יצירת קשר

סיפורי מתופפים צדיקים

תופים של זהב חלק ב

בס"ד

רבי לוי יצחק חשב לעצמו מדוע הסוגיה הזאת הגיע דווקא עכשיו בפסק הדין הראשון שלו כאן בעיירה, היה לו קשה מאוד לקחת החלטה לגבי התופים והשופרות מזהב של העשיר. הוא חש סתירה פנימית בין הרגש הטבעי לבין מה שאמור לעשות על פי חוקי התורה. למרות שהתובע והנתבעים רצו לדעת מה יעלה בגורלם הרב ביקש לעצמו כמה דקות התבודדות ופתח בתפילה מעומק הלב לבורא עולם. הוא ביקש עצה טובה והארת עיניים ושהשם יעניק לו הבנה מה יעשה בתופים והשופרות מזהב.

לפתע פתאום זינק העשיר ממקומו וקרא "אני זוכר", "אני זוכר" הוא לא שם לב שהרב עדיין שקוע בתפילה עמוקה, וקרא: "רבי היקר סלח לי בבקשה נזכרתי בזיכרון קדום מאוד אשר שב פתאום והיכה בי כאילו זה קרה עכשיו, אומנם זה קרה לפני חמישים וחמש שנה כשהייתי ילד מתבגר. "אבינו ניפטר פתאום מן העולם  והוריש לנו ירושה גדולה ובירושה היו נכסים, כסף מזומן, ומרתף מלא בתופים ושופרות מימי קדם – תופים ושופרות מצופים זהב , יום אחד הופיע אביהם של שני האחים הללו שנמצאים כאן איתנו וטען שהתופים והשופרות שייכים לו, ושאבי רק שמר לו עליהם, היינו צעירים מידי אחי ואני ולא היה לנו מושג מהעסקים של אבא, החלטנו לא לותר על התופים והשופרות ככה בלי סיבה.

הלכנו כולנו לרב העיר והעלנו בפניו את המקרה. הוא פסק לטובתנו מפני שלא ניתן לקחת כלום מירושה של יתומים בלי הוכחה או מסמך שמעיד שאכן התופים והשופרות שייכם לו. התופים והשופרות נשארו אצלנו ואת שאר הנכסים מכרנו במחיר הגון. אני מבין עכשיו שהקדוש ברוך הוא סיבב שהתופים והשופרות יחזרו למקורם ולא בדרך של מיקרה אלה ממש בהשגחה פרטית.

פניו של רבי לוי יצחק קרנו מאושר ונחת, הוא הבין שהשם עשה צדק גם כעבור חמישים שנה.  לא תמיד מה שנראה אמיתי והגיוני בעיניים אנושיות אכן גם כך בספר החשבונות של הקדוש ברוך הוא. השם תמיד מחשב ומאזן את כל החשבונות אפילו שעברו כ"כ הרבה שנים. הצדק תמיד בסופו של דבר יעשה במוקדם או במאוחר. תופים ושופרות עד היום פותחים שערי שמיים ומשמחים את עם ישראל. שנזכה תמיד לדעת שהשם שומר אותנו משגיח ומגן.  וב"ה שניזכה לעשות במהרה תהלוכות של מתופפים בכותל לבית המקדש בימינו אמן.

תופים של זהב – חלק א

בס"ד

לפני שנים רבות בעיירה ושמה ברדיצ'ב היה רב צדיק ושמו רבי לוי יצחק, שם כיהן כרב העיירה. יום אחד דפקו על דלת ביתו שלושה אנשים אשר ביקשו להכריע ביניהם סוגיה הלכתית.

סוחר עשיר הביא עימו מן העיר הסמוכה כמה תופים ושופרות מצופים זהב, בכדי למוכרן ביריד הגדול של ברדיצ'ב. שם היו באים עשירי העיר לקנות את מרכולתם. אחד הירידים הגדולים של המכירות היה מתבצע באותו תקופה בעיר ירושלים הקדושה שבארץ ישראל, אך באותו זמן היה מאוד קשה ליהודים לעלות לירושלים. לרוע המזל הסוחר העשיר לא הרגיש בטוב, וביקש מחברו שישמור על התופים והשופרות עד שירגיש טוב. השנים היו ידידים טובים ולכן סמכו אחד על השני, ולא העלו על הכתב שום הסכם ביניהם.

העשיר נפל למשכב ארוך מן המצופה והיריד ניגמר. לאחר החלמתו הוא ביקש מחברו אם התופים והשופרות מזהב יוכלו להישאר אצלו במחסן עד ליריד הבא שאמור להתקיים בעוד כשלושה חודשים. החבר הסכים בשמחה והשניים ניפרדו בידידות בתקווה להיפגש שוב בקרוב. האיש שבביתו אוחסנו התופים והשופרות מזהב לקה בהתקף לב פתאומי ונפטר מן העולם. הכל קרה כ"כ מהר ופתאומיות,  בני המשפחה לא ידעו מאומה על ההסכם שלו עם חברו, ועל התופים והשופרות מזהב שאוחסנו במחסן.

