יצירת קשר

בית המקדש

בחלומי ראיתי

בס"ד

שלום לכולם.

את המאמר הבא כתב בני הבכור יהל. יהל הוא ילד מתבגר, בן 13, שחגג לפני כשלושה חודשים בר מצווה. המאמר אינו עוסק בתהלוכות בר מצווה בכותל או בסוגים של מעגל מתופפים למיניהם, אלא מאמר מנקודת מבט של ילד שחי ונושם את ארץ ישראל.

בחלומי ראיתי שאני ואביעד נמצאים בנגב. אני אומר לאביעד – תראה את כל השדות, המטעים, ויש שם התיישבות של יהודים, ויש שם מקורות מים עם מפלים יפים, ונדידות ציפורים. המקום נקי, ואין זבל כמו בכל מקום בארץ ישראל. אנחנו תופסים מונית לירושלים, מפני שאנחנו רוצים לבקר בכותל המערבי. אני מסתכל לכוון של הנהג, ואני רואה שאין נהג. אנחנו עולים למונית, והמונית נוסעת מעצמה, הכיסאות נוחים ויש ריח ניחוח. אין גם פקקים, אין תאונות דרכים, מפני שהמכוניות עם הנהגים יצאו מכלל שימוש כי הם מסוכנות לבני האדם.

בהמשך הנסיעה אנחנו מדליקים את הרדיו. יש שם המון תחנות. אנחנו נכנסים לתחנה אחת, ואנחנו שומעים שהדרך לירושלים סגורה מפני עומס של אנשים. אני אומר לאביעד בוא נרד. אנחנו יורדים מהמונית, אנחנו שמים לב שאנחנו נמצאים באזור ערבי. אני מסתכל ולא רואה את הגדרות תיל, ואין שמירה. אני אומר לאביעד – "תסתכל סביב", ואביעד לא מאמין לי. אני מראה לו, והוא ממש מופתע ומתרגש. אנחנו רואים הרבה שדות עם חיטה, מטעים של גפנים, ואני רואה את החורבות של הערביים שהפכו לבתים יהודים. המכוניות הערביות נעלמות והכול מכוניות של יהודים.

אני ואביעד ממש מאושרים שאנחנו יכולים ללכת חופשי בכל ארץ ישראל, בכל מקום, כי היו לנו הרבה מקומות שלא היינו יכולים להיות בהם. עכשיו הכול רק שטחים יהודים, ואנחנו מסתובבים בירושלים בלי שום פחד, ואנחנו הולכים בחופשיות בלי להסתכל כל הזמן לצדדים.

באזור הכותל – הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני הופכים לרובע יהודי גדול, ויש רק יהודים בירושלים ובישראל. מהכותל אנחנו ממשיכים לכוון מערב ירושלים, ומגיעים לכניסה לעיר. שם אנחנו רואים המון הפגנות של יהודים ושל ערבים. הערבים רוצים שיחזירו להם את האדמות בחזרה. יש כאלה מבולבלים שהם בעד הערבים, מפני שהם אומרים שהערבים הם מסכנים ואין להם. ויש אנשים שלא רוצים להחזיר את השטחים, מפני שהם אומרים שלערבים יש כבר המון מדינות, ולנו יש מדינה אחת קטנה של 500 ק"מ ,וגם את זה הם רוצים לקחת?.

העם רוצה ככה, והעם רוצה ככה, ואף אחד לא יודע למי להקשיב. אנחנו לא מבינים מה קורה, ויש חילוקי דעות בין הדתיים לחילונים, בין הדתיים לאומים לחרדים. כולם מפולגים ויש שנאה שנמצאת באוויר. אנחנו ממשיכים לכוון מרכז ירושלים, ופתאום אנחנו רואים ילד קטן יושב ובוכה. אנחנו ניגשים אליו ושואלים אותו – "למה אתה בוכה"?, הילד עונה לנו – "כי חשבתי שמתי שיבוא המשיח יהיה תחיית המתים, ועכשיו הגיע המשיח ואין תחיית המתים, ואני ציפיתי שהוא יבוא, ועכשיו הוא לא מגיע". הוא בכה ובכה ואנחנו ניסינו לנחם אותו, והוא לא התנחם. אמרתי לו שאולי הוא יבוא עוד מעט.

