגעים בו, הדבר גרם לי לפליאה ולסקרנות כאחד וניגשתי לשאול אותו. כאשר הוא השיב לי הבנתי באיזו מעלה רוחנית גבוהה הוא נימצא, לא ציינתי את גילו בתחילת הסיפור – הוא בן 9, שזה מה שהגביר לי את הפליאה כלפיו.

הוא ענה לי כך:" כל פעם שאני שומע או קורא איפשהוא שמישהו צריך שיתפללו עליו אני רושם את שמו בפינקס שיש לי בכיס,  בזמן שמישהו מבזה אותי אני ממלמל את השמות לרפואתם או חזרתם בתשובה שלימה וכו' וכו' של אותם יהודים יקרים, ובכך אני ניכנס לחבורת הקודש של "הנעלבים ואינם עולבים" זה זמן גבוהה מאוד להיתפלל על מישהו. קראתי את זה בספרו של הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו "עלינו לשבח".

המשך יבוא…..

בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל

בס"ד

כולי התרגשות עולה לטיסה של חברת אל על בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל של האחיין שלי. אני לא מאמין איך הזמן עבר, והוא כבר הולך להניח תפילין בירושלים, עיר הקודש ועוד בכותל שהוא קודש הקודשים. אני מסתקרן ממש נוכח הסיפור שאחותי שיתפה אותי שהולכת להיות הפתעה בדרך לכותל, היא לא הסכימה להגיד לי מה היא, אבל כמו שאני מכיר את אחותי זה הולך להיות משהו עוצמתי וחוותי. השעה 12:00 בצהריים ואני מנסה להכין את עצמי לטיסה הארוכה שעוד עומדת לפנינו.

אני עדיין מעכל את החוויה המדהימה שעברה עלי לפני מספר שעות בדרכי מניו יורק לשדה התעופה קנדי בדרך לארץ הקודש.

אמי ניפטרה לפני מספר חודשים והשתדלתי להיות נוכח בכל התפילות מאז בכדי להגיד עליה קדיש, האתגר הלא פשוט שעמד בפני בטיסת פנים הזאת היה לא פשוט כלל. הטיסה התעכבה וזמן אמירת הקדיש התקרב לא ידעתי מה לעשות כולנו כבר יושבים בתוך המטוס אך עקב מזג האויר הסוער אנחנו לא ממריאים. חשבתי לרדת מהמטוס הרי טיסה אחרת אפשר להזמין, אך את הזמן אם אחמיץ את אמירת הקדיש לא אוכל להזמין אחר במקומו, ניגשתי לדיילת וביקשתי לרדת מהמטוס, היא אמרה שהיא מצטערת אך אנחנו כבר על המסלול ולא ניתן לרדת כאן.

כל רגע הצצתי בשעון, והזמן הלך והתקרב מה נעשה?, חשבתי בליבי אולי יש בטיסה הזאת מספיק יהודים למניין?, זאת היתה תיקוותי האחרונה, אומנם לא ראיתי מישהו דתי אך זה לא אומר כלום. קמתי מהכיסא שלי והתחלתי להיתהלך הלוך ושוב מתבונן סביבי מנסה לאתר את אחי היהודיים. רק אדם אחד היה נראה לי יהודי וגם לגביו לא הייתי בטוח, אזרתי אומץ ושאלתי אותו האם הוא יהודי, והוא ענה לי כן וקפצתי משמחה, סיפרתי לו שאני מחפש יהודים למניין, הוא אמר תקרא לי כשתצטרך.  המשכתי בחיפושים, והנה הגעתי לארבעה יהודים, זה היה כמו למצוא יהלומים יקרי ערך. רוב היהודים שמצאתי אמרו שהם לא דתיים ואין להם מושג איך להתפלל, אך למרות זאת הם שמחו לעזור. הזמן הלך והתקרב ואיתו המתח הלך וגבר, היה נראה לי שנגמרו היהודים במטוס, הלכתי ממושב למושב ושאלתי :"סליחה האם מישהו מכם יהודי?" מדי פעם משהו ענה לי :"כן אני יהודי". הצלחתי להגיע לשבעה אנשים סה"כ, הייתי צריך עוד שלושה, שבלעדיהם אין מנין. אחד מאנשי הצוות הציע את עזרתו וקרא בכרוז "דרושים יהודים לתפילה במניין". הייתי נבוך מהמעמד, אך הרגעתי את עצמי בזה שאמרתי בליבי שזה לשם שמיים.