כעבור שלושה חודשים שב העשיר לבית חברו וביקש מבניו את התופים והשופרות שהשאיר למשמרת אצל אביהם המנוח.  למרבה ההפתעה הבנים סירבו לתת לו את התופים והשופרות מזהב, והם טענו שלא ידוע להם כלום על ההסכם הזה. לאחר שדנו בעיניין הם החליטו לגשת לבית דין רבני ולהציג את המקרה בפני הרב החדש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הרב הקשיב בקפידה למתלוננים, וידע בתוך תוכו את פסק הדין. חוק התורה אומר שאין לקחת רכוש מיתומים (הכוונה מיורשים הסובלים מאי ידיעה על ההסכם שנעשה בין המנוח לבין הדורש סחורתו מבלי שהתובע מציג מסמך כלשהו או מביא עדים).

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לא מיהר לפסוק את הדין, מפני ששתי מחשבות הציקו לו: מחשבה ראשונה היתה האם יתכן שפסק הדין הראשון שלו יהיה כה פשוט וברור וללא פשרות? אולי זהו סימן משמיים שבא להראות לו שהמנהג שלו תמיד להיתפשר אינו נכון?  ושרק ציות קפדני נחשב דרך של אמת? המחשבה השנייה היתה מלווה בתחושת אי נוחות, מדוע השופט העליון מלך מלכי המלכים סידר שפסק הדין הראשון שלו יראה מוזר בעיני התושבים. הרי הכל ידעו שהעשיר הוא איש ישר והגון ואינו חפץ לקחת מה שלא שייך לו. ויתר על כן גם כולם ידעו על החברות הישרה ששרתה בינהם, ושמעולם לא היו צריכים הסכמים או מסמכים לעסקותיהם.

מה יעשה רבי לוי יצחק על זאת נספר בפרק הבא של תופים מזהב…….

מתופפים זאבים צדיקים – חלק ג'

בס"ד

חברינו הצדיק לא האיבד אפילו רגע אחד. בכוחותיו האחרונים הוא החל ללכת לכיוון הכתם השחור כאשר הוא שם לב שהזאבים לא זזים אפילו רגע אחד מהכתם. ברקע עדיין ממשיכות להדהד הלמות התופים ותרועות השופר. מה הולך כאן חברינו הצדיק שואל את עצמו. ככל שהוא רצה להתקרב יותר את הזאבים ואל הכתם השחור, כך הוא פחד יותר ויותר כאשר יגלה את הגרוע מכל.

מה המראה שנגלה לחברינו הצדיק?, מה הזאבים עושים שם?, ומה זה כל תרועות השופר שנשמעות ברקע ופותחות שערי שמיים?.

חברינו הגיע מספר מטרים מהזאבים ופתאום גילה לתדהמתו שהזאבים פשוט עומדים מעל בנו הקטן ונושמים עליו ומעיפים עליו אוויר חם בכדי לחמם אותו מהקור העז ששורר. התינוק היה די רגוע ולא היה לא ניכר שהוא נבהל. התינוק היה רגוע ופשוט הביט על הזאבים והאזין לקצב התופים שנשמעו ברקע ותרועות השופר שהגיעו ממרחקים.

האב המודאג תפס את בנו הקטן ולא האמין למראה עיניו, הוא לא ציפה שבנו הקטן ישרוד בשלג העז כך לבד כאשר הוא שוכב בקור, ובטח לא כאשר נפל מהעגלה במהירות כה רבה, ומי אלו הזאבים אשר חיממו את בנו הקטן?, ומי שלח אותם?, אך כנראה השמחה תנצח, ובזכות שמחתו של האב הוא לא איבד לרגע את התקווה, למרות שברגעים מסוימים הוא היה די קרוב.

כאשר האב הרים את ילדו הקטן, התינוק החל לבכות, וזה היה הסימן שהכל בסדר איתו והוא לא קפא למוות. האב שמח כל כך ולא היה מאושר ממנו. הוא החל לצעוד לכיוון אישתו כאשר הילד בוכה על זרועו. האמא הביטה בהם כלא מאמינה, והיה ניכר ריח גן עדן באוויר. האב הושיט לאמא את התינוק והיא חיבקה אותו כל כך בחוזקה כאשר דמעות זולגות מעיניה.

הזאבים נתנו יללה ארוכה והיה נשמע כמו תרועת שופר ארוכה, ומיד החלו לרוץ במרחבי השלג הגדולים. ההורים לא איבדו אפילו רגע קט, עלו על העגלה והמשיכו בדהרתם אל הצדיק. הדרך היתה מיוחדת מאוד עם ריחות וצבעים של ניחוח גן עדן.