בעודנו מדברים, אנחנו מסתכלים לעבר לוח המודעות, ורואים כרזות ענק שכתוב עליהם שהמשיח לא הגיע וזה סתם שקר. אף אחד לא יודע למי להאמין, ואחרים אומרים שאולי נעשה בחירות למשיח. ישנם גם אנשים שמאוד פוחדים שהמדינות האחרות יבואו ויתקפו אותנו, ויש פחד ובלבול גדול במדינה. בעקבות הבלבול קם מנהיג שניסה להנהיג את העם, אבל הוא לא הצליח. אחריו באו הרבה מנהיגים, ואף אחד מהם לא הצליח להשקיט את העם.

מישהו הציע הצעה שיעשו הצבעה על בחירות של משיח. חלק רב מהעם התנגד, אבל היו כאלה שלא. הם עשו הצבעה, ואף אחד לא נבחר למשיח. פתאום רב אחד עלה לבמה ואמר שהמשיח היה צריך להגיע לפני הרבה זמן והוא לא הגיע. למה?, מפני שהעם לא היה מוכן לקבל את המשיח. עכשיו שהעם סוף כל סוף, מוכן לקבלת המשיח, יש מריבות ומחלוקות, ואף אחד לא מסכים עם השני, יש שנאת חינם בין אחד לשני, אין הסכמה משותפת, אלא כל אחד חושב על עצמו.

לא כדאי שנמשיך לריב, כי ה' יראה שהעם הוא עדיין אינו בשל לגאולה, ויכול להיות שזה ידחה עוד פעם, ואף אחד לא יודע מתי תהיה הזדמנות שנייה כמו עכשיו. את ההרצאה הזאת הראו בשידור ישיר בטלויזיה, וכל עם ישראל ראה את זה. זה גרם להם לאהבת אחים, והם היו מאד נרגשים מדבריו המחזקים של הרב ההוא. הם החליטו שהמשיח הוא הרב הזה, והם כיבדו אותו מאוד, ולכולם היה הרגשה פנימית שזה המשיח, והעם היה שמח ומאושר.

עבודת הכוהנים חזרה לקדמותה, נגינת הלווים החלה לזמר כמו בימים עברו, וכמובן הקרבת העולות. כמובן שהחרבנו את אל-אקצה, והאנשים התחילו לבנות את בית המקדש. כל עם ישראל מביא קרבנות לבית המקדש. הלווים מנגנים בבית המקדש עם חלילים, כינורות ותופים. המון העם עולה לבית המקדש, וכל היהודים חוזרים מהגלות הרחוקה – אמריקה, צרפת ומכל הארצות הנידחות. עם ישראל חוזר לקדמותו, כולם שמחים ומאושרים.

אנחנו ממש שמחים, ואין הבדל בין דתיים וחילונים. ההבדל העיקרי הוא בין גויים ליהודים. אין גויים שגרים בארץ ישראל, ובעקבות זה אין פינויים של יהודים מהבתים ומהישובים, אלא פינויים רק של ערבים.

כל העם מחובר אחד עם השני, כעם אחד לב אחד.

פני משיח לכותל

בס"ד

האם באמת אנו, עם ישראל הקדוש והיקר מוכנים לקבל את פני המשיח בליווי תופים ושופרות אל בית המקדש?.

שאלה מעין זו עולה הרבה פעמים בשיחות שאני מנהל עם חברים או משפחה, אך לאחרונה היא עולה בתדירות גבוהה ביותר, לאור המצב המלחמתי בעזה.

הרבה אנשים שואלים את עצמם ואת הסובבים אותם, אם זה חברים, משפחה או סתם אנשים מזדמנים, האם אנו ראויים ומוכנים לקבל פני משיח?, האם זה הזמן או שעם ישראל צריך לעבור תלאות נוספות בדרך?, אל הזמן הנכסף שהוא בית המקדש.

