יצירת קשר

שופרות בכותל

החתונה הכי יקרה בכותל

בס"ד

שלום לכל עם ישראל היקר, הקדוש והאהוב

במאמר הבא אנסה להעביר חוויה מאוד עמוקה, שחוויתי יחד עם 11 תוקעי שופר, שבהם התאספנו לתקוע תקיעות שופר על חומות הכותל הדרומי בזמן החופה.

לא פשוט היה לארגן 11 תוקעי שופר לאירוע שכזה. אירוע מפורט להפליא מכל טוב שבעולם. כמובן שהיינו צריכים תזמון מושלם כדי לדעת מתי לתקוע בשופר. ועוד לתזמן את כולם שנתחיל ביחד ונסיים ביחד. אומנם תקיעה אחת של 20 שניות, אבל 20 שניות של לקיחת אחריות מדרגה ראשונה.

כידוע בחופה הזו היו נגני הפילהרמונית. לפי דעתי משהו כ-60 נגנים על הבמה עם הגברת מיקרופונית מעולה. רק את הבמה לקח כשבוע ימים לבנו אותה. עבודה קשה ומאוד מאתגרת מפני שזה לא במה רגילה, אלא במה מיוחדת שחייבת להיות אקוסטית עם 60 הנגנים שמנגנים על כלים שונים. לפי דעתי היו שם נגנים מהעילית של העילית. אני זיהיתי שני זמרים שערכו את החופה. אחד מהם היה בן סנוף והשני היה אברהם פריד. כמובן שלא נחסך שקל אחד בחופה הזו. ואני מדגיש חופה. לא היה אוכל אל ריקודים או קבלת פנים. היה חופה נטו.

מפיק האירוע אמר לי בתחילת החזרה "ברגע שאני מרים את היד אתם תוקעים בשופרות, וברגע שאני מוריד את היד אתם מפסיקים. נכון, על פניו זה מאוד פשוט רק להסתכל עליו ולתקוע בזמן שמסמנים לנו. הזמן הזה היה כשהכלה מתחילה להכנס לכיוון החופה.

בפועל היה משהו שונה. כמובן עם אחריות שהייתי חייב לקחת. המפיק לא הרים את היד שהכלה החלה לצעוד, משום שחברי הסימפוניה ניגנו קטע מאוד עוצמתי ובווליום מאוד גבוה, ומה שעוד הזמר בן סנוף שר בקולי קולות "בואי כלה, בואי". כל חברי הלהקה מסתכלים עליי כדי שאתן את התרועה הראשונה ואז כולם מצטרפים. אבל המפיק לא מרים יד כמו שקבענו, ועוד בכלל לא נראה באיזור. לקחתי החלטה של מאית שנייה שכרגע אנחנו לא תוקעים, אלא מחכים לזמן אחר שמתאים יותר. ממש איך שהשיר נגמר וחברי הלהקה הפילהרמונית הורידו ווליום לסוף השיר, הכלה נעמדה ממש מטר לפני החופה והחתן ירד לכסות לה את ההינומה. זה היה הזמן המתאים ביותר לתרועות השופר. בשפה המקצועית זה נקרא שופרות בהינומה.

כמובן שבסוף האירוע קיבלנו מהמפיק מחמאות על התושייה ועל המקצוענות של לקיחת אחריות. אומנם תרועת שופר של 20 שניות, אבל כל כך קריטית בזמן הכי מתאים.

רק לאחר מכן קראתי באיזה בלוג שזו היתה החתונה היהודית הכי יקרה בעולם.

שמח שהיינו חלק ממנה, אני וחבר להקת תופי שמחה. אפילו אם זה היה רק ל 20 שניות.

 

איסור מתופפים משער ציון לרובע היהודי

בס"ד

מה שלומכם חברים יקרים?

המאמר הבא הוא מאמר לא פשוט. זהו מאמר שאני כותב אותו ועדיין לא מאמין שאני כותב אותו והוא אמיתי.

זהו מאמר על תהלוכות של מתופפים ושופרות לבר מצווה, בתי ספר, מסיבות סידור וכדומה. תהלוכות שכמעט אין אדם בישראל שלא היה בהן, השתתף בהן, שמע עליהן או ראה אותם מרחוק וישר פתח את המצלמה כדי לתעד את הרגע הנדיר הזה של עם ישראל בשיא שמחתו עם ריקודים, שירים והרבה קדושה.