כאשר זוג ההורים הגיעו אל הצדיק, הוא פתח להם את הדלת וכיבד אותם בשתייה חמה. לאחר מכן שאל אותם נו… הזאבים שלי מוצאים חן בעיניכם?. זוג ההורים החל ליבב מדמעות. הצדיק פנה אל האב ואמר לו – זו סגולת הכותל המערבי בירושלים. תרועות השופר והלמות התופים החזקים אשר שמעתם הגיעו מתרועות שופרות בכותל.

מתופפים זאבים צדיקים – חלק ב

בס"ד

לאחר שהעגלה היתה רתומה לסוסים, וכל ההכנות האחרונות נסתיימו, לקראת הנסיעה של בני הזוג עם הרך הנולד לכיוון הצדיק. עלו בני הזוג עם בנם הקטן ויצאו לדרך. המסע היה ארוך, מתיש, מייגע וקפוא. מכיוון שכל הדרך כבר כוסתה שלג. אך הזוג לא וויתר ואמר שאלו רק מניעות להגיע לצדיק.

את השעות הראשונות העבירו בני הזוג במזמורי תהילים, כאשר רוחות עזות החלו לפתע להתחולל. האמא עטפה את בנה הפעוט בכמה שמיכות עבות והחלה להתפלל לקדוש ברוך הוא שיגיעו ליעדם לשלום. לאחר כמה שעות טובות של תפילה וקריאת מזמורי תהילים החלו בני הזוג להיות עייפים במיוחד, וקשה היה להם להישאר ערים. הם החליטו לעטוף את התינוק בעוד שמיכה ולנמנם קצת, בעוד התינוק ישן ביניהם. הסוסים לא הפסיקו לרגע את הדהירה לכיוון הצדיק.

עברו להם בערך שעתיים של נמנום קל עד כבד, עד שהאמא התעוררה ראשונה. היא פלטה צווחה נוראית, ובעלה מיד התעורר בבהלה, ושאל אותה מה קרה?, הוא היה מבולבל מאוד, וניכר היה שעדיין היה עייף מהנסיעה הקשה והארוכה. היא פלטה שוב פעם צווחה שהתינוק לא פה, כלומר התינוק לא על העגלה.

אולי הוא נפל, אמר בעלה בבהלה. אולי בזמן הדהירה של הסוסים לא שמנו לב ופשוט התינוק נפל. אולי הוא נפל אל תוך השלג הקפוא ועכשיו הוא קופא למוות מקור. ההורים היו מודאגים מאוד והחליטו לחזור על עקבותיהם שבתוך ליבם ציפו לגרוע מכל. פתאום האב החל לבכות ואמר – הרי הצדיק אמר שהוא שומע הלמות תופים של מתופפים בכותל, ותרועות שופר שפותחת שערי שמיים, לא יתכן שבננו כך סתם נפל אל תוך השלג מבלי ששמנו לב. נחזור על עקבותינו בשמחה ולא בדאגה.

הסוסים החלו דוהרים במלוא המרץ את הדרך חזרה, השלג כבר החל להערם לגובה שהיה קשה לסוע, אך את הסוסים לא ענין והם ריחפו באוויר עם העגלה. לפתע בזמן דהירתם הם עצרו במפתיע והתרוממו על שני רגליהם האחוריות, כל העגלה בלמה וכמעט התהפכה. האב הסתכל למרחוק, ופתאום ראה מעין כתם בצבע כהה שמבצבץ מרחוק. הכתם לא גדול מדי, והסוסים ממש נרתעו מלדהור לכוון הכתם הכהה שניצב ממש על הדרך.

האב ניסה לאלץ את הסוסים להמשיך בדהירה, אך הם לא הקשיבו לו. הוא החליט לרדת מן העגלה וללכת ברגל לכיוון הכתם הכהה. הוא התקרב, ובמרחק של כ 100 מטר הוא פתאום רואה 3 זאבים שממש יושבים על הכתם הכהה. לרגע הוא חשב ששלושת הזאבים זכו לארוחה דשנה, משום שלא זזו לרגע מהכתם הכהה שניצב על השלג.

לפתע הוא שמע את יללותיהם של הזאבים, שהתערבבו עם קולות של תרועות שופר וקצב של הלמות תופים. הוא נזכר במה שהצדיק אמר לו לפני שאשתו התעברה – שהוא שומע את קצב המתופפים ותרועות שופרות בכותל. הוא לרגע חש מבולבל וראה את השלג הלבן לפתע בצבע שחור.

למרות זאת החליט בכוחותיו האחרונים ללכת לכיוון הזאבים.

המשך בשבוע הבא…..