לפי מה שהרבה אנשים מרגישים ע"י שיחות מזדמנות שאני מנהל איתם, זה הזמן לגאולה האחרונה של עם ישראל. עם ישראל נמצא בתקופה של התעוררות רוחנית גדולה מאוד, ואנו ממש מרגישים אותה וחווים את סיפורי הניסים – ברור שיהיו כופרים שיאמרו שהכל זה רק צרוף מיקרים, אבל התחושה החזקה והברורה והאיתנה שיש מי שעומד מאחורי כל סיפורי הניסים.

עם ישראל מתחזק באמונה, אנו רואים זאת ע"י חיילים שמתפללים לפני כל מבצע שהם עושים, רואים זאת גם ע"י לבישת ציציות של חיילים – שזה באמת השחפץ העיקרי, ובכלל אפשר לראות בכל הסרטונים המופצים את כל המפיצים שעושים עבודת קודש אשר באים לתמוך, להפיץ, לחזק ברוחם ובנפשם את חיילי צה"ל ע"י נטו שמחה – אשריכם ישראל.

גם בעורף אנו שמים לב לתופעה של תפילה על החיילים, ואפילו כל אזרח לקח על עצמו חייל פרטי משלו שעליו הוא מתפלל. דבר בלתי יאומן שכל עם ישראל אומר תהילים על כלל חיילי צה"ל. בנוסף לאמירת תהילים של עם ישראל על החיילים ישנה תפילה מיוחדת להצלחת חיילי צה"ל בזמן פתיחת ארון הקודש בכל בתי הכנסיות.

אז מה אתם אומרים?, עם ישראל מוכן לקבל פני משיח עם תופים ושופרות לכיוון בית המקדש. לצאת סוף סוף מהגלות שאנו נמצאים בה, להיות באהבת חינם, וסוף כל סוף לקיים את כל התורה כולה מאהבה.

זה הזמן לגאולה הקרובה, והיא כל כך קרובה, שפשוט לא נשים לב שהיא קרתה. פשוט, מתוך תהלוכת בר מצווה בכותל, נתקדם עם התהלוכה לכיוון בית המקדש, נתקע בשופרות, נשיר שירים, ונגיד איך זה לא קרה קודם.

 

תשעה באב – זמן הגאולה

בס"ד

מלחמת צוק איתן נגמרה, כל החיילים חזרו לביתם לשלום, זמן הגאולה הגיע, כולם להתכונן.

לאחר חודש קשה במיוחד של טילים מאיזור רצועת עזה, ולאחר חדירות של מחבלים לאיזורנו, נסיונות של חטיפת חיילים ונסיונות של מגה פיגוע, הרינו שמחים להודיע כי המלחמה נגמרה, כל כוחותינו חזרו לביתם לשלום. כאמור כל המנהרות הושמדו, כל המחבלים חוסלו, וכל הטילים של החמאס התפוצצו בתוך אדמת עזה מכח עליון אשר לא ברור עדיין לגרימת הפיצוצים – על כך נתעדכן מפרשננו בשטח "גואל בקרוב".

בזמן מיוחד זה הרינו מתבקשים להודיע ולבשר כי כל ערביי ארץ ישראל החליטו לעזוב מרצונם את ארץ ישראל ואפילו לוותר על הפיצויים אשר המדינה רצתה לתת להם, מה שאומר כי כל אזרח יהודי מארץ ישראל יקבל בונוס לחודש הקרוב, סכום אשר לא פוחת מעשרת אלפים ש"ח לסגירת המינוס.

בזמן כתיבת פוסט זה אנחנו מתעדכנים מהשטח מאיזור הכותל המערבי כי אין יותר תהלוכות בר מצווה לכותל, כל התהלוכות מופנות לכיוון מה שהיה פעם הר הבית. כתבנו מהשטח מספר כי משפחות רבות הגיעו לחגוג בר מצווה בכותל בליווי אורחים ומשפחות מכל איזורי הארץ, ולתדהמת כולם הר הבית נפרץ, הערבים אורזים את הציוד ונסים לכיוון מזרח הארץ לאחיהם הישמאלים מעבר לירדן.

