יצירת קשר

מתופפים לכותל

מקסיקנים בכותל

בס"ד

שלום חברים יקרים

הפעם המאמר יעסוק בתופעה מאוד מיוחדת אשר מתרחשת פעם בשנה בכותל המערבי. לתופעה הזו קוראים מקסיקנים בכותל.

כידוע מקסיקו היא מדינה שאחוז היהודים המתגוררים בה הוא מאוד גבוה, קהילה יהודית מקסיקנית ענקית אשר כמעט כולם מכירים את כולם. קהילה כה גדולה אשר מגיעה לארץ ישראל בתקופת החופש הגדול.

את התופעה הזו אשר מתרחשת בכותל המערבי בכל שנה אי אפשר לפספס. כל עומד מהצד מבין, רואה ומרגיש שזו תופעה מרגשת מאוד, אשר לא נתפסת כמובנה מאליו. אלפים של מקסיקנים, יהודים כמובן, מגיעים לכותל המערבי בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. משפחות שלמות שוכרות מטוסים, בתי מלון, אוטובוסים, וכמובן אותנו צוותים של מתופפים לכותל, אשר מנעימים להם את זמנם בתהלוכה מיוחדת ומסורתית לכיוון הכותל המערבי.

את התופעה הזו קשה לתאר במילים, אך אנסה בכל עשר אצבעות ידיי.

קהילות שלמות מגיעות לארץ ישראל בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. רובם מגיעים כמשפחה אחת שלימה, כלומר בין 30 ל 70 אנשים. בדרך כלל משפחות מקסיקנים אלו מגיעות לשהות של חודש ימים בארץ ישראל. את השהות הם מעבירים במלונות יוקרה בירושלים מדרגה ראשונה. את החודש ימים הללו הם מעבירים בטיולים בארץ, בילוי במקומות, טיולי שטח, וכמובן בל נשכח את עיקר הנסיעה – בר מצווה בכותל המערבי, עיקר העיקרים אשר ממקסיקו הם חולמים שנים על גבי שנים לבוא לארץ הקודש לחגוג עליה לתורה לכותל, והבונוס הוא עם כל המשפחה היקרה.

ביום הבר מצווה אנחנו, צוותי מתופפים בכותל תופסים מקום נכבד. בדרך כלל אנחנו מתחילים לנגן בכותל, אבל אצל המקסיקנים הדבר שונה, אצלם אנחנו מתחילים לנגן כבר מבית המלון, כלומר בשעה 7 בבוקר אנחנו כבר בשיא מעגל ריקודים שמח עם כל המשפחה באמצע הלובי המפואר של בית המלון. לאחר מכן אנחנו עולים עם כולם לאוטובוס ושם מנעימים את זמנם בשירי ירושלים שקטים שכולם אוהבים ומכירים כמו "ירושלים של זהב".

השיא הוא בכותל עצמו, כלומר בתחנת האוטובוסים של שער האשפות. שם אנו פורסים חופה לבנה, כי כל החברה המקסיקנים תמיד באים כולם בלבן. תוקעים תקיעות שופר וקדימה לכותל המערבי. תהלוכה שמחה שאי אפשר לתאר אותה. תחשבו לבד, אלפי קילומטרים מכאן משפחה שלמה מחכה במשך שנים לבוא לארץ ישראל לחגוג בר מצווה בכותל לבנם האהוב.

אמן ונזכה לראותכם כל השנה.

איסור תהלוכות מתופפים לבר מצווה ברובע היהודי

בס"ד

בשבוע האחרון התהלכתי באזור הרובע היהודי שבירושלים. נו, אתם יודעים, הדרך שמובילה משער ציון אל תוך הרובע היהודי ומשם לכותל המערבי. התהלכתי והתהלכתי ומשהו בלבי נצבט. הבנתי שאני לא הולך לשמוע יותר את תהלוכות התופים והשופרות לכותל לחתני בר המצווה.

לא פשוט, לאחר שנים רבות ומרובות של תהלוכות בר מצווה בכותל משער ציון לכותל דרך הרובע היהודי, פתאום לוותר על הכל, פתאום לשמוע קול ציפורים שמחפשות את קול השופר, לא פשוט להיות פשוט.

כידוע, תוף הוא ראשי תיבות של "תמימות ופשטות". קשה לראות ולחוש איך התמימות והפשטות הזו נעלמה ביום בהיר אחד מהרובע היהודי. מקום שהיה שוקק חיים ומלא שמחה, פתאום נהפך לעוד רחוב, עם עוד מרכז, עם רחבה גדולה שמשהו חסר בה. נכון מאוד, שמחה עצורה של משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, אך מתהלכים בשקט לכיוון הכותל ללא תופים וללא שופרות אבל מתהלכים.