 

מתופפים זאבים צדיקים – חלק א

בס"ד

החסיד ששמו פנחס מצפת וזוגתו חיכו למעלה משש עשרה שנה לפרי בטן. הם היו חשוכי ילדים, והרבה דמעות דמעו מעיניהם של זוג החסידים. בכל פעם הם היו מגיעים לצדיקים קדושים, ושם שפכו את דמעותיהם על כך שהם חשוכי ילדים. הצדיקים הקדושים תמיד חיזקו אותם ברוחם ובנפשם, ואמרו להם שהשם רוצה את תפילתם, לכן הם עדיין חשוכי ישועה לילדים, ושעת הרצון עדיין לא הגיעה.

בוקר אחד, כאשר הלכו זוג החסידים אצל צדיק קדוש אשר גר בטבריה, כדי לקבל ברכה לילדים, נשמעה פתאום ברקע תרועת שופר שפלחה את האוויר, וקצב של הלמות תופים של מתופפים מרחוק. הצדיק אמר שהגזירה התבטלה, ובקרוב מאוד הם יצפו לישועה מן השמיים, בבן זכר.

בני הזוג כל כך שמחו, והחלו לחגוג את הבשורה המשמחת בקריאת תהילים. כאשר הצדיק המבשר נמצא איתם, ובכל פעם הוא אומר להם שהוא שומע הלמות תופים של מתופפים אשר נשמעים מאיזור הכותל המערבי. טבריה וירושלים רחוקות כמה מאות קילומטרים אחת מן השנייה, אך הצדיק אומר שהוא שומע תרועות שופר, וקצב תופים מאיזור הכותל והוא שומע שמחה גדולה, שהם מסמלות את סיום הגזירה על בני הזוג ובקרוב הם יצפו לבן זכר.

כידוע, הצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. הבטחת הצדיק מטבריה התקיימה בדיוק כפי שנאמרה. תשעה חודשים לאחר מכן נולד בן זכר במזל טוב לרבי פנחס ובת זוגתו. לא היו מאושרים מהם בכל העיר צפת. את הברית חגגו בשמחה רבה עם התפילות המיוחדות ובכל ההידורים האפשריים.

לאחר שחיכו קצת כאשר הילד יגדל, ויהיה מספיק חזק, החליטו ליסוע לצדיק מטבריה אשר ברך אותם, ואמר להם שהם יחבקו בן זכר בעוד שנה. הם רצו ללכת אליו כדי להראות לו את המתנה הגדולה שהשם נתן להם. וגם שיברך אותו לחופה ולמעשים טובים.

כידוע, זמן הנסיעה בן צפת לטבריה בימים ההם היתה אורכת כמה ימים, והיה צריך לשכור עגלה עם סוסה כדי להגיע ליעד. בינתיים החורף החל, ופתיתי שלג החלו לרדת ולכסות את העיר צפת. אך רבי פנחס ובת זוגתו החליטו שבכל זאת הם נוסעים לצדיק מטבריה כדי לקבל ברכה למען הילד, וגם להראות לו את הרך הנולד שהוא כל כך התפלל למענו.

חודשי החורף בתקופה ההיא היו קשים מאוד, אך זוג החסידים החליטו שבכל זאת הם נוסעים, ולא מבזבזים אף רגע. הם שכרו עגלה עם סוסה ויצאו לדרך לטבריה לפגוש את הצדיק.

מה היה בדרכם?

בפעם הבאה…..

דיג מתופף לכותל – חלק ה

בס"ד

אף אחד מהנוכחים הערבים לא ידע מיהו המוכתאר המהודר, שנכנס סתם כך אל תוך חדר הישיבות של פסגת הליגה הערבית ודיבר בצורה כה מוחצת, כי אין לנשל את היהודים מן העסקים וכי אין להעביר לידי הנוצרים את כל עסקי היהודים, ושהם – הנוצרים, ידאגו לעסקים. בטון גורף הוא אמר שהחוכרים הנוצרים ינהלו את העסקים בצורה מזלזלת, ישתו לשוכרה כל היום ויטביעו את העסקים למצולות. מה שכן ישנם עבודות שרק יהודים יכולים לעשות. נוצרי לא יכול לערוך בר מצווה בכותל, ובטח לא לנגן בתהלוכת כותל עם תופים ושופרות מפני שאין לו את הניצוץ היהודי של השמחה.שופרות לבר מצווה

מי הוא המוכתאר המהודר. אף אחד מהנוכחים לא ידע מי הוא, אך כולם פחדו לשאול, משום שהם התביישו לשאול וכך להראות שאין הם יודעים. כך התפזרה האסיפה האחרונה עם החלטה וחתימה שהיהודים חוזרים לניהול העסקים, ובהמשך נראה מה יהיה. כלומר כל אחד יחשוב לעצמו, האם עשינו את הצעד הנכון.

