יצירת קשר

בר מצווה בירושלים

מתופפים לבית כנסת

בס"ד

חברים יקרים, רק תדעו לכם שאני מאוד מאוד מתגעגע לשמח אתכם בתהלוכות של עליה לתורה בכותל.

התקופה האחרונה לא קלה לכולנו, אפילו הייתי אומר קשה ובמחשבה שלישית הייתי אומר קשה מאוד. פיגועים קשים פוקדים אותנו, את עם ישראל היקר בכל יום ואפילו כמה פעמים ביום. דם יהודי יקר נשפך, כבוד יהודי נבזז, כוחות נפשיים יהודיים מתרוקנים, זעקות לבורא עולם מתגברים וכולנו עם אחד חזק יחיד ומיוחד שמצפה ומחכה לגאולה קרובה – אמן.

נכון, כולנו במצב של חוסר וודאות, להיכן המצב הנוכחי ילך, האם תהיה רגיעה מצד הערבים – שרק רוצים לינוק מקדושת עם ישראל או שהמצב רק ילך ויתגבר והפיגועים רק יתגברו ואז לא יהיה מנוס מצד ממשלת האיפוק לעשות כמה מבצעים טובים ולשנות את המערך כלפי אזרחיה שהם אזרחיה היהודים.

לאור המצב הביטחוני המדאיג מאוד רובנו לא יודעים לאיזה כיוון הולכת המדינה שלנו – כיוון של איפוק, תבוסה, אכזבה, זלזול כלפי אזרחיה היהודים או כיוון של שינוי למען אזרחי ארץ ישראל היהודים שלא יהיו צאן לטבח ושינוי למען ארץ ישראל הקדושה, שינוי – שנוכל לגדל את ילדינו בחופשיות, להסתובב ברחובות העיר מבלי להסתכל לצדדים כל שניה, וכמובן להגיע בימי שני וחמישי עם תופים ושופרות בכדי לשמח משפחות של בר מצווה בכותל.

כידוע, העבודה בכותל ירדה ב – 97  אחוזים ! ! !. אם ביום רגיל היו מגיעים לכותל המערבי 100 משפחות לחגוג בר מצווה, כיום מגיעות בין 2 ל – 3 משפחות לחגוג עליה לתורה בכותל. המצב הזה אבסורדי ואני באמת שואל את עצמי האם לכך התכון המשורר "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים".

עד שממשלת ישראל לא תמצא פתרון טוב למען אזרחיה היהודים חייבים כולנו לשנות את המערך הקיים שהוא – הפחד להגיע לכותל, הפחד להגיע לערוך בר מצווה בכותל. מה שאני מציע לבינתיים לכל האמיצים עד שהמצב ייפתר או ישתנה הוא כן לערוך בר מצווה בכותל כי רק כך נראה לאוייבנו שמקבלים ביטוח לאומי מהמדינה ואת כל הזכויות שאפשר לקבל  – חשמל, מים, גנים, בתי ספר, פיתוח שכונות, ביוב, דמי אבטלה, גז, וכו' שאנחנו לא מפחדים מהם, כי זה מה שהם רוצים לגרום לנו – שנפחד ונפחד – ואז בתי קפה ומסעדות יהיו ריקים ויקרסו, תאטראות יהיו ריקים, רחובות יהיו ריקים, איזורי בילוי יהיו ריקים – ולא בגלל רוח סערה או גשם אלא בגלל הפחד מהערבים שרק מקבלים ומקבלים ובזמן אמת תוקעים סכין בגב למדינת ישראל.

גם אני חושש מדי פעם להגיע לכותל כי יש איפוק בלתי מובן מצד ממשלתנו, לכן הדבר השני שאני מציע הוא כן לערוך בר מצווה בירושלים אבל לערוך אותה בבית כנסת. לא לוותר על בר מצווה בירושלים, וכידוע ישנם מאות בתי כנסת באיזור ירושלים שהם יכולים להיות גם מאובטחים וכך תהיו בראש שקט ללא פחד מיותר. בר מצווה בבית כנסת עם מתופפים ושופרות היא מיוחדת מאוד ובמיוחד בבתי בנסת בירושלים כי ישנם בתי כנסת עתיקים עם הרבה מורשת יהודית קדושה.