תהלוכות התופים והשופרות היו מתבצעות משני מוקדים שונים לכיוון הכותל. המוקד הראשון הוא תחנת האוטובוסים הראשית של שער האשפותוהמוקד השני של תהלוכות התופים היה שער ציון. תהלוכת התופים משער האשפות היא התהלוכה הקצרה לכיוון הכותל ורוב עם ישראל בחר דווקא בתהלוכה זו. תהלוכת התופים השנייה משער ציון הייתה חוצה את כל הרובע היהודי ואז היינו עוצרים למעגלי ריקודים ברחבת הרובע היהודי במתחם בית כנסת החורבה. תהלוכת שער ציון הייתה ארוכה ואותנטית וממחישה את המסע של עם ישראל לכיוון הכותל.

9 פברואר 2017 זהו התאריך שבו הוחלט שאין יותר תהלוכות של מתופפים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שצלילי התופים ותרועות השופרות אינם נשמעים יותר באזור הרובע היהודי. זהו התאריך ששמחת החתנים שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, ושמחת בתי הספר שבאו לחגוג את מסיבת הסידור לא ייצאו בתהלוכות של תופים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שכל תהלוכות בר המצווה שיצאו בעבר מכיוון בית הכנסת החורבה, או מכיוון ארבעת בתי הכנסת הספרדיים – יוחנן בן זכאי לא יהיו יותר עם תופים ושופרות, ולא יהיה יותר שמחה עילאית של ריקודים ושירים.

מדוע?, אני שואל את עצמי. מדוע הוחלט לבטל את כל התהלוכות של התופים והשופרות מכיוון שער ציון?. הרי, זה החיות – חיים של עם ישראל. זה השמחה שנותנת לעם ישראל לפרוח ולשגשג. זה האור לגויים שביום טוב עוברים ברובע בסביבות 20 אלף איש ומתוכם 5000 גויים מארצות שונות, וכשהם רואים את השמחה האין סופית של עם ישראל בליווי התופים והשופרות הם נרעדים, הם מבינים שעם ישראל באמת חי, הם מבינים ומרגישים משהו שלא הרגישו בעבר – הם פשוט מרגישים איך נראית שמחה אמיתית – וזה האור לגויים, להראות כמה עם ישראל שמח ומאושר. ומכיוון שונה זה הדבר שנותן לילדי מסיבת הסידור תחושה של יהודי גאה ושמח שצועד לכיוון הכותל המערבי.

ברוב המאמרים אני נמנע מלהציג את דעתי האישית, אך במאמר הזה אנהג אחרת. לפי דעתי לא צריך להיות קיצוני מדי ולבטל את כל תהלוכות המתופפים והשופרות ברובע היהודי. אני מבין שהדבר מפריע למשפחות המתגוררות ברובע היהודי לנהל מצב מגורים תקין, אך לכל דבר יש פתרון. ישנם שעות שהם נקראות שעות מתות, כמו בין 8 ל 12 בבוקר. אלו שעות שרוב האנשים עובדים ולא נמצאים בביתם, אלו שעות שרוב הילדים והתינוקות ערים ונמצאים במסגרות חינוכיות, והכי חשוב מבחינתנו – שאלו השעות של חגיגות בר המצווה ומסיבות הסידור ברובע היהודי לכיוון הכותל. ומה שהכי הכי חשוב שאלו שעות שתהלוכות התופים והשופרות אינם מפריעים לאיש, אלא רק מחזקות את עם ישראל.

מקווה מאוד ששבוע הבא אכתוב מאמר אופטימי למציאת פתרון שיהיה סביר והולם לכולם.

 

תרועות שופר בכותל

בס"ד

ברוכים הבאים לירושלים, ברוכים הבאים לכותל המערבי. כידוע, שופר פותח שערי שמיים, בואו נברך את חתן בר המצווה ואת כל עם ישראל בזמן תרועות השופר. שופר נקרא שופר כי כל מה שנבקש ונברך רק ילך והשתפר בעז"ה.

מתופפים לכותל המערבי

מתופפים לכותל המערבי

זהו פתיח מאוד מפורסם של תרועות השופר כאשר אנחנו צוותי להקות המתופפים פותחים את האירוע של תהלוכת מתופפים בכותל. לפעמים זה נשמע כך ולפעמים קצת שונה אבל בגדול זה נשמע אותו דבר ובאותם מילים ובאותם הברות. אך יש משהו מאוד שונה מבר מצווה לבר מצווה.

את הדבר השונה אנחנו לא נוכל לראות או לבטא במילים, את הדבר השונה אנחנו נוכל רק להרגיש באנשים השונים בזמן תרועת השופר. ישנם אנשים שתרועת השופר גורמת להם להתפלל לרפואה, ישנם כאלו להצלחה, חלקם לזיווג הגון, רובם לפרנסה טובה, אבל בסופו של דבר את לכולם תרועת השופר גורמת לפתיחת הלב ולקבלת יראה.