המוכתאר שלנו היה מבויש במיוחד, משום שגם הוא חויב לחתום על המסמך שהיהודים חוזרים לניהול העסקים. רק לפני כשבועיים הוא צעק על היהודי שלנו ואמר לו שיותר אין לו מה לחפש ברובע, ותהלוכות של בר מצווה בכותל לא יהיה לעולם. איך הוא יבוא עכשיו בפנים מבוישות ויאמר לו שהוא חוזר בו, והוא רוצה שהוא ימשיך לערוך מעגל מתופפים בכותל, ועל הדרך ימשיך להביא לו חצי מכמות הדגים כמו פעם.

בתוך תוכו הרגיש המוכתאר הערבי כי המוכתאר המהודר צודק, ואם כל ערביי הליגה הסכימו איתו כנראה שהוא אדם חשוב ויש על מי לסמוך. מה שהוא לא ידע כי יש לסמוך רק על אבינו שבשמיים.

כל ערביי הרובע חזרו למפגש נוסף של הליגה הערבית, כל אחד ישב מכונס בתוך עצמו, וכל אחד היה מופנם הפעם. משום שאף אחד לא ידע מי הוא המוכתאר המהודר שהגיע לכאן לפני כשבוע, אמר דברים גורפים שכולם הסכימו איתו, וחיש ברגע נעלם. כל אחד התבייש לשאול מי הוא האדם הזה, וכך המשיכו בחתימתם של כולם שאין להעביר את העסקים לידי הנוצרים, וכל ניהול העסקים ימשיך להיות כמו מקודם אצל היהודים.

המוכתאר הערבי שלנו הגיע מבויש לחבירנו היהודי ואמר לו – "אתה תמשיך לערוך תהלוכות של מתופפים ושופרות בכותל". היהודי הסתכל עליו כלא מאמין, ואומר לו – "מה וויתרת לי?". לא, אומר המוכתאר, פשוט הגיע מישהו שאף אחד לא הכיר, מישהו שנראה כמו מוכתאר מלך, ואמר לכל ערביי הרובע להחזיר לכל היהודים את ניהול העסקים. אז אני מחזיר לך את העבודה לשמח בתהלוכות של מתופפים ושופרות וגם לערוך בר מצווה בירושלים למשפחות.

היהודי המשמח שלנו הביט אל תוך השמיים וצעק – "מלך מלכי המלכים", בתוך ליבו ידע כי היה זה מורדכי היהודי ולא אחר, "המוכתאר הערבי" אשר שינה הכל לטובת היהודים.

 

 

דיג מתופף בכותל – חלק ד

בס"ד

המשך….

כל יהודי הרובע היהודי היו על סף יאוש, כבר כמה ימים שלא בא אוכל לפיהם. שלא לדבר על חברינו היהודי המשמח, שעצבות נכנסה לליבו כאשר שמחת בר המצווה חסרה לו. הוא מסתכל כל ערב על התופים התלויים בקיר, ואומר לעצמו – "כמה חסר לי העבודה והפרנסה של בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות", אך בתוך תוכו למרות כל העצבות הרגיש בליבו שאור חדש יבוא על היהודים.

בינתיים הוועידה של כל ערביי הרובע המשיכה, כל אחד מספר את סיפורי השקר על היהודים המסכנים. ובכל סיפור וסיפור, הערבים מצרים עוד יותר את צעדיהם של היהודים. לחברינו היהודי לא הסכימו לשמח משפחות של בר מצווה בכותל, ועכשיו הערבים לא מסכימים שאפילו רק יגיעו לכותל לערוך עליה לתורה, אפילו בלי תופים ושופרות. בקיצור מן הפח אל הפחת.

הוועידה המשיכה, בכל יום הגיעו ערבים ומוכתארים נוספים. סיפרו, צחקו, ליגלגו, ולבסוף החליטו להיות יותר רעים, לא אנושיים, ואפילו ברברים ביחסם ליהודים.

באחד הימים של הוועידה, הגיע מוכתאר אצילי ומהודר, במדים נוצצים של הליגיון הירדני באותה תקופה. כל חברי הוועידה קמו לכבודו ואפילו נתנו קידה לעברו. מיד כל היושבים בראש השולחן פינו מקום לנכבד הנכנס. המוכתאר המהודר קרא את המסמך האחרון שכתבו הערבים, ואמר לכל חברי הוועידה, זה הבל ושטויות, בשביל דברים קטנים כאלו אתם רוצים לגרש את כל היהודים מהרובע היהודי?. האם אתם חושבים שאם תכניסו לפה נוצרים הם ינהלו את עסקיכם טוב יותר מהיהודים?. אתן לכם דוגמא אחת – כתוב פה שיש כאן יהודי שמשמח את עם ישראל עם תופים וגם שופרות בכותל, ונותן למוכתאר שמעליו חצי מכמות הדגים, האם אתם חושבים שהנוצרים העצלנים ילכו לדוג דגים?. האם אתם חושבים שמשהו טוב יצא לכם מהם. הם רק יקחו את פרנסתכם ולא יועילו לכם מאומה.