נקודה חשובה שחשוב לציין, היא נקודת העסקים של הרובע היהודי. רוב העסקים ברובע היהודי מאוד אהבו ומאוד תמכו באטרקציית של תהלוכות התופים לכותל, מכיוון שזו הייתה אטרקציה מעולה לתיירים. רוב התיירים היו עולים לרובע היהודי בכדי לצלם את תהלוכות הבר מצווה לכותל. כמובן שעל הדרך רוב העסקים גם היו מתפרנסים מכל אותם תיירים שבאו לצלם ולחוות את מה שקורה רק בארץ ישראל. התיירים היו קונים כל מיני דברים שהעסקים היו מציעים, וכמובן רוב המסעדות היו עובדות מעולה ובקצב טוב תרתי משמע.

התהלכתי והתהלכתי. שמעתי את קול הציפורים. ירד גם טפטוף קטן של גשם – דמעה. חשבתי על אותם הימים שהיינו צועדים כאן במלוא הדרינו עם חופה פרושה לצדדים, חתן גאה על הכתפיים של אחד מבני המשפחה, קצב תופים שממלא את השקט וגורם לשמחה ותרועות השופר שבוקעות את חלל האוויר לכיוון השמיים. התהלכתי ואמרתי לעצמי "זה שקט שגורם הפסד לכולנו – מתופפים, מוסיקאים, בעלי עסקים, בעלי מסעדות, והכי חשוב לבעלי השמחה של בר מצווה בכותל".

התהלכתי ולא מצאתי תשובה. מצאתי רק אמונה חזקה, שכל מה שקורה הוא בהשגחה עליונה. שכל מה שקורה זה הכל מהשם יתברך. ויש עניין שהכל יתהפך לטובה.

ונאמר אמן.

 

איסור מתופפים משער ציון לרובע היהודי

בס"ד

מה שלומכם חברים יקרים?

המאמר הבא הוא מאמר לא פשוט. זהו מאמר שאני כותב אותו ועדיין לא מאמין שאני כותב אותו והוא אמיתי.

זהו מאמר על תהלוכות של מתופפים ושופרות לבר מצווה, בתי ספר, מסיבות סידור וכדומה. תהלוכות שכמעט אין אדם בישראל שלא היה בהן, השתתף בהן, שמע עליהן או ראה אותם מרחוק וישר פתח את המצלמה כדי לתעד את הרגע הנדיר הזה של עם ישראל בשיא שמחתו עם ריקודים, שירים והרבה קדושה.

תהלוכות התופים והשופרות היו מתבצעות משני מוקדים שונים לכיוון הכותל. המוקד הראשון הוא תחנת האוטובוסים הראשית של שער האשפותוהמוקד השני של תהלוכות התופים היה שער ציון. תהלוכת התופים משער האשפות היא התהלוכה הקצרה לכיוון הכותל ורוב עם ישראל בחר דווקא בתהלוכה זו. תהלוכת התופים השנייה משער ציון הייתה חוצה את כל הרובע היהודי ואז היינו עוצרים למעגלי ריקודים ברחבת הרובע היהודי במתחם בית כנסת החורבה. תהלוכת שער ציון הייתה ארוכה ואותנטית וממחישה את המסע של עם ישראל לכיוון הכותל.

9 פברואר 2017 זהו התאריך שבו הוחלט שאין יותר תהלוכות של מתופפים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שצלילי התופים ותרועות השופרות אינם נשמעים יותר באזור הרובע היהודי. זהו התאריך ששמחת החתנים שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, ושמחת בתי הספר שבאו לחגוג את מסיבת הסידור לא ייצאו בתהלוכות של תופים ושופרות משער ציון. זהו התאריך שכל תהלוכות בר המצווה שיצאו בעבר מכיוון בית הכנסת החורבה, או מכיוון ארבעת בתי הכנסת הספרדיים – יוחנן בן זכאי לא יהיו יותר עם תופים ושופרות, ולא יהיה יותר שמחה עילאית של ריקודים ושירים.

מדוע?, אני שואל את עצמי. מדוע הוחלט לבטל את כל התהלוכות של התופים והשופרות מכיוון שער ציון?. הרי, זה החיות – חיים של עם ישראל. זה השמחה שנותנת לעם ישראל לפרוח ולשגשג. זה האור לגויים שביום טוב עוברים ברובע בסביבות 20 אלף איש ומתוכם 5000 גויים מארצות שונות, וכשהם רואים את השמחה האין סופית של עם ישראל בליווי התופים והשופרות הם נרעדים, הם מבינים שעם ישראל באמת חי, הם מבינים ומרגישים משהו שלא הרגישו בעבר – הם פשוט מרגישים איך נראית שמחה אמיתית – וזה האור לגויים, להראות כמה עם ישראל שמח ומאושר. ומכיוון שונה זה הדבר שנותן לילדי מסיבת הסידור תחושה של יהודי גאה ושמח שצועד לכיוון הכותל המערבי.