כידוע, זמן תרועת השופר היא בחג ראש השנה כאשר אנחנו מבקשים רחמים, סליחה וכפרה מן הקדוש ברוך הוא. תרועת השופר פותחת את לבבות האנשים לתשובה ולא סתם תשובה אלא תשובה ממקום עמוק, נסתר וחבוי בתוך נפש האדם שרק תרועת השופר יכולה ומסוגלת לחדור לשם.

שופר לא סתם נקרא שופר, זהו שם מלשון של השתפרות, כלומר לשפר את מעשינו, לשפר את כל מה שמושפע עלינו – כל אחד רוצה תמיד לשאוף ליותר, לשפע, לרווחה, לבריאות והצלחה. לכן תרועת השופר בתחילת אירוע של תהלוכת מתופפים בכותל היא כל כך חשובה.

דיברנו על תרועת השופר החזקה שחודרת לליבם של בני האדם. בואו נזכיר גם את המקום הקדוש שהוא הכותל המערבי שאין קדוש כמוהו לכל העם היהודי. זהו הקיר המערבי שעוטפת את בית המקדש. זהו מקום קדוש שכאשר נמצאים שם קשה לתאר את גודל הקדושה והיראה. לכן אין מקום מתאים יותר לפתוח את ליבותם של האנשים מאשר הכותל המערבי. זהו מקום שכל תפילותינו וכל רצוננו עולות לשמיים עד כסא הכבוד ובעז"ה כל אחד יקבל את מבוקשו – אמן.

זה הזמן לברך את החתן ואת כל עם ישראל ונאמר אמן. זמן תרועות שופרות בכותל הוא בימי שני וחמישי בשעות הבוקר.

 

יום ירושלים בכותל

בס"ד

שלום וברכה

יום ירושלים הבא עלינו לטובה יחוג ביום ראשון בערב בתאריך 5 יוני. יום אשר בו שוחררה ירושלים מיד אויבנו הרשעים.

יום ירושלים הוא יום המאופיין בשמחה גדולה בכל ארץ ישראל ובמיוחד בירושלים עצמה. רבים מהחוגגים הם אנשים שבאים מחוץ לגבולות ירושלים שבאו לחגוג את היום הקדוש הזה שבה שוחררה ירושלים והכותל המערבי מיד אויבנו.

את חגיגות יום ירושלים נוכל לראות ולחוות כבר בכותל המערבי בתפילות מיוחדות ושמחות. תפילות שקורעות את הלבבות מרוב השמחה שאנחנו העם היהודי פה בארץ ישראל הולכים, נושמים, עובדים וכמובן שמחים ויכולים לעבוד את בוראנו מבלי להתחשב בגויים.

דבר נוסף שאפשר לראות ולהרגיש ביום ירושלים הוא סיבוב השערים, שבו אלפים צועדים בין שער לשער עם דגלי ישראל, חלקם עם תופים ושופרות, וכולם שרים שירים לכבוד ירושלים. סיבוב מאוד מרגש ומאוד מחבר לעם היהודי. מומלץ מאוד – לפי דעתי הסיבוב הזה מתבצע בכל ערב ראש חודש, אבל אני בטוח שביום ירושלים בכותל הוא מורגש יותר.

יום ירושלים עם תופים ושופרות

יום ירושלים עם תופים ושופרות

להקת חבירנו תופי שמחה מנגנים באיזור הכותל בשער יפו במקום שנקרא מגדל דוד. זהו ערב מיוחד שהוא נקרא יקיר העיר, שבו ישנם כעשרה יקירי העיר שתרמו לכבוד הקהילה בירושלים ועשו רבות לכבוד העיר הזו. באירוע הזה ביום ירושלים אנו מקבלים את פני היקירים בתקועות שופר ואחר כך מקצבי תופים עד שהם ישובים בכסאותם – קחו בחשבון שרוב היקירים הם אנשים מבוגרים כך שזמן הנגינה הוא בערך 4-5 דקות. לאחר מכן ראש עריית ירושלים מחלק להם את התעודות של יקיר העיר ובכל יקיר ישנו סרטון על אופי תרומתו לעיר – מאוד מרגש. את כל ההפקה המורכבת הזו עושה חברת גידי ליס את הערב הזה מלווה להקת מוסיקה, השנה הזו ליוו את הערב דיויד ברוזה ולהקתו. להקה מצוינת מכל הבחינות.