לסיום אני מאחל לכולנו שנה טובה, מלאה ביטחון ואמונה בקדוש ברוך הוא, שנזכה לשיר "והעיקר לא לפחד כלל" ובאמת נתכוון לכל מילה שאנחנו שרים. ובעז"ה לבסוף יגיע מנהיג כמו דוד המלך ויגאל אותנו מכל אוייבנו – אמן אמן אמן ! ! !

 

דוד מלך רק ישראל

בס"ד

בדיחה ששמעתי לא מזמן, דיי נחמדה, מקווה שתאהבו אותה ואם לא אז ניסיתי.

הרב הראשי לישראל נסע לביקור בוותיקן כדי להיפגש עם האפיפיור כדי לדון איתו בכמה דברים חשובים לגבי ארץ ישראל ובמיוחד לגבי קבר דוד המלך. הוא הודיע לו כי מדינת ישראל לא תמסור את קבר דוד המלך לנוצרים וכי אין על מה לדבר. עוד הודיע לו כי תהלוכות שופרות לכותל מתחילות ממתחם קבר דוד המלך וכי לא יתכן כי יתחילו מן הכנסייה רח"ל.

לאחר שהאפיפיור הבין והנהן בראשו לאות הסכמה, הרב הראשי לישראל מסתכל על שולחנו של האפיפיור בלשכתו ורואה טלפון אדום. שואל אותו הרב הראשי לישראל "בשביל מה הטלפון האדום"?, האפיפיור עונה לו "זה טלפון ישירות לקדוש ברוך הוא, אפשר לדבר איתו בכל זמן שארצה". הרב הראשי לישראל שואל אותו "אני יכול לנסות?", "בוודאי" עונה האפיפיור.

הרב הראשי לישראל מדבר בטלפון האדום כחצי שעה. לאחר מכן שואל את האפיפיור "כמה אני חייב לך?", האפיפיור אומר "דיברת הרבה, לפי החישוב זה עשרת אלפים יורו". הרב שילם לאפיפיור וכך נסתיימה לה הפגישה.

במהלך החודש שלאחר הביקור נחגגו הרבה טקסי בר מצווה בירושלים ורוב תהלוכות השמחה יצאו ממתחם קבר דוד המלך. והנה בסוף החודש האפיפיור מגיע לביקור בישראל כדי לחתום על וויתור סופי של מתחם קבר דוד המלך. לאחר חתימת הטפסים האפיפיור מגיע ללישכת הרב הראשי כדי להיפרד ממנו, לפתע הוא רואה טלפון אדום מונח על השולחן, האפיפיור שואל את הרב "מה זה הטלפון האדום הזה?", עונה לו הרב "זה טלפון שאפשר לדבר ישירות עם הקדוש ברוך הוא", האפיפיור שואל אותו "אני יכול לדבר איתו ברגע זה?", "בבקשה – עונה הרב". לאחר חצי שעה של דיבורים שואל אותו האפיפיור "כמה אני צריך לשלם על השיחה?", הרב עונה לו "יורו אחד", "רק יורו אחד" שואל האפיפיור, "כן" עונה הרב ומוסיף "אצלנו זו שיחה מקומית".

תודה.

בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל

בס"ד

כולי התרגשות עולה לטיסה של חברת אל על בדרך לחגיגת בר מצווה בכותל של האחיין שלי. אני לא מאמין איך הזמן עבר, והוא כבר הולך להניח תפילין בירושלים, עיר הקודש ועוד בכותל שהוא קודש הקודשים. אני מסתקרן ממש נוכח הסיפור שאחותי שיתפה אותי שהולכת להיות הפתעה בדרך לכותל, היא לא הסכימה להגיד לי מה היא, אבל כמו שאני מכיר את אחותי זה הולך להיות משהו עוצמתי וחוותי. השעה 12:00 בצהריים ואני מנסה להכין את עצמי לטיסה הארוכה שעוד עומדת לפנינו.

אני עדיין מעכל את החוויה המדהימה שעברה עלי לפני מספר שעות בדרכי מניו יורק לשדה התעופה קנדי בדרך לארץ הקודש.

