יצירת קשר

מתופפים בכותל

עם ישראל חי

בס"ד

שלום לעם ישראל היקר והאהוב:

אנו עומדים כרגע מול מציאות עגומה ועקומה, מה שמתרחש לנגד עינינו הוא פשוט ביזיון עצום, שאין לנו כרגע אפשרות להיתמודד איתו. המערכת הגדולה מנסה רק לכבות את השריפות ולא עוקרת מהשורש את המתרחש, ואנחנו עומדים חסרי אונים ומתפללים על חיינו וביטחוננו, פונים לאבא שבשמיים ומבקשים שמירה והשגחה.

האם זה יתכן שזריקת אבנים, בקבוקי תבעירה, דריסות, פיגועי ירי, חטיפות ועוד….. לא מצליחים לעורר אותנו לאמת הלא מתוקנת?.

מה עם ההימנון שלנו "להיות עם חופשי בארצנו" האם אלה רק מילים ששרים?! מה אם ליישם אותם?. הכוח נימצא כרגע בצד הלא נכון ואין מי שיגן עלינו פיזית. כרגע זה רק בזכות התפילות, זה הכוח של עם ישראל, זה הנשק שלנו, אבל מה אם אלה שלא יודעים להיתפלל ושהאמונה רחוקה ובלתי מושגת עבורם?

לאור האירועים הקיצוניים שפוקדים אותנו לאחרונה בירושלים וכל המהומות באיזור סילואן שצמוד הכותל המערבי, הפיגוע ירי נגד יהודה גליק והתגובה מנגד (שירו במחבל והתגובה היתה שהמחבל נירצח בדם קר) היפוך המציאות ל"טובתם" וההצגה שהרבה אנשים "קונים אותה" מאפשרת להם לקבל עוד כוח ותמיכה על המעשים הנפשעים הללו. אחד הדברים שקורים בפועל זה שאנשים מפחדים להגיע לירושלים ולקיים תהלוכות בר מצווה בכותל, שזו מצווה כ"כ חשובה עבור הילדים שזוכים להיכנס לגיל המצוות. מה, האם זה נכון לוותר גם על המאורע הקדוש הזה ביגללם? – ההיפך, עלינו להתחזק באמונה ולדעת שעם ישראל חי ומתקיים בזכות המצוות שלו, זה הכוח שלנו וזאת המלחמה הקטנה שלנו בתור יהודים כאן בארץ ישראל ובכל העולם אלה השורשים ואם לא זה, אז מה כן? ככל שנתאחד ונתקדש, הכוח יחזור לידינו, ובכותל מרגישים תמיד מאוחדים, וכמובן שמחים בזמן התהלוכה של חתן הבר מצווה לכיוון המקום הקדוש ביותר לעם היהודי אשר שכינה לא זזה ממנו לעולם. נגד השימחה של עם ישראל אף אחד לא יכול לעמוד, אפילו לא האויבים הכי גדולים שלנו. "כי מיצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (רבי נחמן).

דרך אגב נכון לעכשיו הכותל זה המקום הכי מוגן גם מפני שהשכינה שורה בו וגם מפני שיש אבטחה של אנשי הביטחון, אז אחים שלי, בואו נמשיך הלאה, נתקע בשופר, נתופף, נשיר ונירקוד, זה התפקיד שלנו. "כי העיקר זה לא להיתפחד כלל".

באהבה תופי שמחה

תשעה באב – זמן הגאולה

בס"ד

מלחמת צוק איתן נגמרה, כל החיילים חזרו לביתם לשלום, זמן הגאולה הגיע, כולם להתכונן.

לאחר חודש קשה במיוחד של טילים מאיזור רצועת עזה, ולאחר חדירות של מחבלים לאיזורנו, נסיונות של חטיפת חיילים ונסיונות של מגה פיגוע, הרינו שמחים להודיע כי המלחמה נגמרה, כל כוחותינו חזרו לביתם לשלום. כאמור כל המנהרות הושמדו, כל המחבלים חוסלו, וכל הטילים של החמאס התפוצצו בתוך אדמת עזה מכח עליון אשר לא ברור עדיין לגרימת הפיצוצים – על כך נתעדכן מפרשננו בשטח "גואל בקרוב".

בזמן מיוחד זה הרינו מתבקשים להודיע ולבשר כי כל ערביי ארץ ישראל החליטו לעזוב מרצונם את ארץ ישראל ואפילו לוותר על הפיצויים אשר המדינה רצתה לתת להם, מה שאומר כי כל אזרח יהודי מארץ ישראל יקבל בונוס לחודש הקרוב, סכום אשר לא פוחת מעשרת אלפים ש"ח לסגירת המינוס.