ציבור מוכתארי הרובע ישבו דוממים לאור דיבורי המוכתאר האצילי. המוכתאר שלנו הרגיש שעשה טעות עם חברינו היהודי ואמר לעצמו "איזו טעות עשיתי, לא רק שאתן לו עכשיו לערוך תהלוכות של מתופפים לכותל, אלא אחזיק אפילו את החופה בזמן תהלוכת התופים".

איש מבין הערבים לא ידע את נפשו, כולם הרגישו כי עשו טעות עם היהודים, וכי אין אנשים ישרים מהם אשר יוכלו להפקיד את פרנסתם וגזלתם, בטח לא לנוצרים העצלנים.

כולם הסתכלו על המוכתאר המהודר ואמרו לעצמם ובתוך ליבם – "הוא צודק – אבל מי הוא זה המוכתאר הזה?". כל אחד הסכים איתו, אבל אף אחד לא ידע מי הוא, וכל אחד התבייש לשאול מי הוא, שמה הוא לא מעודכן בליגה ערבית.

מיהו המוכתאר המהודר?

המשך יבוא…..

דיג מתופף בכותל – חלק ג

בס"ד

המשך הסיפור מפעם קודמת…

כל ערביי הרובע היהודי, התכנסו בכדי לדון במצב היהודים. לא היה ערבי אחד אשר לא השתתף בועידה שהיתה אמורה להכפיש את שמם של היהודים. כל אחד דיבר בתורו, וכל אחד אמר כמה הוא לא אוהב את היהודים. אחד דיבר על זה שהוא שומר על יהודי אחד שהוא מצייר ציורים ומוכר אותם לתיירים מזדמנים, ובתמורה הוא נותן לו 3 זהובים לשבוע. השני אמר שהוא שומר על יהודי שמכין אוכל וארוחת צהריים למשפחות שבאות לחגוג בר מצווה בכותל, ובתמורה היהודי נותן לו סיר בשר לכל המשפחה. השלישי היה המוכתאר הערבי שלנו אשר דיבר על היהודי המשמח שלנו שבכל ימי שני וחמישי הוא שומר עליו מפני פרעות, כאשר הוא וחבריו עורכים תהלוכות של מתופפים לבר מצווה, ובתמורה הוא נותן לו חצי מכמות הדגים שהוא דג כאשר הוא הולך לדוג בים הגדול בשאר ימות השבוע.

המוכתאר הערבי דיבר על חוצפתו של היהודי, כאשר הוא העלה ברישתו רק דג אחד ולא הביא לו את חלקו – שהוא כל הדג, אלא העלים את הדג אל תוך ביתו, וריחות התבשילים הסגירו אותו. והוא עוד מספר לי על חג שנקרא פורים, אמר המוכתאר. ממש עושה לי חשק לקחת את כל התופים שלו וכל מעגל המתופפים שלו ולזרוק את זה לפח, ולהראות לו מי שולט ברובע היהודי בירושלים.

מיד, לאחר כל סיפורי השקרים, החליטו כל ערביי העיר להוציא מסמך אשר מצר את פעולתם של היהודים. הם כתבו בו שיותר יהודים לא יכולים לעסוק במסחר. ועוד, שיהודים לא יכולים לבשל אוכל לחגיגות עליה לתורה בכותל. ועוד,  שיותר אין בר מצווה בכותל, לא עם תופים ולא עם שופרות לכותל, שום כלום.

זוהי היתה מכה קשה ביותר לכל יהודי הרובע היהודי, וכל היהודים ידעו צער גדול מהגזרה החדשה שערביי העיר החליטו ליישם. כל היהודים לא ידעו במה לעסוק עכשיו, ובמה להתפרנס, גם ככה רוב עבודתם היתה בבצמצום רב.

חברנו היהודי היה כ"כ מצוברח. מביט הוא בתופים שנצבים על קירות ביתו הקטן, ועל השופרות שתלויים על הקיר. אומר לעצמו "ליהודים תהיה אורה ושמחה. הערבים לא יוכלו לנצח אותנו לעד. אנא השם עזור לכל עמך ישראל. אני רוצה לשמח את עם ישראל עם תופים ושופרות בחגיגות בר מצווה".

אך המצב הלך והחמיר, והיהודים לא מפסיקים להתפלל לקדוש ברוך הוא שיציל אותם מהגזרה.

המשך יבוא…..