כתבנו מהשטח מספר עוד, כי נשמעים תרועות שופרות בכותל אשר לא נשמעו מעולם, וכי כולם בציפייה כי בית המקדש השלישי יירד מן השמיים ברגע שכל הערבים יסיימו לארוז את חפציהם – סיוע הומניטרי של אריזה יגיע בקרוב. מיותר לציין כי חתני בר המצווה זוכים ליום מיוחד במינו אשר יזכר לדורי דורות וכי לא יקראו לזה יותר בר מצווה בכותל, אלא בר מצווה לבית המקדש. על כן כל הלהקות אשר מתעסקות עם מתופפים בכותל, נא לשנות את כרטיסי הביקור למתופפים לבית המקדש.

דיווחים נוספים מגיעים בכל רגע מכל חלקי הארץ כי עם ישראל בשמחה עילאית וכי ריקודים ושירים נשמעים ברחובות וקופות הצדקה גואות על מיכליהן – ארגון חסד של צדקות לנזקקים אשר נקרא "חסדי נעומי" החליטו בפה אחד כי מעוסק זעיר קטן  יפתחו מגה חברה בע"מ. עדיין לא לפרסום מיהו המשיח, הודעה תפורסם בקרוב לאחר קבלת הודעה למשפחה.

נאום ראש הממשלה החל לפני מספר שניות והרי ציתותים מנאומו: "עם ישראל עבר תקופה קשה, ולאחר שזכינו להיות באהבת חינם אחד עם השני ולהיות בשמחה כלפי חברינו, הורינו, ילדינו ומכרינו, וכמובן לשמור שתי שבתות רצוף ולהתחזק בתורה, משיח בן דוד החליט שזה הזמן לגאול את עם ישראל מהגלות הארוכה שהוא נמצא בא כבר אלפיים חמש מאות שנה. אני מבקש מכולם לא להפסיק לרקוד ולשמוח, לקחת את התפילין לבדיקה וגם לבדוק את חוטי הטליתות כי בקרוב המשיח מגיע. מי שאין לו תפילין מוזמן להגיע לצמתים המרכזיים של כל רחובות הארץ לקבלת תפילין בו יעמדו חסידים מכל גזרות החסידויות של ברסלב, חבד, ויז'ניץ, גור, קרליבך, ליטאים אשר יחלקו חינם אין כסף תפילין מהודרות. אני מבקש לשמור על הסדר של שעות התפילה ולא לפתוח מנינים נוספים שהם לא בשעות הנקובות – דבר אשר יגרום לעומס של ריתחא דאורייתא".

קו השידור עם ראש הממשלה נותק משום מה, אך כתבנו מהשטח מודיע כי הודעה למגורי קבע של יהודים בכל בתי הערבים בכל הארץ ובמיוחד ביהודה ושומרון תקבע לפי גודל הבית וגודל המשפחה, לאחר חישוב קצר הודיע ראש הממשלה כי לא יהיה יותר שכירויות ואפילו יהיה עודף של בתי מגורים אשר שם יאוחסנו פרות וירקות של שנת שמיטה.

חבר'ה זה לא חלום, זו האמת והיא תגיע בקרוב. בינתיים הסוד הוא אהבת חינם. נתפלל ביחד לקדוש ברוך הוא "תן שלום ביננו" – משם הכל כבר יזרום.

תודה

 

מעגל מתופפים לכותל – בית המקדש – פתיחת הלב

בס"ד

לדף הבית לחץ.

שלום לכולם

את המאמר הזה אני כותב בעקבות חוויה שחוויתי לאחרונה, וברצוני לשתף אתכם.

איך מעגל מתופפים מתקשר לבית המקדש ולפתיחת הלב?