אמי ניפטרה לפני מספר חודשים והשתדלתי להיות נוכח בכל התפילות מאז בכדי להגיד עליה קדיש, האתגר הלא פשוט שעמד בפני בטיסת פנים הזאת היה לא פשוט כלל. הטיסה התעכבה וזמן אמירת הקדיש התקרב לא ידעתי מה לעשות כולנו כבר יושבים בתוך המטוס אך עקב מזג האויר הסוער אנחנו לא ממריאים. חשבתי לרדת מהמטוס הרי טיסה אחרת אפשר להזמין, אך את הזמן אם אחמיץ את אמירת הקדיש לא אוכל להזמין אחר במקומו, ניגשתי לדיילת וביקשתי לרדת מהמטוס, היא אמרה שהיא מצטערת אך אנחנו כבר על המסלול ולא ניתן לרדת כאן.

כל רגע הצצתי בשעון, והזמן הלך והתקרב מה נעשה?, חשבתי בליבי אולי יש בטיסה הזאת מספיק יהודים למניין?, זאת היתה תיקוותי האחרונה, אומנם לא ראיתי מישהו דתי אך זה לא אומר כלום. קמתי מהכיסא שלי והתחלתי להיתהלך הלוך ושוב מתבונן סביבי מנסה לאתר את אחי היהודיים. רק אדם אחד היה נראה לי יהודי וגם לגביו לא הייתי בטוח, אזרתי אומץ ושאלתי אותו האם הוא יהודי, והוא ענה לי כן וקפצתי משמחה, סיפרתי לו שאני מחפש יהודים למניין, הוא אמר תקרא לי כשתצטרך.  המשכתי בחיפושים, והנה הגעתי לארבעה יהודים, זה היה כמו למצוא יהלומים יקרי ערך. רוב היהודים שמצאתי אמרו שהם לא דתיים ואין להם מושג איך להתפלל, אך למרות זאת הם שמחו לעזור. הזמן הלך והתקרב ואיתו המתח הלך וגבר, היה נראה לי שנגמרו היהודים במטוס, הלכתי ממושב למושב ושאלתי :"סליחה האם מישהו מכם יהודי?" מדי פעם משהו ענה לי :"כן אני יהודי". הצלחתי להגיע לשבעה אנשים סה"כ, הייתי צריך עוד שלושה, שבלעדיהם אין מנין. אחד מאנשי הצוות הציע את עזרתו וקרא בכרוז "דרושים יהודים לתפילה במניין". הייתי נבוך מהמעמד, אך הרגעתי את עצמי בזה שאמרתי בליבי שזה לשם שמיים.

אדם נוסף הופיע ואמר גם אני יהודי, והנה יש לנו שמונה יהלומים יקרים, התחלתי להתרגש נוכח הסיכוי שיתקבץ לו מניין בדך כמעט בלתי אפשרית. משהו שמאוד רצה לעזור אמר "שחבר שלו חצי יהודי", זה נכון שאלתי את חברו, " לא לא ממש" ענה. הייתי מאוכזב והסתובבתי ללכת משם לפתע אמר "סבתא שלי הייתה יהודייה", מי? "אמא של אמא שלך?" -"כן אבל זה לא אומר, נכון?", בטח שזה הופך אותך ליהודי.

"מה אני יהודי, אתה בטוח בזה? אני לא מאמין שלא ידעתי מזה", אולי האיחור בטיסה לכיוון חגיגת עליה לתורה בכותל היה רק בשביל הרגע הזה……

היגעתי כבר לתשעה והמיניין עוד לא שלם מה האעשה?

אולי מישהו מאנשי הצוות יהודים? אך לא היו יהודים ביניהם. הבנתי לאט לאט שכנראה יש רק תשעה יהודים על הטיסה הזאת ולצערי לא אוכל להגיד קדיש על אימי. ואז לפתע מישהו מבין הנוסעים שריחם עלי ממש הודה בפני שהוא יהודי, "למרות שכששאלת אותי מקודם עניתי לך שאני לא יהודי, אני מבין עכשיו את המשקל של להיות יהודי ואני מוכן להיצטרף למניין", לרגע חשבתי שהוא עובד עלי או שהוא פשוט רוצה להיות נחמד אלי. אחרי שפני נפלו כמעט לריצפה. קצת חקרתי אותו "האם אמך יהודייה?".

"כן שם המשפחה שלה לפני הנישואין  הוא ברקוביץ, "ואז ניתן לי האישור על יהדותו. קפצתי מרוב שימחה על שהשם זימן לי מניין, כאילו קיבלתי את הבשורה הכי משמחת בחיי.