אדם נוסף הופיע ואמר גם אני יהודי, והנה יש לנו שמונה יהלומים יקרים, התחלתי להתרגש נוכח הסיכוי שיתקבץ לו מניין בדך כמעט בלתי אפשרית. משהו שמאוד רצה לעזור אמר "שחבר שלו חצי יהודי", זה נכון שאלתי את חברו, " לא לא ממש" ענה. הייתי מאוכזב והסתובבתי ללכת משם לפתע אמר "סבתא שלי הייתה יהודייה", מי? "אמא של אמא שלך?" -"כן אבל זה לא אומר, נכון?", בטח שזה הופך אותך ליהודי.

"מה אני יהודי, אתה בטוח בזה? אני לא מאמין שלא ידעתי מזה", אולי האיחור בטיסה לכיוון חגיגת עליה לתורה בכותל היה רק בשביל הרגע הזה……

היגעתי כבר לתשעה והמיניין עוד לא שלם מה האעשה?

אולי מישהו מאנשי הצוות יהודים? אך לא היו יהודים ביניהם. הבנתי לאט לאט שכנראה יש רק תשעה יהודים על הטיסה הזאת ולצערי לא אוכל להגיד קדיש על אימי. ואז לפתע מישהו מבין הנוסעים שריחם עלי ממש הודה בפני שהוא יהודי, "למרות שכששאלת אותי מקודם עניתי לך שאני לא יהודי, אני מבין עכשיו את המשקל של להיות יהודי ואני מוכן להיצטרף למניין", לרגע חשבתי שהוא עובד עלי או שהוא פשוט רוצה להיות נחמד אלי. אחרי שפני נפלו כמעט לריצפה. קצת חקרתי אותו "האם אמך יהודייה?".

"כן שם המשפחה שלה לפני הנישואין  הוא ברקוביץ, "ואז ניתן לי האישור על יהדותו. קפצתי מרוב שימחה על שהשם זימן לי מניין, כאילו קיבלתי את הבשורה הכי משמחת בחיי.

 

כוחה של תרועת שופר

בס"ד

המוני אנשים פקדו את דרכו האחרונה של א'. במסע ההלוויה בלט אדם מכובד שניראה כרב חשוב ומוכר, הרב התקרב לחברה קדישא ונעמד סמוך לגופת המנוח. הופעתו הפתיע את הנוכחים והם לא הבינו מה הקשר של הרב המכובד לפושע מס' אחד בעולם התחתון. כל הנוכחים בהלווית א' למעט אשתו וילדיו באו לוודא שאכן א' ניפטר וקוברים אותו ולא דמות אחרת. התמיהה והסקרנות גברו לנוכח הדמות המכובדת, לאחר שמסדר ההלוויות קרא מזמורי תהילים הוא שאל האם מישהו מהקהל או המשפחה רוצים להגיד דברי הספד על הניפטר.

דממה שררה  בקרב האנשים, הרי מי יכול להספיד את הפושע מס' 1 של העולם התחתון, כל האנשים התכוונו ללכת לעיסוקיהם אך לפתע הרים את קולו הרב המכובד וביקש להספיד את המנוח. "באתי הנה להספיד צדיק ובעל תשובה אמיתי" הקהל החל לתמוהה בקול רם לשמע הדיבורים הלא הגיוניים הללו. הרי יש מתים שהשתיקה יפה להם. וכה אמרו חז"ל " שמיתת רשעים יפה להם ויפה לעולם" אז איך יכול להיות שרב מכובד כל כך אומר על הטמא טהור?, אחד האנשים בקהל סינן מבין שיניו "אולי קיבל שוחד עבור ההספד".