כבר 10 שנים אני מגיע לכותל בימי שני חמישי בליווי להקתי שנקראת תופי שמחה לשמח חתני בר מצווה.

את העבודה אני עושה בשמחה ובמסירות, וממש אני מרגיש שכל אירוע הוא כאילו האירוע הראשון שאני עושה ומשמח.

מה שהפריע לי, שבעבר הייתי שומע המון מוסיקה בביתי, מכל הסגנונות, ושמיעת מוסיקה הייתה חלק ניכר בחיי.

לא הבנתי למה שמיעת המוסיקה בביתי נעלמה לי וכמעט שלא שמעתי מוסיקה. פשוט הייתי חי את המוסיקה בעבודה של מעגל מתופפים, אך בביתי או בדרכים כמעט ולא שומע, אך לא חקרתי וחפרתי אלא נתתי לחיים לזרום.

לאחרונה עברנו אני ומשפחתי לבית גדול ומרווח ברוך השם, ופתאום המוסיקה חזרה אליי, אני שומע כל רגע פנוי מוסיקה, וממש הרגשתי שהתגעגתי למוסיקה, חשוב לציין שבעבר הייתי תקליטן, ומוסיקה הייתה חלק ניכר בחיי היום-יומיים.

אז חשבתי לעצמי איך באמת המוסיקה באמת קשורה להרחבה, ולפתיחת הלב, למקצוע שלי של מעגל מתופפים וגם לבית המקדש.

הגעתי למסקנה שמוסיקה פותחת את הלב ונותנת רוחב עצום לנשמה, את זה אנו רואים בתהלוכות בר מצווה בכותל או בחתונות, כאשר אנו מגיעים ומשמחים את כל האורחים עם קצב שירים, תרועות שופר, וריקודים.

רבי נחמן מברסלב מדבר על עשרת מיני נגינה, וממש הרגשתי את זה עליי, איך עשרת מיני הנגינה חוזרים אליי בביתי כאשר אני שומע מוסיקה והלב נפתח מחדש למקומות רחוקים וקרובים, וכמובן בעבודתי בכותל עם התופים והשופרות המשכתי עם עשרת מיני הנגינה בזכותכם, בזכות השמחה של עם ישראל. זה מה שנקרא שעם ישראל ערב אחד לשני.

אז חשבתי לעצמי איך באמת המוסיקה ועשרת מיני נגינה וכמובן מעגל מתופפים קשורים גם לבית המקדש?

הגעתי לתשובה יפה, שרציתי לחלוק אותה איתכם, בעבר בזמן בית המקדש היו מגיעים אנשים למקום הקדוש לעלות כל מיני סוגים של קורבנות.

תפקיד הכוהנים היו להקריב את הקורבנות, ותפקיד הלווים היה לנגן בזמן הקרבת הקורבנות. פתאום הבנתי שהלווים בזכות הנגינה, היו פותחים את הלב עם שמחת הניגון וכך נוצרת לנו הרחבת הלב וכך הקורבן בטוח עולה למקום ששם הוא צריך לעלות.

בזכות הנגינה והמוסיקה הקורבן היה עולה למקום גבוהה, כך גם אנחנו כיום מנסים לעלות למקומות גבוהים בזכות הנגינה ובזכות השמחה.

את התופעה הזו אנו רואים ומרגישים בכותל בימי שני וחמישי, בתהלוכות בר מצווה של מעגל מתופפים לכותל, איך כל האורחים והקהל נפתח, צוחק ורוקד.

אנו מרגישים גם את תופעת הנגינה והמוסיקה שפותחת לנו את הלב להתרחבות גם בזמן שאנו מאזינים למוסיקה או הולכים להופעה טובה.

האמת, אני מודה כל יום לקדוש ברוך הוא שאני מתפרנס מהמוסיקה ומהנגינה, ואמן שנמשיך לשמח את עם ישראל בזכות מעגל מתופפים לכותל, וכך נרחיב לכולם את הלב ובעז"ה נזכה לחוות את ההרגשה הזו בבית המקדש ה3 שיגיע במהרה.

תודה