בזמן כתיבת פוסט זה אנחנו מתעדכנים מהשטח מאיזור הכותל המערבי כי אין יותר תהלוכות בר מצווה לכותל, כל התהלוכות מופנות לכיוון מה שהיה פעם הר הבית. כתבנו מהשטח מספר כי משפחות רבות הגיעו לחגוג בר מצווה בכותל בליווי אורחים ומשפחות מכל איזורי הארץ, ולתדהמת כולם הר הבית נפרץ, הערבים אורזים את הציוד ונסים לכיוון מזרח הארץ לאחיהם הישמאלים מעבר לירדן.

כתבנו מהשטח מספר עוד, כי נשמעים תרועות שופרות בכותל אשר לא נשמעו מעולם, וכי כולם בציפייה כי בית המקדש השלישי יירד מן השמיים ברגע שכל הערבים יסיימו לארוז את חפציהם – סיוע הומניטרי של אריזה יגיע בקרוב. מיותר לציין כי חתני בר המצווה זוכים ליום מיוחד במינו אשר יזכר לדורי דורות וכי לא יקראו לזה יותר בר מצווה בכותל, אלא בר מצווה לבית המקדש. על כן כל הלהקות אשר מתעסקות עם מתופפים בכותל, נא לשנות את כרטיסי הביקור למתופפים לבית המקדש.

דיווחים נוספים מגיעים בכל רגע מכל חלקי הארץ כי עם ישראל בשמחה עילאית וכי ריקודים ושירים נשמעים ברחובות וקופות הצדקה גואות על מיכליהן – ארגון חסד של צדקות לנזקקים אשר נקרא "חסדי נעומי" החליטו בפה אחד כי מעוסק זעיר קטן  יפתחו מגה חברה בע"מ. עדיין לא לפרסום מיהו המשיח, הודעה תפורסם בקרוב לאחר קבלת הודעה למשפחה.

נאום ראש הממשלה החל לפני מספר שניות והרי ציתותים מנאומו: "עם ישראל עבר תקופה קשה, ולאחר שזכינו להיות באהבת חינם אחד עם השני ולהיות בשמחה כלפי חברינו, הורינו, ילדינו ומכרינו, וכמובן לשמור שתי שבתות רצוף ולהתחזק בתורה, משיח בן דוד החליט שזה הזמן לגאול את עם ישראל מהגלות הארוכה שהוא נמצא בא כבר אלפיים חמש מאות שנה. אני מבקש מכולם לא להפסיק לרקוד ולשמוח, לקחת את התפילין לבדיקה וגם לבדוק את חוטי הטליתות כי בקרוב המשיח מגיע. מי שאין לו תפילין מוזמן להגיע לצמתים המרכזיים של כל רחובות הארץ לקבלת תפילין בו יעמדו חסידים מכל גזרות החסידויות של ברסלב, חבד, ויז'ניץ, גור, קרליבך, ליטאים אשר יחלקו חינם אין כסף תפילין מהודרות. אני מבקש לשמור על הסדר של שעות התפילה ולא לפתוח מנינים נוספים שהם לא בשעות הנקובות – דבר אשר יגרום לעומס של ריתחא דאורייתא".

קו השידור עם ראש הממשלה נותק משום מה, אך כתבנו מהשטח מודיע כי הודעה למגורי קבע של יהודים בכל בתי הערבים בכל הארץ ובמיוחד ביהודה ושומרון תקבע לפי גודל הבית וגודל המשפחה, לאחר חישוב קצר הודיע ראש הממשלה כי לא יהיה יותר שכירויות ואפילו יהיה עודף של בתי מגורים אשר שם יאוחסנו פרות וירקות של שנת שמיטה.

חבר'ה זה לא חלום, זו האמת והיא תגיע בקרוב. בינתיים הסוד הוא אהבת חינם. נתפלל ביחד לקדוש ברוך הוא "תן שלום ביננו" – משם הכל כבר יזרום.

תודה

 

שופרות בכותל לחיילי צה"ל

בס"ד

מאוד מרגש ומאוד מחזק לראות ולהרגיש את עם ישראל מלוכד בחוזק פנימי עצום, בימים הקשים הללו של הלחימה בעזה.

קשה לכתוב מאמר שהוא נושא פוליטי, שהוא לא מתקשר לענין של מתופפים לבר מצווה, אך אנסה להביע בקצרה את מה שאנחנו צוותי המתופפים בכותל מרגישים וחווים בימי שני וחמישי בכותל, וכמובן גם את עמדתי.