 

מתופף לכותל והפקיד בבנק

בס"ד

אילו היינו יודעים את ההשלכות של המעשים שלנו, עד כמה עלינו לפתח רגישות והקשבה על כל מילה, דיבור ומעשה היינו נזהרים ושוקלים היטב כל מילה היוצאת מפינו. לפעמים מעשה קטן שעשינו מבלי לשים לב יכול לפגוע לשנים רבות ואנחנו אפילו לא מודעים לו, ומעשה שהיה כך היה:

היו היה פעם יהודי פשוט שהתפרנס למחייתו בנגינת תופים ושופרות בכותל, אישתו ניהלה את עינני הבית והסירה דאגה מליבו בכל הקשור לניהול השותף היומיומי. באחד הימים הייתה צריכה ללכת לבנק ולהפקיד צ'ק חשוב. אך עקב עיסוק בעיניין אחר לא יכלה לעשות זאת ושלחה את בעלה המתופף, היא אמרה שהיא מצטערת אך זה ממש חשוב  ושזה היום האחרון שאפשר להפקיד את הצ'ק. "זה לא אמור לגזול כל כך הרבה זמן" אמרה והמשיכה לעיסוקיה. הבעל המסור הסכים בשמחה כי הוא ידע כמה היא מודעת לחשיבות העבודה שלו והיא מבקשת את העזרה הזאת בפעם הראשונה.  המתופף הפשוט עמד בתור לבנק וכשהגיע תורו לקבל את השירות והוא הסתכל על הפקיד ופניו החווירו. היה זה המורה לחשבון אשר ביזה אותו בפני כל הכיתה  לפני 15 שנה ולא פעם אחת אלה מספר פעמים. המורה לא זיהה את תלמידו והתייחס אליו כאל שאר הלקוחות, המתופף שלנו לא ידע האם  זה הרגע להגיד לו על הצער שגרם לו, ושבכל יום כיפור כשהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסלח ויכפר לכל האנשים שפגעו בו הוא לא מצליח למחול לו בלב שלם, והכאב והצער ממשיכים ללות אותו עוד שנה ועוד שנה. ולכן החליט לרפא את הכאב שלו ע"י שמחה, כי תופים ושופרות לילדי בר מצווה בכותל משמחים מאוד את עם ישראל, והוא בחר להוסיף שמחה לעולם ולא עצב. אך הנה הקדוש ברוך הוא זימן אפשרות לרפא את הכאב שבלב והוא החליט שזה לא במקרה המפגש הזה ושזה הזמן והמקום אפילו שהוא לא היה בוחר בסיטואציה הזאת. המתופף פתח פיו ואמר: "דע לך מר ראובן שלפני 15 שנה כשהייתי נער למדתי אצלך בכיתה חשבון ומשום מה החלטת להיטפל אלי ולבזות אותי מספר פעמים בפני כל הכיתה ואיני מצליח לסלוח לך על זה, אני ממש רוצה אך איני מסוגל והנה הקדוש ברוך הוא סיבב והפגיש בינינו בכדי שאולי נצליח לעשות תשובה אחת ולתמיד". הפקיד פרץ בבכי מר וכל האנשים בבנק לא הבינו מה קרה, הוא אמר למתופף: "אני נשוי כבר בפעם השנייה עקב עקרות קשה, אישתי הראשונה מאוד רצתה ילדים אך ביגלל העקרות שלי ניפרדנו. הרופאים אמרו שאין לי סיכוי ואני לא יכולתי לקבל את הבשורה המרה", הלכתי לרב שלי לקבל ממנו עצה וברכה והוא אמר: "הסיבה שאתם לא ניפקדים היא בעקבות הקפדה גדולה מאוד של מישהו אליך, וברגע שתעשה תשובה אמיתית מכל הלב הדין ישתנה לחסד ב"ה והכל יסתדר לטובה". הפקיד ביקש סליחה ומחילה, המתופף סלח לו והבין שהוא קיבל עונש חמור מאוד ושאין טעם להוסיף. העונש היה גדול מאוד ואפילו ציער אותו לשמוע, מה הקפדה על יהודי יכולה לעולל.

לפתע כל הכעס שלו נהפך לרחמים גמורים והוא החל לבכות יחד עם הפקיד שינהם התחבקו ובקשו סליחה אחד מהשני, המתופף הבין ששמחה אמיתית באה כשהלב באמת נקי ומאז הוא מקפיד לא להקפיד על אף יהודי. כעבור עשרה חודשים הרים ראובן הפקיד טלפון למתופף וביקש ממנו לבוא לתופף לו בברית של התאומים שנולדו לו. המתופף זינק ממקומו משמחה ובא לברית תקע בשופר בירך את המשפחה היקרה ופתח במחרוזת עם תופים ושירים שכל עם ישראל אוהב ומכיר והיה שמח שמח.