דיג מתופף בכותל – חלק ב

בס"ד

המשך מפעם קודמת…

האם חברנו היהודי יתן את הדג למוכתאר הערבי, אשר שומר עליו מפרעות כאשר הוא משמח חתני בר מצווה בכותל?, האם הוא יוותר על סעודת הפורים שלו, וייתן את הדג למוכתאר הערבי?

שופרות לכותל בפתיחת שערי שמיים

שופרות לכותל בפתיחת שערי שמיים

מחשבות רבות הטרידו את חברנו היהודי בשובו מן הים אל מקום מגוריו – הרובע היהודי שבירושלים. בסופו של דבר, לאחר התלבטויות עצומות בינו לבין עצמו החליט שלא למסור את הדג למוכתאר הערבי, אך אמר בליבו שבפעם הבאה יתן למוכתאר מנה אחת כפליים כאשר ילך שוב פעם לדוג דגים בים, וכך יסיר את דאגתו מן העולם.

אבל כבר מהשמיים החליטו שדג גדול ושמן זה, שהיהודי המשמח שלנו תפס, יביא לו רק צרות צרורות. כנראה, אחד מן החבר'ה הערבים האחרים הריח את ריחו של הדג שמילא את חלל האוויר, אותו הכינה ביתו של היהודי. מלשן אשר מן הסתם הוא בן בניו של המן הרשע אשר רצה לאבד את היהודים. כך הלשין למוכתאר הערבי כי היהודי, אשר הוא שומר עליו בזמן עליה לתורה בכותל, עם משפחות אשר באות לחגוג בר מצווה, רימה אותו ולא נתן לו את הדג.

הגיע המוכתאר הערבי אל ביתו של חברינו המשמח היהודי והטיח בו אשמות כבדות. ולבסוף אמר לו – "האם זה נכון שתפסת דג ולא נתת לי את חלקי?" לחברינו היהודי היו מחשבות טובות, וזה לא נכון שהוא רצה לרמות אותו, אלא רק להשתמש בדג לסעודת הפורים, ובפעם הבאה להחזיר כפל כפליים. זה מה שהוא ניסה לומר למוכתאר הערבי.

אך המוכתאר הערבי הגיב בזעם, ואמר לו, איך אתה לא מתבייש לרמות אותי כך, לקחת את הדג לעצמך ולא לתת לי שום דבר, ולא לומר לי שום דבר. אני שאני שומר עליך מפרעות של ערבים אחרים בזמן שאתה וחבריך מנגנים בתופים ושופרות לחתני בר מצווה, ועורכים תהלוכות לכותל. אני שומר עליך וככה אתה גומל לי?.

חלילה לי מלרמות אותך, אמר היהודי, והתחיל לספר לו על חג הפורים שממשמש וכל רגע מגיע. הוא סיפר לו את כל מגילת אסתר, ואיך העם היהודי ניצל מציפורניו הרשעות של המן הרשע. המוכתאר הערבי לא הבין למה היהודי מספר לו את כל קורות המגילה, ואמר לו שהוא כבר אכל אוזני המן השנה במילוי פרג. אבל מה זה קשור לזה שהוא רימה אותו ולא נתן לו את הדג. אתה רוצה שאני לא אשמור עליך בזמן שאתה עורך בר מצווה עם מתופפים בכותל?, אמר הערבי.

היהודי ניסה לומר למוכתאר הערבי שהחודש הזה הוא מזל דגים, וכי לכל חודש ביהדות יש מזל מיוחד משלו. וכי חודש דגים הוא חודש רב משמעות, כי השם שומר עלינו מכל מיני פורענויות, ועיני השם תמיד פקוחות עלינו והוא שומר עלינו ומשגיח עלינו, על יהודים מסכנים אשר נמצאים בגלות מפני כל מיני התנכלויות של אנשים רשעים.

מה זה כל הדיבורים הללו ולדג שלי, הטיח בו הערבי. בר מצווה בכותל כבר לא יהיה לך, מתופפים לכותל עם תופים – תשכח מזה. אפילו בלי לנגן, רק להכניס לכותל לא אתן לך.

לאחר מסע שיכנועים של חברינו היהודי, כי הוא לא רצה לרמות את הערבי, וכי הוא רצה רק לקחת את הדג לסעודת הפורים, ובאמת אמר בליבו שבפעם הבאה יתן לו מנה כפולה, וכי הוא מצטער כי הוא חושב שהוא רימה אותו. אמר הערבי ליהודי "הפעם הזו אני מוותר לך", לך תמשיך לשמח את עמך עם שופרות בכותל, אבל אם זה יקרה שוב – אקח את עורך ואכין ממנו תוף משובח.

חברינו היהודי חזר לעבודתו ולפרנסתו של מעגל מתופפים לבר מצווה, אך בתוך ליבו היה ממורמר ממצב הגלות בו היה, והתפלל לשם בכל ליבו שיהיה גילוי של אלוקות בכל המצב הנתון.