ברוב המאמרים אני נמנע מלהציג את דעתי האישית, אך במאמר הזה אנהג אחרת. לפי דעתי לא צריך להיות קיצוני מדי ולבטל את כל תהלוכות המתופפים והשופרות ברובע היהודי. אני מבין שהדבר מפריע למשפחות המתגוררות ברובע היהודי לנהל מצב מגורים תקין, אך לכל דבר יש פתרון. ישנם שעות שהם נקראות שעות מתות, כמו בין 8 ל 12 בבוקר. אלו שעות שרוב האנשים עובדים ולא נמצאים בביתם, אלו שעות שרוב הילדים והתינוקות ערים ונמצאים במסגרות חינוכיות, והכי חשוב מבחינתנו – שאלו השעות של חגיגות בר המצווה ומסיבות הסידור ברובע היהודי לכיוון הכותל. ומה שהכי הכי חשוב שאלו שעות שתהלוכות התופים והשופרות אינם מפריעים לאיש, אלא רק מחזקות את עם ישראל.

מקווה מאוד ששבוע הבא אכתוב מאמר אופטימי למציאת פתרון שיהיה סביר והולם לכולם.

 

ימינה לכותל

בס"ד

שלום לכל מתופפי הכותל היקרים, לכל המשפחות שמגיעות לחגוג בר מצווה בכותל ולכל עם ישראל היקר אשר היה במחשבה עצומה לאיזה כיוון מדינת ישראל היקרה הולכת.

בשלושת החודשים האחרונים עם ישראל היה במן מריטת עצבים ושאל את עצמו אין ספור פעמים – "לאיזה כיוון נושבת הרוח"?, האם הרוח נושבת לכיוון ימין או שמא הרוח נושבת לכיוון שמאל. כמובן שהיו שיחות דיי מענינות לגבי ראש ממשלה שייבחר, ואיזה מפלגה תהיה הכי טובה לעם ישראל, ומי יהיה המנהיג אשר יוביל את עם ישראל ל…..גאולה בקרוב. אמן.

בזמן שהותנו במתחם הכותל, במיוחד באיזור שער האשפות, מקום אשר כל משפחות חתן השמחה מגיעות לערוך בר מצווה בכותל נשמעו בשלושת החודשים האחרונים שיחות שלא היו מביישות שום פאנל טלוויזיוני או פאנל של ערוץ רדיו מפורסם. השיחות היו דיבורי אמת ואיכפתיות לארץ ישראל הקדושה אשר הרבה אנשים אמרו שחבל עכשיו לפספס את ארץ ישראל לאחר שחזרנו אליה לאחר אלפיים שנות גלות.

רוב שיחות האנשים היו בעמדה של ימין וחלקם ימין קיצוני, כמעט ולא היה דעות או דיבורים על בחירות של מרכז ובטח שלא לדבר על השמאל. לאחר שאני, בחור מתופף בכותל שומע דברים כאלו, אני שואל את עצמי, מי זה בעצם השמאל הזה?, מי אלו אנשי השמאל אשר לא אכפת להם מארץ ישראל הקדושה, שהיא באמת קדושה בזכות אבות אבותינו ובזכות כל המקומות הקדושים אשר הם המורשת של עמנו. כמובן שאני שואל את עצמי ממקום נייטרלי לאור השיחות שאני שומע.

ישנם המון מקומות מורשת של עם ישראל שנמצאים כביכול "בארץ ישראל", וחלק גדול מן העם לא יודע על קיומם ועל האנרגיה הקדושה שהם מפיצים לכל יהודי ויהודי ולכל ארץ ישראל. חלק מן המקומות הם מערת המכפלה אשר נמצאת בחברון, קברות צדיקים שנמצאים באזורים של העם הפלסטיני כמו קבר יוסף הצדיק או קבר יהושוע בן נון, מקומות קדושים של עם ישראל אשר היתר הכניסה אליהם מוגבל רק לפעם בחודש למשך כמה שעות.