אני רק חושב לעצמי ששמחה כזו מתרחשת בירושלים למרות שנעשתה רק חצי עבודה. חצי עבודה מפני ששוחררה רק ירושלים והכותל המערבי. תארו לעצמכם מה היה קורה אם היו משחררים את הר הבית. מקום בו היה בית המקדש הראשון השני, מקום בו יבנה בית המקדש השלישי בקרוב, אמן. השמחה תהיה פי מאה. שמחה שתחבר בין הקצוות של עם ישראל. שמחה שתנפץ את המילה "חומה" ואז יהיה לנו "חומ ה". אמן במהרה.

 

בר מצווה מרגשת

בס"ד

שלום לכל החברים, חוזר אליכם בפוסט חדש ומרגש. עליה לתורה בכותל שערכנו ממש לקראת חג הפסח.

את הבר מצווה הזו לא אשכח לעולם, משום שהיה בה משהו מאוד מיוחד ומרגש. משהו שלא רואים בכל יום. משהו שרואים אולי פעם בחיים או שומעים עליה באחד מהסיפורים המרגשים שהדודה מספרת, או קוראים עליה באחד מהסיפורים של הסופר ששמו הוא חיים ולדר.

זו היתה בר מצווה מאוד מיוחדת, מאוד אותנטית, מאוד מרגשת והעיקר מאוד שמחה וקדושה. עכשיו אוכל לספר לכם מדוע התרגשתי כל כך מ – "עוד בר מצווה בכותל".

את הבר מצווה הזו הפיקה מפיקת אירועים בשם רויטל רינה אזולאי שזו העבודה הראשונה שאנו עובדים יחד. עבודת הפקה מאוד מיוחדת ומאוד מקצועית מהפרט הראשון ואני מניח עד לפרט האחרון.

זו היתה בר מצווה של משפחה מאוד מבוססת מארץ אנגליה, אשר הגיעו לארץ ישראל לחגוג בר מצווה בכותל. נשמע פשוט כמו מאות משפחות מחו"ל אשר מגיעות לארץ לחגוג בר מצווה בכותל. אבל המשפחה הזו וחתן בר המצווה הזה היו מיוחדים ומרגשים במיוחד.

לחתן בר המצווה הזה היה חלום לחגוג את הבר מצווה בכותל ו…… לשלב עוד בר מצווה של ילד שהוא לא ראה מעולם ולא פגש מעולם. והחלום שלו היה לחגוג עם ילד זה בר מצווה בכותל, כאשר לילד זה ומשפחתו אין אמצעים כספיים לחגוג בר מצווה, כאשר ישנם עלויות כבדות כמו קניית תפילין וציצית, שכירת אוטובוס, צלמים לבר מצווה, מתופפים לבר מצווה, גם לכותל וגם לסעודה שכלל גם מעגל מתופפים לילדים, מסעדה על רמה עם תפריט שף.

את החלום הזה הילד האנגלי ששמו הוא גו'ש אליה מרגו ממש בארץ ישראל, והוא חגג בר מצווה בכותל עם ילד עם תסמונת דאון בשם מנחם קלמנט גמבש. כל יום הבר מצווה החל משעות הבוקר בכותל ועד לשעות אחרה"צ במסעדה גו'ש בילה עם מנחם.

עכשיו אספר לכם את הצד שלי – כאשר הגעתי לכותל לערוך תהלוכת תופים ושופרות למשפחה שהגיעה מאנגליה הבחנתי שישנם שני סוגים של אנשים. סוג אחד של המשפחה של גו'ש שהגיעו מאנגליה שכולם הם אנגלים כבדים מחויטים. והסוג השני הם חבר'ה מהיישוב עופרה שנמצא באיזור לב בנימין והמשפחה של מנחם גמבש.

לא הבנתי את הקשר בין שני סוגי האנשים, אבל תיארתי לעצמי שאולי הם חברים או משפחה קרובה – רחוקה מאוד. כבר בזמן תרועות שופרות בכותל הרגשתי שנפתחו שערי שמיים ותהלוכת התופים היתה מאוד מרגשת וגם לראות את גו'ש ואת מנחם עומדים מתחת לחופה ביחד וצועדים לקראת הכותל באמצעות תופים ושופרות להנחת התפילין ולהוצאת ספר התורה. משהו לא הסתדר לי עם שני קצוות האנשים אבל היה מרגש והמשכתי הלאה.

רק במסעדה נפל לי האסימון. לפעמים קורה לנו שאנו מרגישים עוצמה מיוחדת וחזקה ולא יודעים איך להסביר ולמה. זה מה שקרה לי בכותל כאשר היה חזק במיוחד אבל לא הבנתי למה. במסעדה הבנתי את כל הקשר המיוחד הזה בין גו'ש לבין מנחם ועל חלומו של גו'ש לחגוג בר מצווה בכותל עם ילד נוסף עם תסמונת דאון חסר אמצעים.