כעבור זמן קצר נערך כנס גדול של כל ערביי הרובע היהודי, בנוגע להתנהגות היהודים.

המשך יבוא…..

 

דיג מתופף בכותל – חלק א

בס"ד

שלום לכולם – חלק חדש באתר של צוות תופי שמחה, סיפורים של צדיקים, אשר מתקשרים לתהלוכות בר מצווה בכותל, שופרות ומעגלי מתופפים.

חלק א

פעם, לפני שנים רבות, היה יהודי שגר ברובע היהודי שבירושלים, פרנסתו היתה לשמח את עם ישראל בליווי תופים ושופרות, וכך בימי שני וחמישי ובראשי חודשים היה עורך תהלוכות בר מצווה בכותל בליווי חופה מלכותית, בתהלוכה שמחה מאוד עם שירים וריקודים. בנוסף לתהלוכות של בר מצווה בירושלים היה היהודי שלנו יורד לים בשאר ימי השבוע, כדי לדוג דגים לכבוד שבת קודש.

שופרות לכותל בפתיחת שערי שמים

שופרות לכותל בפתיחת שערי שמים

כידוע, זה היה זמן פרעות ברובע היהודי, ותהלוכות בר המצווה היו מתנהלות בקושי רב עם הרבה פחדים, אך ככל שהיה יותר מפחיד, כך היה יותר שמח, ובזמן תרועת השופר הראשונה שפלחה את האוויר, לא היה פחד יותר, כי ידעו והרגישו שהשם שומר. למרות זאת, היהודי השתמש בשירותיו של מוכתאר ערבי, כדי שישמור עליו בזמן שהוא עורך תהלוכות של מתופפים לבר מצווה, וכך הערבי היה שומר על הסדר הטוב בזמן התהלוכות עם התופים והשופרות, ובתמורה היהודי היה מביא לערבי חצי מכמות הדגים שהיה דג להנאתו בשאר ימות השבוע. ההסכם היה שאם היהודי היה דג רק דג אחד, הערבי מקבלו.

היהודי שלנו היה אדם צנוע, שהתפרנס משמחה, מקצב תופים ומתרועות שופרות בכותל, וכך היה מקיים את הסכמו עם המוכתאר הערבי שהוא היה שומר על הסדר הטוב והשקט, והוא היה מביא לו חצי מהדגים.

פעם אחת, כמה ימים לפני חג הפורים, לאחר תהלוכה שמחה של מעגל מתופפים בכותל, ירד היהודי שלנו לים הגדול כדי לדוג דגים לכבוד סעודת פורים שממשמשת ובאה. משום מה לא הצליח לעלות ברשתו אפילו דג אחד והיה מאוכזב מאוד שאין לו דגים לסעודת חג הפורים. הנה פורים עוד מעט מגיע וחודש אדר הלא הוא מזל דגים, וכיצד אפשר לשבת לסעודת החג שייעדרו ממנה דגים?.

השעה היתה מאוחרת מאוד, והנה היהודי שלנו החליט לנסות נסיון אחרון, פרש את רישתו בים, לקח את השופר שבד"כ מלווה אותו בתהלוכות בר מצווה בכותל, ואמר לעצמו "שופר זה מלווה אותי בימים הכי שמחים של עם ישראל כאשר מגיע לירושלים כדי לחגוג עליה לתורה בכותל, אולי אתן כמה תרועות שופר כדי שיפתחו שערי שמיים וכך השם ישמע את תפילתי וישלח לי דגים לסעודת הפורים".

וכך היה, הוא החל לאסוף את רישתו, לפתע הבחין בדג גדול מאוד למדי המפרפר בתוך רישתו. לא היה שמח מהיהודי שלנו, זה זמן רב מאוד שהוא לא ראה דג גדול כ"כ ויפה שנתפס ברשתו, והודה לשם על המתנה הגדולה שקבל לכבוד סעודת הפורים הממשמשת ובאה.

היהודי השמח שלנו ארז את מיטלטליו, והחל את נסיעתו לכיוון מקום מגוריו, אל הרובע היהודי אשר נמצא בירושלים. שמח וטוב לב, חשב לעצמו היהודי על מתכון מיוחד שיכין את הדג לכבוד פורים. אך אבוי….. פתאום היהודי נזכר באמצע נסיעתו לכיוון ביתו, כי ההסכם עם המוכתאר ששומר עליו בימי שני וחמישי בתהלוכות של מתופפים בכותל, הוא שאם הוא דג רק דג אחד, הדג שייך למוכתאר ולא ליהודי, מה יעשה היהודי?, האם יוותר על סעודת הפורים שלו?, האם יתן את הדג היחידי שעלה ברשתו לערבי, וכך יפסיד את סעודת הפורים שלו?.

המשך יבוא….