לא פלא שרוב משפחות השמחה שבאות לחגוג בר מצווה בכותל הם משפחות שדעותיהם נוטות לכיוון הימיני. לפי דעתי אדם שמגיע לכותל המערבי שהוא מקום הקדוש ביותר לעם היהודי ומקום שהשכינה לא זזה ממנה מעולם ולא תזוז ממנו לעולם, הוא אדם שאיכפת לו מארץ ישראל השלימה והוא אדם שחושב שאין לחלק את ארץ ישראל ובטח לא לתת שטחים שבעוד כמה חודשים גם משם יירו עלינו טילים.

השמאל כמובן רוצה לחלק את ארץ ישראל ולתת שטחים בכדיי לעשות שלום. ביננו כולם רוצים שלום, גם אני מאוד רוצה שלום וכמובן לגדל את ילדיי במרחבים של ארץ ישראל בלי לחשוב מי ומה. אבל האם ניתן לעשות שלום עם אנשים שלא באמת רוצים שלום, האם ניתן לעשות שלום עם עם שהוא אומר וצועק בפומבי שהוא בעד הכחדת ארץ ישראל?.

לא סתם משפחות שבאות לחגוג בר מצווה בירושלים ובמיוחד בכותל נוטות לכיוון הימיני, מפני שאכפת להם מארץ ישראל ומפני שהם מרגישות ששפע גדול מושפע מהמקומות הקדושים הללו. גם אנחנו בתור מתופפים בכותל מרגישים את השפע הרוחני והגשמי שהכותל והמקומות הקדושים משפיעים עלינו ועל כל עם ישראל.

לבסוף, אני שואל את עצמי – "האם ניתן לוותר על המקומות הקדושים הללו למען שלום מזויף?", האם בכלל ניתן לוותר עליהם גם למען שלום אמיתי?.

תשובות ושיחות ששמעתי בכותל אומרות שלא לוותר בשום אופן כי זה המורשת של העם היהודי.

 

גוגל מתופפים

בס"ד

שלום לכולם

הפעם אני הולך לכתוב מאמר קצת מוזר – מאמר על קידום אתרים, קידום להקות מתופפים בכותל, קידום מכירות והכי הכי חשוב קידום אמונה בקדוש ברוך הוא.

ישנם סוגים רבים של להקות מתופפים בכותל ובגדול כולם, ממש כולם עושים שמח. חלקם משקיעים יותר וחלקם משקיעים פחות. אני חושב שזה קשור לנסיון של להקת המתופפים.

מה שאכתוב היום הוא איך מתבצע קידום המכירות וקידום האתר של אותה להקת מתופפים בכותל, אשר לכל להקת מתופפים יש שיטה שונה כיצד לקדם את האתר שלה ואת שיטת המכירות של אירועי הכותל בפרט ואירועי מעגלי התופים.

ישנם להקות אשר שיטת הפירסום שלהם הוא ע"י גוגל אדוורדס. כלומר אם מישהו חיפש במנוע החיפוש של גוגל צמד מילים או אפילו מילה אחת שהיא: כותל, מתופפים, שופרות, בר מצווה או כל מיני מילים אחרות הקשורות לבר מצווה בכותל או למתופפים, אותה להקה תופיע בעמוד החיפוש של גוגל בחלק העליון הפירסומי של גוגל אדוורדס. שיטה זו עולה ללהקה על כל קליק שהקליקו עליה משהו בסביבות 10 שקלים. שיטה זו היא שיטה מצוינת לפירסום, כאשר אתה שולט על מערך כספך.

שיטה נוספת אשר להקות של מתופפים בכותל מפרסמות היא שיטת הקידום האורגני. כלומר, לאחר שלהקה מסוימת סיימה לבנות אתר אשר אותו היא רוצה לשווק, היא פותחת בקמפיין שיווקי אשר יקדם את האתר בדפים הראשונים של גוגל. שיטת הקידום מחולקת לכמה גורמים עיקריים. אחד מהם הוא כתיבת מאמרים, בלוגים, פוסטים, כלומר האתר צריך להראות שמשהו קורה בו, שמשהו חדש מתחדש בו, וזו שיטה אשר לוקחת זמן רב לכתיבת מאמר. דבר שני לקידום להקת המתופפים בדפים הראשונים היא חילופי לינקים בין אתרים, כלומר – אם אני להקת מתופפים של תופי שמחה נותן לינק קישור ללהקת מתופפים כינור דוד, מה שעשיתי הוא שקידמתי את האתר של כינור דוד. ולהיפך – אם כינור דוד נתן קישור לתופי שמחה, מה שקרה הוא שתופי שמחה קודמה מבחינת גוגל. כל לינק שאתר חיצוני נותן לאתר שלך שאתה רוצה לקדם, האתר שלך מתקדם כי גוגל רואה שיש ענין באתר שלך.

כך אנו, הרבה להקות מתופפים בכותל מקדמים את אתרינו בגוגל. חלקם בשיטת גוגל אדוורדס וחלקם בשיטה של גוגל אורגני.