מה שיש לומר הוא יישר כוח גדול. מאוד מרגש לראות את עם ישראל כך. וברגעים כאלו הגאולה ממש נראית קרובה ותיכף תגיע אלינו במהרה.

אמן.

עם ישראל מתחזק באמונה

בס"ד

מה קורה פה? איך זה יכול להיות שהכל מתהפך ואין שליטה? איזו אמונה חזקה אנו צריכים בשביל לשרוד את חבלי המשיח האלה?. הכל רועד,  הכל לא ברור, טובחים בנו בארצנו ואין מי שיגן עלינו חוץ מהשם. חוץ מהאמונה הפשוטה שכל מה שקורה זה ממנו יתברך. מה שאני עושה במצב כזה, זה לנסות להבין שכל המחבלים הם המקל של השם בכדי שנתעורר לאמת –  "שאין עוד מלבדו" ואת כל השאלות והמבטים שלנו אנחנו צריכים להפנות רק אליו, ולבדוק איפה אני יכול להשתפר. שופר למשל הוא צר למטה ומתרחב למעלה – "מהמיצר קראתיך השם" השופר פותח שערי שמים וגם התפילות שלנו, הכוח הכי חזק של עם ישראל זה כוח התפילה. לא בכדי הרבה יהודים באים לכותל להתפלל ולערוך תהלוכת תופים ושופרות לחתני הבר מיצווה בכותל שם שוכנת השכינה הקדושה, ליד קודש הקודשים.

מתופפים בתהלוכת כותל

מתופפים בתהלוכת כותל

קשה לראות שהכל לטובה כי אנחנו מצומצמים בראיה גשמית, אך בראיה רוחנית אין רע יש רק טוב,  בעולם האמת יש רק טוב, וצריך לסמוך על השם בעיניים עצומות. כי אנחנו הילדים שלו והוא אוהב אותנו ואם הוא החליט לקחת מישהו, זה מפני שהוא סיים כאן את התיקון שלו. מה שאני שואל זה – מה קורה עם הכאב והחלל שמשאירה אותה נשמה לאהובים שלה? איך מיתמודדים עם זה? (שלא נדע) זה הקושי כי מי שהיסתלק נימצא בעולם שכולו טוב. גם כאן צריך אמונה בהשם. לאן שלא נפנה את המבט שלנו נצטרך להחזיק באמונה. אז עם ההבנה הזאת והאמונה נגיע לכותל המערבי ולא ניתן לפחד לנצח אותנו אלה נשמח, נשיר, נירקוד, נצעק לשמיים ונמשיך הלאה לקיים תהלוכות בר מצווה בכותל אפילו שאי שם ברקע קיים "איום" של הרוע.  צריך לדעת שהמצוות שלנו שומרות עלינו,  שזאת הארץ שלנו ופה אנחנו הכי מוגנים כי אבא שומר עלינו ואם נפסיק לחגוג אז הפסדנו בגדול ונפלנו, וזה לא מה שהשם רוצה, הוא רוצה שנרים ראש ונמשיך לחיות בשבילנו ובשביל אלה שנירצחו על קידוש השם ועל קידוש הארץ. אם ניתפחד אז נעביר אליהם את הכוח שלנו ואם נמשיך הלאה בחיים שלנו אז הכוח ישאר בידינו.

שניזכה תמיד להחזיק באמונה ולהיות בשמחה תמיד.

אמן כן יהי רצון.

 

עם ישראל חי

בס"ד

שלום לעם ישראל היקר והאהוב:

אנו עומדים כרגע מול מציאות עגומה ועקומה, מה שמתרחש לנגד עינינו הוא פשוט ביזיון עצום, שאין לנו כרגע אפשרות להיתמודד איתו. המערכת הגדולה מנסה רק לכבות את השריפות ולא עוקרת מהשורש את המתרחש, ואנחנו עומדים חסרי אונים ומתפללים על חיינו וביטחוננו, פונים לאבא שבשמיים ומבקשים שמירה והשגחה.

האם זה יתכן שזריקת אבנים, בקבוקי תבעירה, דריסות, פיגועי ירי, חטיפות ועוד….. לא מצליחים לעורר אותנו לאמת הלא מתוקנת?.