המלחמה הסעירה את כל עם ישראל, אך לפני המלחמה בעזה, רצח שלושת הנערים זעזעה את כל המדינה, וגרם לכל עם ישראל להתעורר ולהתאחד. חבל שעם ישראל מתאחד בימים כל כך קשים, אך עדיף וטוב שהתעוררנו והתאחדנו מול אויבנו הרשעים הקמים עלינו לרעה. אני רק חושב שאם היינו מתעוררים ומתאחדים בימים יפים יותר, היה לנו הרבה יותר כיף בארץ ישראל היקרה הזו.

צה"ל הוא הצבא הכי מתחשב שיש, והכי דואג לתושבים שהם אויבים, אך עדיין לא נקראים מחבלים. אין צבא אחר בעולם שמתנהג כמו צבא הגנה לישראל. במקומות אחרים בעולם מזמן היינו שומעים על הרג אזרחים מטורף, והעיקר הוא לנצח בלי להתחשב באף אחד. אצל צה"ל קודם כל דואגים לאזרחים שהם כביכול "חפים מפשע" ואח"כ מטפלים במחבלים. אני חושב שצה"ל יכל לגמור את המערכה הזו מהאוויר בלי שום הרוג מלכות אחד שנפל בעזה, אך קודקודי המדינה החליטו אחרת וכולנו איתכם.

בעקבות פעילות צה"ל, אשר מתנהגים בשיא ההומניטריות כלפי תושבי עזה, קמו קומץ שמאלנים וגינו את "רצח העם בעזה". אני לא מבין על מה אתם מדברים ועל מה אתם מתקוממים. זו ארצנו – ארץ ישראל, וזכותנו להגן עליה במלוא הכח ובמלוא העוצמה. עברו כבר מעל שבועיים ורוב חלקי הארץ חצי מושבת מכל המלחמה הזו, שאתם השמאלנים שקוראים לצה"ל רוצחים, רק מפריעים לגאולה ורק מאטים את סגולת ארץ ישראל למשיח צדקנו.

בעקבות המלחמה הקשה בעזה רוב תושבי ארץ ישראל נפגעו בפרנסתם. אם זה בעלי בתי הקפה, כל מחלקות הבידור למינהם, בנייה, ועוד הרבה. גם אנחנו צוותים של מתופפים לבר מצווה בכותל נפגענו דיי קשה, והרבה לקוחות גם מהארץ וגם מחו"ל ביטלו את הגעתם לכותל בכדי לערוך חגיגת בר מצווה. אפשר להבין אותם מהבחינה שלאנשים אין חשק לשמוח כאשר אנו שומעים בחדשות על הרוגים ופצועים אשר חירפו את נפשם למען ארץ ישראל.

אבל, בכל האירועים של בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות אנו מקדישים לכל עם ישראל כמה שירים שמחים ומאוד עוצמתיים כמו: "אל תירא ישראל כי גור אריה אתה, והעיקר לא לפחד כלל". בסוף האירוע כולנו מברכים את חתן בר המצווה, את כל עם ישראל, ולבסוף את חיילי צה"ל היקרים בתרועות שופרות ארוכות לכיוון הכותל.

מי ייתן והקדוש ברוך הוא ימחק את כל אויבנו הקמים עלינו לרעה, ויעטר את עם ישראל וחיילי צה"ל בעטרת ישועה וניצחון. אמן.

תודה

 

הנעלבים ואינם עולבים

בס"ד

חלק א'

קיבלתי מכתב מאוד מעניין מיהודי חכם שבו הוא אומר שכל יהודי בכל גיל יכול לקדש שם שמיים – את ריבונו של עולם. אפילו בתקיעת שופר פשוטה, ובמיוחד בתרועות שופרות בכותל, ועוד יותר בזמן כל כך חוויתי כמו בר מצווה בכותל, ניתן לראות את הקידוש העצום של השם יתברך בעיני כל חתני הבר מצווה והמוזמנים בשמחה שלהם, עצם היותנו יהודים.