בגדול, הכל בסיעתא דשמיא.

תודה

 

 

עם ישראל חי

בס"ד

שלום לעם ישראל היקר והאהוב:

אנו עומדים כרגע מול מציאות עגומה ועקומה, מה שמתרחש לנגד עינינו הוא פשוט ביזיון עצום, שאין לנו כרגע אפשרות להיתמודד איתו. המערכת הגדולה מנסה רק לכבות את השריפות ולא עוקרת מהשורש את המתרחש, ואנחנו עומדים חסרי אונים ומתפללים על חיינו וביטחוננו, פונים לאבא שבשמיים ומבקשים שמירה והשגחה.

האם זה יתכן שזריקת אבנים, בקבוקי תבעירה, דריסות, פיגועי ירי, חטיפות ועוד….. לא מצליחים לעורר אותנו לאמת הלא מתוקנת?.

מה עם ההימנון שלנו "להיות עם חופשי בארצנו" האם אלה רק מילים ששרים?! מה אם ליישם אותם?. הכוח נימצא כרגע בצד הלא נכון ואין מי שיגן עלינו פיזית. כרגע זה רק בזכות התפילות, זה הכוח של עם ישראל, זה הנשק שלנו, אבל מה אם אלה שלא יודעים להיתפלל ושהאמונה רחוקה ובלתי מושגת עבורם?

לאור האירועים הקיצוניים שפוקדים אותנו לאחרונה בירושלים וכל המהומות באיזור סילואן שצמוד הכותל המערבי, הפיגוע ירי נגד יהודה גליק והתגובה מנגד (שירו במחבל והתגובה היתה שהמחבל נירצח בדם קר) היפוך המציאות ל"טובתם" וההצגה שהרבה אנשים "קונים אותה" מאפשרת להם לקבל עוד כוח ותמיכה על המעשים הנפשעים הללו. אחד הדברים שקורים בפועל זה שאנשים מפחדים להגיע לירושלים ולקיים תהלוכות בר מצווה בכותל, שזו מצווה כ"כ חשובה עבור הילדים שזוכים להיכנס לגיל המצוות. מה, האם זה נכון לוותר גם על המאורע הקדוש הזה ביגללם? – ההיפך, עלינו להתחזק באמונה ולדעת שעם ישראל חי ומתקיים בזכות המצוות שלו, זה הכוח שלנו וזאת המלחמה הקטנה שלנו בתור יהודים כאן בארץ ישראל ובכל העולם אלה השורשים ואם לא זה, אז מה כן? ככל שנתאחד ונתקדש, הכוח יחזור לידינו, ובכותל מרגישים תמיד מאוחדים, וכמובן שמחים בזמן התהלוכה של חתן הבר מצווה לכיוון המקום הקדוש ביותר לעם היהודי אשר שכינה לא זזה ממנו לעולם. נגד השימחה של עם ישראל אף אחד לא יכול לעמוד, אפילו לא האויבים הכי גדולים שלנו. "כי מיצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (רבי נחמן).

דרך אגב נכון לעכשיו הכותל זה המקום הכי מוגן גם מפני שהשכינה שורה בו וגם מפני שיש אבטחה של אנשי הביטחון, אז אחים שלי, בואו נמשיך הלאה, נתקע בשופר, נתופף, נשיר ונירקוד, זה התפקיד שלנו. "כי העיקר זה לא להיתפחד כלל".

באהבה תופי שמחה

הנעלבים ואינם עולבים

בס"ד

חלק א'

קיבלתי מכתב מאוד מעניין מיהודי חכם שבו הוא אומר שכל יהודי בכל גיל יכול לקדש שם שמיים – את ריבונו של עולם. אפילו בתקיעת שופר פשוטה, ובמיוחד בתרועות שופרות בכותל, ועוד יותר בזמן כל כך חוויתי כמו בר מצווה בכותל, ניתן לראות את הקידוש העצום של השם יתברך בעיני כל חתני הבר מצווה והמוזמנים בשמחה שלהם, עצם היותנו יהודים.