מה עם ההימנון שלנו "להיות עם חופשי בארצנו" האם אלה רק מילים ששרים?! מה אם ליישם אותם?. הכוח נימצא כרגע בצד הלא נכון ואין מי שיגן עלינו פיזית. כרגע זה רק בזכות התפילות, זה הכוח של עם ישראל, זה הנשק שלנו, אבל מה אם אלה שלא יודעים להיתפלל ושהאמונה רחוקה ובלתי מושגת עבורם?

לאור האירועים הקיצוניים שפוקדים אותנו לאחרונה בירושלים וכל המהומות באיזור סילואן שצמוד הכותל המערבי, הפיגוע ירי נגד יהודה גליק והתגובה מנגד (שירו במחבל והתגובה היתה שהמחבל נירצח בדם קר) היפוך המציאות ל"טובתם" וההצגה שהרבה אנשים "קונים אותה" מאפשרת להם לקבל עוד כוח ותמיכה על המעשים הנפשעים הללו. אחד הדברים שקורים בפועל זה שאנשים מפחדים להגיע לירושלים ולקיים תהלוכות בר מצווה בכותל, שזו מצווה כ"כ חשובה עבור הילדים שזוכים להיכנס לגיל המצוות. מה, האם זה נכון לוותר גם על המאורע הקדוש הזה ביגללם? – ההיפך, עלינו להתחזק באמונה ולדעת שעם ישראל חי ומתקיים בזכות המצוות שלו, זה הכוח שלנו וזאת המלחמה הקטנה שלנו בתור יהודים כאן בארץ ישראל ובכל העולם אלה השורשים ואם לא זה, אז מה כן? ככל שנתאחד ונתקדש, הכוח יחזור לידינו, ובכותל מרגישים תמיד מאוחדים, וכמובן שמחים בזמן התהלוכה של חתן הבר מצווה לכיוון המקום הקדוש ביותר לעם היהודי אשר שכינה לא זזה ממנו לעולם. נגד השימחה של עם ישראל אף אחד לא יכול לעמוד, אפילו לא האויבים הכי גדולים שלנו. "כי מיצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (רבי נחמן).

דרך אגב נכון לעכשיו הכותל זה המקום הכי מוגן גם מפני שהשכינה שורה בו וגם מפני שיש אבטחה של אנשי הביטחון, אז אחים שלי, בואו נמשיך הלאה, נתקע בשופר, נתופף, נשיר ונירקוד, זה התפקיד שלנו. "כי העיקר זה לא להיתפחד כלל".

באהבה תופי שמחה

תמיד אפשר לתקן

בס"ד

היו היה פעם בחור רחוק מאוד מדרך התורה והמצוות, כשגדל והיה בזכות עצמו הוא טס ליפן ועבד שם לפרנסתו. הוא סחר שם בסחורה לא שלו והיה מפריש לעצמו רווחים מבלי שישימו לב, מפני שהוא החליט שלא מעריכים את עבודתו מספיק לכן הוא הוסיף את מה שחשב שמגיע לו. אותו בחור לא חשב שמה שהוא עושה זה גזל גמור מפני שמושג זה לא היה קיים אצלו. הוא תירץ לעצמו את הגניבה בשם השלמת הכנסה. כך הוא נהג במשך שנים רבות ללא כל יסורי מצפון.

כעבור מספר שנים הוא החליט לחזור לארץ ישראל והחל לעבור למחייתו באיזור הכותל המערבי בעסקי תופים ושופרות. עם הזמן הוא התחזק בדרך האמת וחזר לה'. הוא נעשה בעל תשובה גמור. משהתחיל ללימוד תורה הוא הבין שעבר על איסור חמור מהתורה ולא היה מסוגל להירגע. כעת בשביל לעשות תשובה הוא חייב להחזיר את כל הכסף שגנב לאותו אדם אחרת הוא עלול לחזור בגילגול בשביל לתקן עון זה. הוא החל לחפש את בעל הבית שלו בסין אך החברה שעבד בה ניסגרה ולא היתאפשר לו להגיע לאותו אדם.

הוא החליט לפנות לרב שלו והיתייעץ איתו מה לעשות "כבוד הרב אני חייב סכום עצום לאדם שאינני מוצא, מה עלי לעשות?" ,הרב השיב לו שיש פיתרון בהלכה לגבי מקרה כזה אך צריך בית דין שיקבע, בשביל זה דרושים לו שבועיים.

אותו בעל תשובה יצא מהרב לקח את ספר התהילים שהיה מונח בכיסו והחל להיתחנן בדמעות לבורא עולם שיעזור לו לתקן את החטא הנורא הזה.