מאז הם ניהיו חברים טובים ומספרים לכולם את הסיפור המרגש שלהם למען תיגבר האהבה בישראל. אמן כן יהי רצון

דיג מתופף לכותל – חלק ה

בס"ד

אף אחד מהנוכחים הערבים לא ידע מיהו המוכתאר המהודר, שנכנס סתם כך אל תוך חדר הישיבות של פסגת הליגה הערבית ודיבר בצורה כה מוחצת, כי אין לנשל את היהודים מן העסקים וכי אין להעביר לידי הנוצרים את כל עסקי היהודים, ושהם – הנוצרים, ידאגו לעסקים. בטון גורף הוא אמר שהחוכרים הנוצרים ינהלו את העסקים בצורה מזלזלת, ישתו לשוכרה כל היום ויטביעו את העסקים למצולות. מה שכן ישנם עבודות שרק יהודים יכולים לעשות. נוצרי לא יכול לערוך בר מצווה בכותל, ובטח לא לנגן בתהלוכת כותל עם תופים ושופרות מפני שאין לו את הניצוץ היהודי של השמחה.שופרות לבר מצווה

מי הוא המוכתאר המהודר. אף אחד מהנוכחים לא ידע מי הוא, אך כולם פחדו לשאול, משום שהם התביישו לשאול וכך להראות שאין הם יודעים. כך התפזרה האסיפה האחרונה עם החלטה וחתימה שהיהודים חוזרים לניהול העסקים, ובהמשך נראה מה יהיה. כלומר כל אחד יחשוב לעצמו, האם עשינו את הצעד הנכון.

המוכתאר שלנו היה מבויש במיוחד, משום שגם הוא חויב לחתום על המסמך שהיהודים חוזרים לניהול העסקים. רק לפני כשבועיים הוא צעק על היהודי שלנו ואמר לו שיותר אין לו מה לחפש ברובע, ותהלוכות של בר מצווה בכותל לא יהיה לעולם. איך הוא יבוא עכשיו בפנים מבוישות ויאמר לו שהוא חוזר בו, והוא רוצה שהוא ימשיך לערוך מעגל מתופפים בכותל, ועל הדרך ימשיך להביא לו חצי מכמות הדגים כמו פעם.

בתוך תוכו הרגיש המוכתאר הערבי כי המוכתאר המהודר צודק, ואם כל ערביי הליגה הסכימו איתו כנראה שהוא אדם חשוב ויש על מי לסמוך. מה שהוא לא ידע כי יש לסמוך רק על אבינו שבשמיים.

כל ערביי הרובע חזרו למפגש נוסף של הליגה הערבית, כל אחד ישב מכונס בתוך עצמו, וכל אחד היה מופנם הפעם. משום שאף אחד לא ידע מי הוא המוכתאר המהודר שהגיע לכאן לפני כשבוע, אמר דברים גורפים שכולם הסכימו איתו, וחיש ברגע נעלם. כל אחד התבייש לשאול מי הוא האדם הזה, וכך המשיכו בחתימתם של כולם שאין להעביר את העסקים לידי הנוצרים, וכל ניהול העסקים ימשיך להיות כמו מקודם אצל היהודים.

המוכתאר הערבי שלנו הגיע מבויש לחבירנו היהודי ואמר לו – "אתה תמשיך לערוך תהלוכות של מתופפים ושופרות בכותל". היהודי הסתכל עליו כלא מאמין, ואומר לו – "מה וויתרת לי?". לא, אומר המוכתאר, פשוט הגיע מישהו שאף אחד לא הכיר, מישהו שנראה כמו מוכתאר מלך, ואמר לכל ערביי הרובע להחזיר לכל היהודים את ניהול העסקים. אז אני מחזיר לך את העבודה לשמח בתהלוכות של מתופפים ושופרות וגם לערוך בר מצווה בירושלים למשפחות.

היהודי המשמח שלנו הביט אל תוך השמיים וצעק – "מלך מלכי המלכים", בתוך ליבו ידע כי היה זה מורדכי היהודי ולא אחר, "המוכתאר הערבי" אשר שינה הכל לטובת היהודים.