הרב פתח ואמר "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללב" האדם שופט את חברו לפי העבר שלו ואילו הקדוש ברוך הוא שופט את האדם לפי ההווה בלבד. אין בשמיים עבר פלילי, אם האדם התעורר לתשובה שניה לפני מותו. ועל המנוח הקדוש הזה נאמר "יש הקונה עולמו בשעה אחת".

הקהל עמד על מקומו המום ומרותק ולא הבין הכיצד קרה הדבר. א' היה חולה במחלה במשך השנתיים האחרונות, הוא גם עבר לגור עם גרושתו ובניו בכדי שיוכלו לטפל בו, אבל את הסיפור המלא ידע רק הרב הוא נשא את האלונקה על כתיפו לחלוק לו כבוד אחרון, תוך כדי שקברו את א' ניזכר הרב בטקס החופה המרגש שנערך עם צוות נגנים שהם בעצם מתופפים לחתונה – שחווה לפני היסתלקותו, תרועות השופר של המתופפים לכיוון הכותל המערבי פתחו שערי שמיים להמתיק לא' את הדינים ולפתע קטע את הזיכרון קבוצת אנשים סקרנית שרצתה את הסיפור המלא אודות א'. משנסתיים הטקס סיפר להם הרב את הסיפור וכך היה:

תופים של זהב חלק ב

בס"ד

רבי לוי יצחק חשב לעצמו מדוע הסוגיה הזאת הגיע דווקא עכשיו בפסק הדין הראשון שלו כאן בעיירה, היה לו קשה מאוד לקחת החלטה לגבי התופים והשופרות מזהב של העשיר. הוא חש סתירה פנימית בין הרגש הטבעי לבין מה שאמור לעשות על פי חוקי התורה. למרות שהתובע והנתבעים רצו לדעת מה יעלה בגורלם הרב ביקש לעצמו כמה דקות התבודדות ופתח בתפילה מעומק הלב לבורא עולם. הוא ביקש עצה טובה והארת עיניים ושהשם יעניק לו הבנה מה יעשה בתופים והשופרות מזהב.

לפתע פתאום זינק העשיר ממקומו וקרא "אני זוכר", "אני זוכר" הוא לא שם לב שהרב עדיין שקוע בתפילה עמוקה, וקרא: "רבי היקר סלח לי בבקשה נזכרתי בזיכרון קדום מאוד אשר שב פתאום והיכה בי כאילו זה קרה עכשיו, אומנם זה קרה לפני חמישים וחמש שנה כשהייתי ילד מתבגר. "אבינו ניפטר פתאום מן העולם  והוריש לנו ירושה גדולה ובירושה היו נכסים, כסף מזומן, ומרתף מלא בתופים ושופרות מימי קדם – תופים ושופרות מצופים זהב , יום אחד הופיע אביהם של שני האחים הללו שנמצאים כאן איתנו וטען שהתופים והשופרות שייכים לו, ושאבי רק שמר לו עליהם, היינו צעירים מידי אחי ואני ולא היה לנו מושג מהעסקים של אבא, החלטנו לא לותר על התופים והשופרות ככה בלי סיבה.

הלכנו כולנו לרב העיר והעלנו בפניו את המקרה. הוא פסק לטובתנו מפני שלא ניתן לקחת כלום מירושה של יתומים בלי הוכחה או מסמך שמעיד שאכן התופים והשופרות שייכם לו. התופים והשופרות נשארו אצלנו ואת שאר הנכסים מכרנו במחיר הגון. אני מבין עכשיו שהקדוש ברוך הוא סיבב שהתופים והשופרות יחזרו למקורם ולא בדרך של מיקרה אלה ממש בהשגחה פרטית.