ביום שני שבוע לאחר מכן הלך כהרגלו לאיזור הכותל המערבי לערוך תהלוכה של מתופפים ושופרות ואחד המוזמנים של חתן בר המצווה היה לא אחר מהבעל בית שלו מסין, הוא היה המום ושמח שהתפילה שלו נשמעה. בסוף התהלוכה כאשר תרועות השופר פילחו את שערי השמיים ניגש הבעל תשובה לאותו אדם וסיפר לו את כל מאורעות העבר, שגזל ממנו סכום כסף אדיר שאיננו יודע אפילו מהוא ושהוא רוצה להחזיר לו עד הפרוטה האחרונה כשדמעות של חנק והתרגשות תלויות בעיניו. השיב לו הזקן ואמר:" ברוך השם יש לי כסף ואיני צריך שתחזיר לי, אני מוותר ומוחל לך בכל ליבי על כל הגזלות שלקחת ממני, לך לשלום". הקלה עצומה ניכנסה בליבו הם ניפרדו בחיבוק לשלום. בעל התשובה התקשר לרבו וסיפר לו שהקב"ה עשה לו משפט ושאינו צריך את בית הדין . "שאל אותו הרב נו ומה פסק?" – הזקן ויתר לי על החוב בלב שלם. "מה איך זה יכול להיות, הצלחת להשיג אותו?"  "לא כבוד הרב השם שלח לי אותו עד אלי לאחר שיצאתי מביתך באותו היום קרעתי את השמיים בתפילות והיום בזמן התהלוכה בכותל שערכתי תהלוכה עם תופים ושופרות הוא הופיע והיה אחד מהמוזמנים של חתן הבר מצווה. ניגשתי אליו בסוף התהלוכה וסיפרתי לו את כל הסיפור, הוא מחל בלב שלם. ברוך השם שזכית לתקן.

מידה כנגד מידה

בס"ד

באחד האירועים החבלניים שהתרחש בכותל בזמן עשרת ימי תשובה, בו שערי השמיים פתוחים מתרועות השופר הנשמעות ברחבת הכותל המערבי נפצע קשה חייל בשם חננאל, הוא נורה מטווח קצר ע"י מחבל שערב לו בדרך. השעה היתה לפנות בוקר וזה קרה בסימטה נידחת שאין בה הרבה תנועה של אנשים. חננאל היה פצוע קשה ושכב על הריצפה שותת דם. לפתע פתאום הופיע כבדרך נס חייל ששהה בקרבת המקום ושמע מרחוק את היריות, הוא החליט לבדוק מה פשרם ולהפתעתו ראה חייל שרוע על הריצפה בתוך שלולית של דם. הוא חבש את פצעיו ומיהר לקרוא לעזרה. האמבולנס הגיע והחייל עלה יחד עם חחנאל בכדי לעקוב מקרוב אחר שלומו, החייל חיכה שהוריו של חננאל יגיעו ורק אז עזב את המקום. הוא בחר שלא להיזדהות בפניהם ונעלם.  חננאל ניצל בזכות הטיפול המיידי שקיבל בשטח ע"י אותו חייל אלמוני. כעבור זמן חננאל שוחרר לביתו כשהוא בריא ושלם. הוריו ניסו לאתר את החייל האלמוני אך ללא הצלחה. הוריו של חננאל פירסמו את הסיפור המדהים ברחבי קרית מלאכי וביקשו ע"י כך עזרה בלמצוא את אותו חייל במכתב צירפו שיר ושבח לבורא עולם על שהציל את בנם. כעבור שנה וחצי ניכנסה תושבת באר שבע לחנות בכדי לערוך קנייה במקום כשהיא נירגשת כולה ובקושי מצליחה לדבר פתאום הוציאה מפיה צעקה נירגשת "זה הבן שלי, זה הבן שלי".

היא סיפרה שלפני שנה וחצי חזר בנה הביתה וסיפר שהציל חייל שניפצע באורח קשה בחברון ושהוא ליווה אותו לבית החולים. בזכות השלט הזה אני יודעת בוודאות שזה הוא. האישה התקשרה לבנה וביקשה ממנו להגיע מהר לקרית מלאכי. השמועה התפשטה במהרה והתרגשות גדולה היתה באוויר החייל האלמוני הופיע וכולם ניפגשו והתרגשו מאוד. כשהגיע הרגע להיפרד ביקשה אימו של החייל האלמוני לדבר עם אימו של החייל הפצוע ביחידות. היא אמרה לה – "את יודעת, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו ניפגשות" סיפרה לה בהיתרגשות, לפני 22 שנה הגעתי לכאן לחנות בכדי לרכוש מוצר מסוים, הייתי אז בהריון והיה לי מאוד קשה. התפתחה בינינו שיחה אינטימית שבמהלכה סיפרתי לך שאני רוצה לעשות הפלה. ברגע ששמעת את זה גייסת את כל כוח השיכנוע שלך למנוע ממני לעשות את זה. סיפרת לי איזה אושר עצום זה, ואיזו זכות זה להביא חיים לעולם הרגשתי שאני לא מסוגלת לחשוב אפילו על זה יותר, ואת הכוח שנתת לי השתמשתי בו בכדי לעבור איתו את כל הקשיים.