הנה סיפור מרגש על יהודי המתגורר בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים אשר החליט לשתף את סיפורו האישי: כידוע לא כל הילדים זהים זה לזה, אפילו שגדלו באותו בית עם אותו אבא ואמא עם אותו חינוך. כל ילד בוחר לקחת את החינוך לטובת היעוד שלו, בין במודע או בלא מודע, ישנם ילדים שהקליטה שלהם מהירה וישנם כאלה שהקליטה שלהם איטית,  ישנם כישרונים וישנם תלותיים, וכהנה וכהנה טיפוסים. אך הסיפור שלנו מתמקד בילד שההבנה שלו לא רגילה ביחס לאחים שלו. כהורים של ילד מסוג כזה מפגינים כלפיו המון סבלנות והבנה וגם לפעמים להיפך כשצריך, אבל תמיד עם המון אהבה. אך לצערי הרב לא האחים שלו ולא החברה מבינה את "המוגבלות" ונוהגת כלפיו בזילזול ואפילו בלעג. זה לא נובע מרוע אלה פשוט ילדים הם כאלה. המפתיע בכל הסיפור הזה הוא שהילד מעולם לא הגיב לכינויי הגנאי אלא המשיך כרגיל בשיגרת חייו כאילו לא קרה כלום. אנחנו ההורים מאוד התפעלנו מהשתיקה שלו וראינו בזה תגובה אצילית.

יום אחד הבחנתי במשהו שנאמר מפיו בלא קול, ניסיתי להתקרב ולהקשיב למה שהוא אומר מבלי שישים לב אלי, אך ללא הצלחה. התבוננתי עליו מספר במשך מספר ימים ושמתי לב שהוא ממלמל רק כאשר פוגעים בו, הדבר גרם לי לפליאה ולסקרנות כאחד וניגשתי לשאול אותו. כאשר הוא השיב לי הבנתי באיזו מעלה רוחנית גבוהה הוא נימצא, לא ציינתי את גילו בתחילת הסיפור – הוא בן 9, שזה מה שהגביר לי את הפליאה כלפיו.

הוא ענה לי כך:" כל פעם שאני שומע או קורא איפשהוא שמישהו צריך שיתפללו עליו אני רושם את שמו בפינקס שיש לי בכיס,  בזמן שמישהו מבזה אותי אני ממלמל את השמות לרפואתם או חזרתם בתשובה שלימה וכו' וכו' של אותם יהודים יקרים, ובכך אני ניכנס לחבורת הקודש של "הנעלבים ואינם עולבים" זה זמן גבוהה מאוד להיתפלל על מישהו. קראתי את זה בספרו של הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו "עלינו לשבח".

המשך יבוא…..

שופרות בכותל לעילוי נשמת החטופים

בס"ד

שלום לכולם

כולנו כואבים והמומים. לרוב האנשים אשר אשר אני פוגש ומדבר איתם, גם בכותל וגם באיזורים אחרים, לא יכולים לתאר את המועקה העצומה והחור שנפער בכל יהודי כאשר הוא שמע על רציחתם של שלושת החטופים, אשר חלק גדול של אנשים חפש אותם במשך 18 ימים, ומדינה שלמה התפללה למוצאם חיים בריאים ושלמים.

מה שעבר עלינו, על חברי מתופפים בכותל, ב18 הימים הללו, הוא דבר של ציפיה עם כל עם ישראל. בכל אירוע של בר מצווה בכותל, התחלנו את האירוע בתרועות שופרות בכותל לכיוון השמיים, כאשר כל אחד מן המשתתפים אומר תפילה בליבו למען מציאת שלושת החטופים. לא היה אחד שלא התפלל למציאתם, ולא היה אחד שנשאר אדיש כאשר תרועות השופרות פילחה את האוויר לכיוון פתיחת שערי שמיים.

בנוסף, את השיר האחרון בתהלוכות בר מצווה בכותל הקדשנו לחטופים, כאשר שרנו כולם ביחד את השיר "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל – ואמרו אמן", לא היה אחד במשתתפי הבר מצווה שלא צעק אמן במלוא הכח.

אך לצערינו המציאות בישרה אחרת, שלושת החטופים נרצחו עוד באותו יום, כאשר עלו לטרמפ הנוראי בצומת אלון שבות אשר נמצאת באזור גוש עציון. בני עוולה רצחו אותם בדם קר, בלי שום היסוס ובלי שום מחשבה מה עובר ומה יעבור למשפחות החטופים ולכל עם ישראל בלב – כנראה אין לבני עוולה האלו לב.

רצח נוראי שזעזע את כל עם ישראל, חילונים, דתיים, ספרדים, אשכנזים. רצח שמשך כל 18 הימים של החיפושים איחד את עם ישראל בצורה בלתי רגילה, ובליבי אני מלא תקווה שהאיחוד הזה הוא רק התחלה של גאולה של עם ישראל לתפילה ולאחדות של הביחד.

כמובן שכאשר נגיע כל חברי להקת צוות תופי שמחה לכותל לשמח חתני בר מצווה, נקדיש את תרועות שופרות בכותל לעילוי נשמת שלושת החטופים. אני מרגיש שעם ישראל חייב להם כל כך הרבה, ובזכותם ובמותם הם רק התחילו התחלה חדשה של גאולה שרק תלך ותתעצם.