פניו של רבי לוי יצחק קרנו מאושר ונחת, הוא הבין שהשם עשה צדק גם כעבור חמישים שנה.  לא תמיד מה שנראה אמיתי והגיוני בעיניים אנושיות אכן גם כך בספר החשבונות של הקדוש ברוך הוא. השם תמיד מחשב ומאזן את כל החשבונות אפילו שעברו כ"כ הרבה שנים. הצדק תמיד בסופו של דבר יעשה במוקדם או במאוחר. תופים ושופרות עד היום פותחים שערי שמיים ומשמחים את עם ישראל. שנזכה תמיד לדעת שהשם שומר אותנו משגיח ומגן.  וב"ה שניזכה לעשות במהרה תהלוכות של מתופפים בכותל לבית המקדש בימינו אמן.

תופים של זהב – חלק א

בס"ד

לפני שנים רבות בעיירה ושמה ברדיצ'ב היה רב צדיק ושמו רבי לוי יצחק, שם כיהן כרב העיירה. יום אחד דפקו על דלת ביתו שלושה אנשים אשר ביקשו להכריע ביניהם סוגיה הלכתית.

סוחר עשיר הביא עימו מן העיר הסמוכה כמה תופים ושופרות מצופים זהב, בכדי למוכרן ביריד הגדול של ברדיצ'ב. שם היו באים עשירי העיר לקנות את מרכולתם. אחד הירידים הגדולים של המכירות היה מתבצע באותו תקופה בעיר ירושלים הקדושה שבארץ ישראל, אך באותו זמן היה מאוד קשה ליהודים לעלות לירושלים. לרוע המזל הסוחר העשיר לא הרגיש בטוב, וביקש מחברו שישמור על התופים והשופרות עד שירגיש טוב. השנים היו ידידים טובים ולכן סמכו אחד על השני, ולא העלו על הכתב שום הסכם ביניהם.

העשיר נפל למשכב ארוך מן המצופה והיריד ניגמר. לאחר החלמתו הוא ביקש מחברו אם התופים והשופרות מזהב יוכלו להישאר אצלו במחסן עד ליריד הבא שאמור להתקיים בעוד כשלושה חודשים. החבר הסכים בשמחה והשניים ניפרדו בידידות בתקווה להיפגש שוב בקרוב. האיש שבביתו אוחסנו התופים והשופרות מזהב לקה בהתקף לב פתאומי ונפטר מן העולם. הכל קרה כ"כ מהר ופתאומיות,  בני המשפחה לא ידעו מאומה על ההסכם שלו עם חברו, ועל התופים והשופרות מזהב שאוחסנו במחסן.

כעבור שלושה חודשים שב העשיר לבית חברו וביקש מבניו את התופים והשופרות שהשאיר למשמרת אצל אביהם המנוח.  למרבה ההפתעה הבנים סירבו לתת לו את התופים והשופרות מזהב, והם טענו שלא ידוע להם כלום על ההסכם הזה. לאחר שדנו בעיניין הם החליטו לגשת לבית דין רבני ולהציג את המקרה בפני הרב החדש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הרב הקשיב בקפידה למתלוננים, וידע בתוך תוכו את פסק הדין. חוק התורה אומר שאין לקחת רכוש מיתומים (הכוונה מיורשים הסובלים מאי ידיעה על ההסכם שנעשה בין המנוח לבין הדורש סחורתו מבלי שהתובע מציג מסמך כלשהו או מביא עדים).