הנה סיפור מרגש על יהודי המתגורר בירושלים, בעל משפחה ברוכת ילדים אשר החליט לשתף את סיפורו האישי: כידוע לא כל הילדים זהים זה לזה, אפילו שגדלו באותו בית עם אותו אבא ואמא עם אותו חינוך. כל ילד בוחר לקחת את החינוך לטובת היעוד שלו, בין במודע או בלא מודע, ישנם ילדים שהקליטה שלהם מהירה וישנם כאלה שהקליטה שלהם איטית,  ישנם כישרונים וישנם תלותיים, וכהנה וכהנה טיפוסים. אך הסיפור שלנו מתמקד בילד שההבנה שלו לא רגילה ביחס לאחים שלו. כהורים של ילד מסוג כזה מפגינים כלפיו המון סבלנות והבנה וגם לפעמים להיפך כשצריך, אבל תמיד עם המון אהבה. אך לצערי הרב לא האחים שלו ולא החברה מבינה את "המוגבלות" ונוהגת כלפיו בזילזול ואפילו בלעג. זה לא נובע מרוע אלה פשוט ילדים הם כאלה. המפתיע בכל הסיפור הזה הוא שהילד מעולם לא הגיב לכינויי הגנאי אלא המשיך כרגיל בשיגרת חייו כאילו לא קרה כלום. אנחנו ההורים מאוד התפעלנו מהשתיקה שלו וראינו בזה תגובה אצילית.

יום אחד הבחנתי במשהו שנאמר מפיו בלא קול, ניסיתי להתקרב ולהקשיב למה שהוא אומר מבלי שישים לב אלי, אך ללא הצלחה. התבוננתי עליו מספר במשך מספר ימים ושמתי לב שהוא ממלמל רק כאשר פוגעים בו, הדבר גרם לי לפליאה ולסקרנות כאחד וניגשתי לשאול אותו. כאשר הוא השיב לי הבנתי באיזו מעלה רוחנית גבוהה הוא נימצא, לא ציינתי את גילו בתחילת הסיפור – הוא בן 9, שזה מה שהגביר לי את הפליאה כלפיו.

הוא ענה לי כך:" כל פעם שאני שומע או קורא איפשהוא שמישהו צריך שיתפללו עליו אני רושם את שמו בפינקס שיש לי בכיס,  בזמן שמישהו מבזה אותי אני ממלמל את השמות לרפואתם או חזרתם בתשובה שלימה וכו' וכו' של אותם יהודים יקרים, ובכך אני ניכנס לחבורת הקודש של "הנעלבים ואינם עולבים" זה זמן גבוהה מאוד להיתפלל על מישהו. קראתי את זה בספרו של הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו "עלינו לשבח".

המשך יבוא…..

שופרות בכותל לעילוי נשמת החטופים

בס"ד

שלום לכולם

כולנו כואבים והמומים. לרוב האנשים אשר אשר אני פוגש ומדבר איתם, גם בכותל וגם באיזורים אחרים, לא יכולים לתאר את המועקה העצומה והחור שנפער בכל יהודי כאשר הוא שמע על רציחתם של שלושת החטופים, אשר חלק גדול של אנשים חפש אותם במשך 18 ימים, ומדינה שלמה התפללה למוצאם חיים בריאים ושלמים.

מה שעבר עלינו, על חברי מתופפים בכותל, ב18 הימים הללו, הוא דבר של ציפיה עם כל עם ישראל. בכל אירוע של בר מצווה בכותל, התחלנו את האירוע בתרועות שופרות בכותל לכיוון השמיים, כאשר כל אחד מן המשתתפים אומר תפילה בליבו למען מציאת שלושת החטופים. לא היה אחד שלא התפלל למציאתם, ולא היה אחד שנשאר אדיש כאשר תרועות השופרות פילחה את האוויר לכיוון פתיחת שערי שמיים.

בנוסף, את השיר האחרון בתהלוכות בר מצווה בכותל הקדשנו לחטופים, כאשר שרנו כולם ביחד את השיר "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל – ואמרו אמן", לא היה אחד במשתתפי הבר מצווה שלא צעק אמן במלוא הכח.

אך לצערינו המציאות בישרה אחרת, שלושת החטופים נרצחו עוד באותו יום, כאשר עלו לטרמפ הנוראי בצומת אלון שבות אשר נמצאת באזור גוש עציון. בני עוולה רצחו אותם בדם קר, בלי שום היסוס ובלי שום מחשבה מה עובר ומה יעבור למשפחות החטופים ולכל עם ישראל בלב – כנראה אין לבני עוולה האלו לב.

רצח נוראי שזעזע את כל עם ישראל, חילונים, דתיים, ספרדים, אשכנזים. רצח שמשך כל 18 הימים של החיפושים איחד את עם ישראל בצורה בלתי רגילה, ובליבי אני מלא תקווה שהאיחוד הזה הוא רק התחלה של גאולה של עם ישראל לתפילה ולאחדות של הביחד.

כמובן שכאשר נגיע כל חברי להקת צוות תופי שמחה לכותל לשמח חתני בר מצווה, נקדיש את תרועות שופרות בכותל לעילוי נשמת שלושת החטופים. אני מרגיש שעם ישראל חייב להם כל כך הרבה, ובזכותם ובמותם הם רק התחילו התחלה חדשה של גאולה שרק תלך ותתעצם.