עם ישראל היקר, את תרועת השופרות לפתיחת שערי שמיים לא נפסיק לעולם. מה שבני עוולה האלו רוצים זה להוריד אותנו למטה ושנהיה עצובים. זה הזמן להמשיך להתאחד ולומר "די, עד לפה", פה אנחנו עוצרים, ומפה אנחנו פועלים למען עם ישראל בארץ ישראל בתפילה והתפייסות ביננו.

כי כאשר נשבור את החומה ביננו נקבל את חומ – ה'.

תודה

מתופף לכותל והפקיד בבנק

בס"ד

אילו היינו יודעים את ההשלכות של המעשים שלנו, עד כמה עלינו לפתח רגישות והקשבה על כל מילה, דיבור ומעשה היינו נזהרים ושוקלים היטב כל מילה היוצאת מפינו. לפעמים מעשה קטן שעשינו מבלי לשים לב יכול לפגוע לשנים רבות ואנחנו אפילו לא מודעים לו, ומעשה שהיה כך היה:

היו היה פעם יהודי פשוט שהתפרנס למחייתו בנגינת תופים ושופרות בכותל, אישתו ניהלה את עינני הבית והסירה דאגה מליבו בכל הקשור לניהול השותף היומיומי. באחד הימים הייתה צריכה ללכת לבנק ולהפקיד צ'ק חשוב. אך עקב עיסוק בעיניין אחר לא יכלה לעשות זאת ושלחה את בעלה המתופף, היא אמרה שהיא מצטערת אך זה ממש חשוב  ושזה היום האחרון שאפשר להפקיד את הצ'ק. "זה לא אמור לגזול כל כך הרבה זמן" אמרה והמשיכה לעיסוקיה. הבעל המסור הסכים בשמחה כי הוא ידע כמה היא מודעת לחשיבות העבודה שלו והיא מבקשת את העזרה הזאת בפעם הראשונה.  המתופף הפשוט עמד בתור לבנק וכשהגיע תורו לקבל את השירות והוא הסתכל על הפקיד ופניו החווירו. היה זה המורה לחשבון אשר ביזה אותו בפני כל הכיתה  לפני 15 שנה ולא פעם אחת אלה מספר פעמים. המורה לא זיהה את תלמידו והתייחס אליו כאל שאר הלקוחות, המתופף שלנו לא ידע האם  זה הרגע להגיד לו על הצער שגרם לו, ושבכל יום כיפור כשהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסלח ויכפר לכל האנשים שפגעו בו הוא לא מצליח למחול לו בלב שלם, והכאב והצער ממשיכים ללות אותו עוד שנה ועוד שנה. ולכן החליט לרפא את הכאב שלו ע"י שמחה, כי תופים ושופרות לילדי בר מצווה בכותל משמחים מאוד את עם ישראל, והוא בחר להוסיף שמחה לעולם ולא עצב. אך הנה הקדוש ברוך הוא זימן אפשרות לרפא את הכאב שבלב והוא החליט שזה לא במקרה המפגש הזה ושזה הזמן והמקום אפילו שהוא לא היה בוחר בסיטואציה הזאת. המתופף פתח פיו ואמר: "דע לך מר ראובן שלפני 15 שנה כשהייתי נער למדתי אצלך בכיתה חשבון ומשום מה החלטת להיטפל אלי ולבזות אותי מספר פעמים בפני כל הכיתה ואיני מצליח לסלוח לך על זה, אני ממש רוצה אך איני מסוגל והנה הקדוש ברוך הוא סיבב והפגיש בינינו בכדי שאולי נצליח לעשות תשובה אחת ולתמיד". הפקיד פרץ בבכי מר וכל האנשים בבנק לא הבינו מה קרה, הוא אמר למתופף: "אני נשוי כבר בפעם השנייה עקב עקרות קשה, אישתי הראשונה מאוד רצתה ילדים אך ביגלל העקרות שלי ניפרדנו. הרופאים אמרו שאין לי סיכוי ואני לא יכולתי לקבל את הבשורה המרה", הלכתי לרב שלי לקבל ממנו עצה וברכה והוא אמר: "הסיבה שאתם לא ניפקדים היא בעקבות הקפדה גדולה מאוד של מישהו אליך, וברגע שתעשה תשובה אמיתית מכל הלב הדין ישתנה לחסד ב"ה והכל יסתדר לטובה". הפקיד ביקש סליחה ומחילה, המתופף סלח לו והבין שהוא קיבל עונש חמור מאוד ושאין טעם להוסיף. העונש היה גדול מאוד ואפילו ציער אותו לשמוע, מה הקפדה על יהודי יכולה לעולל.