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לא מיהר לפסוק את הדין, מפני ששתי מחשבות הציקו לו: מחשבה ראשונה היתה האם יתכן שפסק הדין הראשון שלו יהיה כה פשוט וברור וללא פשרות? אולי זהו סימן משמיים שבא להראות לו שהמנהג שלו תמיד להיתפשר אינו נכון?  ושרק ציות קפדני נחשב דרך של אמת? המחשבה השנייה היתה מלווה בתחושת אי נוחות, מדוע השופט העליון מלך מלכי המלכים סידר שפסק הדין הראשון שלו יראה מוזר בעיני התושבים. הרי הכל ידעו שהעשיר הוא איש ישר והגון ואינו חפץ לקחת מה שלא שייך לו. ויתר על כן גם כולם ידעו על החברות הישרה ששרתה בינהם, ושמעולם לא היו צריכים הסכמים או מסמכים לעסקותיהם.

מה יעשה רבי לוי יצחק על זאת נספר בפרק הבא של תופים מזהב…….

מתופפים זאבים צדיקים – חלק ג'

בס"ד

חברינו הצדיק לא האיבד אפילו רגע אחד. בכוחותיו האחרונים הוא החל ללכת לכיוון הכתם השחור כאשר הוא שם לב שהזאבים לא זזים אפילו רגע אחד מהכתם. ברקע עדיין ממשיכות להדהד הלמות התופים ותרועות השופר. מה הולך כאן חברינו הצדיק שואל את עצמו. ככל שהוא רצה להתקרב יותר את הזאבים ואל הכתם השחור, כך הוא פחד יותר ויותר כאשר יגלה את הגרוע מכל.

מה המראה שנגלה לחברינו הצדיק?, מה הזאבים עושים שם?, ומה זה כל תרועות השופר שנשמעות ברקע ופותחות שערי שמיים?.

חברינו הגיע מספר מטרים מהזאבים ופתאום גילה לתדהמתו שהזאבים פשוט עומדים מעל בנו הקטן ונושמים עליו ומעיפים עליו אוויר חם בכדי לחמם אותו מהקור העז ששורר. התינוק היה די רגוע ולא היה לא ניכר שהוא נבהל. התינוק היה רגוע ופשוט הביט על הזאבים והאזין לקצב התופים שנשמעו ברקע ותרועות השופר שהגיעו ממרחקים.

האב המודאג תפס את בנו הקטן ולא האמין למראה עיניו, הוא לא ציפה שבנו הקטן ישרוד בשלג העז כך לבד כאשר הוא שוכב בקור, ובטח לא כאשר נפל מהעגלה במהירות כה רבה, ומי אלו הזאבים אשר חיממו את בנו הקטן?, ומי שלח אותם?, אך כנראה השמחה תנצח, ובזכות שמחתו של האב הוא לא איבד לרגע את התקווה, למרות שברגעים מסוימים הוא היה די קרוב.

כאשר האב הרים את ילדו הקטן, התינוק החל לבכות, וזה היה הסימן שהכל בסדר איתו והוא לא קפא למוות. האב שמח כל כך ולא היה מאושר ממנו. הוא החל לצעוד לכיוון אישתו כאשר הילד בוכה על זרועו. האמא הביטה בהם כלא מאמינה, והיה ניכר ריח גן עדן באוויר. האב הושיט לאמא את התינוק והיא חיבקה אותו כל כך בחוזקה כאשר דמעות זולגות מעיניה.

הזאבים נתנו יללה ארוכה והיה נשמע כמו תרועת שופר ארוכה, ומיד החלו לרוץ במרחבי השלג הגדולים. ההורים לא איבדו אפילו רגע קט, עלו על העגלה והמשיכו בדהרתם אל הצדיק. הדרך היתה מיוחדת מאוד עם ריחות וצבעים של ניחוח גן עדן.

כאשר זוג ההורים הגיעו אל הצדיק, הוא פתח להם את הדלת וכיבד אותם בשתייה חמה. לאחר מכן שאל אותם נו… הזאבים שלי מוצאים חן בעיניכם?. זוג ההורים החל ליבב מדמעות. הצדיק פנה אל האב ואמר לו – זו סגולת הכותל המערבי בירושלים. תרועות השופר והלמות התופים החזקים אשר שמעתם הגיעו מתרועות שופרות בכותל.