החייל שהציל את בינכם בפיגוע בחברון, זה התינוק שנולד לפני 22 שנה אשר היגיע לעולם הזה בזכותכם. הקב"ה השיב לכם כגמולכם".

סיפור זה בא להמחיש לנו כמה אהבת ישראל היא קדושה וטהורה ואיזו זכות יש לנו צוותי מעגל המתופפים בכותל לשמח את העם הקדוש הזה ובפרט את חתני הבר מיצווה שמרגע זה הם הופכים להיות שותפים במצוות של העם היהודי.

מי יתן וניזכה להרגיש את האהבה והזכות הזאת בכל פעם שאנחנו מושיטים יד ליהודי.

שהשם יברך את כל העם הקדוש הזה אמן.

הנעלבים ואינם עולבים

בס"ד

חלק א'

קיבלתי מכתב מאוד מעניין מיהודי חכם שבו הוא אומר שכל יהודי בכל גיל יכול לקדש שם שמיים – את ריבונו של עולם. אפילו בתקיעת שופר פשוטה, ובמיוחד בתרועות שופרות בכותל, ועוד יותר בזמן כל כך חוויתי כמו בר מצווה בכותל, ניתן לראות את הקידוש העצום של השם יתברך בעיני כל חתני הבר מצווה והמוזמנים בשמחה שלהם, עצם היותנו יהודים.

הנה סיפור מרגש על יהודי המתגורר בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים אשר החליט לשתף את סיפורו האישי: כידוע לא כל הילדים זהים זה לזה, אפילו שגדלו באותו בית עם אותו אבא ואמא עם אותו חינוך. כל ילד בוחר לקחת את החינוך לטובת היעוד שלו, בין במודע או בלא מודע, ישנם ילדים שהקליטה שלהם מהירה וישנם כאלה שהקליטה שלהם איטית,  ישנם כישרונים וישנם תלותיים, וכהנה וכהנה טיפוסים. אך הסיפור שלנו מתמקד בילד שההבנה שלו לא רגילה ביחס לאחים שלו. כהורים של ילד מסוג כזה מפגינים כלפיו המון סבלנות והבנה וגם לפעמים להיפך כשצריך, אבל תמיד עם המון אהבה. אך לצערי הרב לא האחים שלו ולא החברה מבינה את "המוגבלות" ונוהגת כלפיו בזילזול ואפילו בלעג. זה לא נובע מרוע אלה פשוט ילדים הם כאלה. המפתיע בכל הסיפור הזה הוא שהילד מעולם לא הגיב לכינויי הגנאי אלא המשיך כרגיל בשיגרת חייו כאילו לא קרה כלום. אנחנו ההורים מאוד התפעלנו מהשתיקה שלו וראינו בזה תגובה אצילית.

יום אחד הבחנתי במשהו שנאמר מפיו בלא קול, ניסיתי להתקרב ולהקשיב למה שהוא אומר מבלי שישים לב אלי, אך ללא הצלחה. התבוננתי עליו מספר במשך מספר ימים ושמתי לב שהוא ממלמל רק כאשר פוגעים בו, הדבר גרם לי לפליאה ולסקרנות כאחד וניגשתי לשאול אותו. כאשר הוא השיב לי הבנתי באיזו מעלה רוחנית גבוהה הוא נימצא, לא ציינתי את גילו בתחילת הסיפור – הוא בן 9, שזה מה שהגביר לי את הפליאה כלפיו.

הוא ענה לי כך:" כל פעם שאני שומע או קורא איפשהוא שמישהו צריך שיתפללו עליו אני רושם את שמו בפינקס שיש לי בכיס,  בזמן שמישהו מבזה אותי אני ממלמל את השמות לרפואתם או חזרתם בתשובה שלימה וכו' וכו' של אותם יהודים יקרים, ובכך אני ניכנס לחבורת הקודש של "הנעלבים ואינם עולבים" זה זמן גבוהה מאוד להיתפלל על מישהו. קראתי את זה בספרו של הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו "עלינו לשבח".

המשך יבוא…..