לפתע כל הכעס שלו נהפך לרחמים גמורים והוא החל לבכות יחד עם הפקיד שינהם התחבקו ובקשו סליחה אחד מהשני, המתופף הבין ששמחה אמיתית באה כשהלב באמת נקי ומאז הוא מקפיד לא להקפיד על אף יהודי. כעבור עשרה חודשים הרים ראובן הפקיד טלפון למתופף וביקש ממנו לבוא לתופף לו בברית של התאומים שנולדו לו. המתופף זינק ממקומו משמחה ובא לברית תקע בשופר בירך את המשפחה היקרה ופתח במחרוזת עם תופים ושירים שכל עם ישראל אוהב ומכיר והיה שמח שמח.

מאז הם ניהיו חברים טובים ומספרים לכולם את הסיפור המרגש שלהם למען תיגבר האהבה בישראל. אמן כן יהי רצון

מתופפים בכותל לאחר פסח

בס"ד

שאלה גדולה עומדת באוויר, שאלה שיש עליה רק תשובה אחת, והיא הרבה שמחה ושמחה ושמחה….

מה היה לנו בכותל לאחר חג הפסח?, איך היה מבחינת עליה לתורה בכותל?, איך התנהלו כל הדברים בכותל מבחינת תופים ושופרות,צלמים בכותל וכל הנלווים האחרים כמו בלונים לכותל וגם אטרקציות בכותל?

כמו שאמרתי מקודם היה שמח שמח במיוחד, צוותים רבים של מתופפים בכותל ליוו עשרות משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, היה כ"כ הרבה נגנים וצוותים של מתופפים שבמחשבה שנייה ראיתי כמעט את כל המתופפים שאני מכיר. כולם באו לעבוד בכותל עם התופים והשופרות וכמובן לשמח את עם ישראל.

העבודה של תהלוכות בר המצווה לכותל החלו בשעה מוקדמת מן הרגיל. כבר בשעה 7 בבוקר היה אפשר להבחין בתהלוכות כותל לכיוון התפילה. לפי דעתי זה זמן מעולה להגיע כי אז כל היום נפרש בצורה חלקה, כמובן שחוסכים את הפקקים והחום הנוראי שמתנהל בשעה מאוחרת יותר. מי שהגיע מוקדם באותו יום לכותל, שהוא בדיוק היום הראשון לאחר פסח שעורכים בר מצוות הרוויח. הרוויח בגדול מכמה סיבות. הכותל באותו היום היה מפוצץ במשפחות שבאו לחגוג בר מצווה, ומה שקרה הוא שנוצר פקק ענקי לספרי תורה, וגם למקום תפילה שבה המשפחה עורכת את התפילה. פשוט לא היה מקום נוח עם צל, וגם שהנשים יהיו יחסית קרובות. לכן מי שהגיע מוקדם הרוויח מקום טוב, בלי פקק לספר תורה והרבה נחת נחת ושוב פעם נחת.

הדבר הבא שאדבר עליו הוא החום הכבד ששרר באותו יום, פשוט היה יום שרבי היסטרי. אני בתור מתופף בכותל, שרגיל להיות בכותל כל שני וחמישי כבר כמעט 10 שנים, סבלתי מהחום הכבד ואילו היה לי קשה לערוך תהלוכות בר מצווה עם תופים ושופרות, שלא לדבר על המשקל הכבד של התוף. מה שהיה באותו יום הוא שמשפחות שהגיעו מאוחר יחסית לכיוון שעה 10 סבלו מפקקים עצומים לכיוון הכותל וגם אח"כ סבלו מחום כבד בזמן תהלוכת בר המצווה בשלובם של מתופפים לכותל.

למרות כל החום הכבד, פקקי התנועה הכבדים לכיוון הכותל, פקקי האנשים למקום תפילה בכותל, וכל הדברים האחרים….היה פשוט שמח שמח. כל משפחה קבלה שמחה עילאית לכבוד חתן בר המצווה בשלובם של המתופפים בכותל, והיה אפשר לחוש שכל הדברים שדיברתי עליהם מקודם התגמדו לעומת השמחה העילאית.

כיף היה לראות ולהחליף חוויות עם המתופפים שבאו לכותל לשמח משפחות, ועוד יותר כיף היה לשמח את אותן משפחות ולראות איך השמחה מנצחת את כל הדברים האפשריים שרק רוצים להוריד אותנו למטה.

אז כן  – "מצווה גדולה להיות בשמחה" – כי שמחה זה עולם החירות.