עם ישראל היקר, את תרועת השופרות לפתיחת שערי שמיים לא נפסיק לעולם. מה שבני עוולה האלו רוצים זה להוריד אותנו למטה ושנהיה עצובים. זה הזמן להמשיך להתאחד ולומר "די, עד לפה", פה אנחנו עוצרים, ומפה אנחנו פועלים למען עם ישראל בארץ ישראל בתפילה והתפייסות ביננו.

כי כאשר נשבור את החומה ביננו נקבל את חומ – ה'.

תודה

מתופף לכותל והפקיד בבנק

בס"ד

אילו היינו יודעים את ההשלכות של המעשים שלנו, עד כמה עלינו לפתח רגישות והקשבה על כל מילה, דיבור ומעשה היינו נזהרים ושוקלים היטב כל מילה היוצאת מפינו. לפעמים מעשה קטן שעשינו מבלי לשים לב יכול לפגוע לשנים רבות ואנחנו אפילו לא מודעים לו, ומעשה שהיה כך היה:

היו היה פעם יהודי פשוט שהתפרנס למחייתו בנגינת תופים ושופרות בכותל, אישתו ניהלה את עינני הבית והסירה דאגה מליבו בכל הקשור לניהול השותף היומיומי. באחד הימים הייתה צריכה ללכת לבנק ולהפקיד צ'ק חשוב. אך עקב עיסוק בעיניין אחר לא יכלה לעשות זאת ושלחה את בעלה המתופף, היא אמרה שהיא מצטערת אך זה ממש חשוב  ושזה היום האחרון שאפשר להפקיד את הצ'ק. "זה לא אמור לגזול כל כך הרבה זמן" אמרה והמשיכה לעיסוקיה. הבעל המסור הסכים בשמחה כי הוא ידע כמה היא מודעת לחשיבות העבודה שלו והיא מבקשת את העזרה הזאת בפעם הראשונה.  המתופף הפשוט עמד בתור לבנק וכשהגיע תורו לקבל את השירות והוא הסתכל על הפקיד ופניו החווירו. היה זה המורה לחשבון אשר ביזה אותו בפני כל הכיתה  לפני 15 שנה ולא פעם אחת אלה מספר פעמים. המורה לא זיהה את תלמידו והתייחס אליו כאל שאר הלקוחות, המתופף שלנו לא ידע האם  זה הרגע להגיד לו על הצער שגרם לו, ושבכל יום כיפור כשהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסלח ויכפר לכל האנשים שפגעו בו הוא לא מצליח למחול לו בלב שלם, והכאב והצער ממשיכים ללות אותו עוד שנה ועוד שנה. ולכן החליט לרפא את הכאב שלו ע"י שמחה, כי תופים ושופרות לילדי בר מצווה בכותל משמחים מאוד את עם ישראל, והוא בחר להוסיף שמחה לעולם ולא עצב. אך הנה הקדוש ברוך הוא זימן אפשרות לרפא את הכאב שבלב והוא החליט שזה לא במקרה המפגש הזה ושזה הזמן והמקום אפילו שהוא לא היה בוחר בסיטואציה הזאת. המתופף פתח פיו ואמר: "דע לך מר ראובן שלפני 15 שנה כשהייתי נער למדתי אצלך בכיתה חשבון ומשום מה החלטת להיטפל אלי ולבזות אותי מספר פעמים בפני כל הכיתה ואיני מצליח לסלוח לך על זה, אני ממש רוצה אך איני מסוגל והנה הקדוש ברוך הוא סיבב והפגיש בינינו בכדי שאולי נצליח לעשות תשובה אחת ולתמיד". הפקיד פרץ בבכי מר וכל האנשים בבנק לא הבינו מה קרה, הוא אמר למתופף: "אני נשוי כבר בפעם השנייה עקב עקרות קשה, אישתי הראשונה מאוד רצתה ילדים אך ביגלל העקרות שלי ניפרדנו. הרופאים אמרו שאין לי סיכוי ואני לא יכולתי לקבל את הבשורה המרה", הלכתי לרב שלי לקבל ממנו עצה וברכה והוא אמר: "הסיבה שאתם לא ניפקדים היא בעקבות הקפדה גדולה מאוד של מישהו אליך, וברגע שתעשה תשובה אמיתית מכל הלב הדין ישתנה לחסד ב"ה והכל יסתדר לטובה". הפקיד ביקש סליחה ומחילה, המתופף סלח לו והבין שהוא קיבל עונש חמור מאוד ושאין טעם להוסיף. העונש היה גדול מאוד ואפילו ציער אותו לשמוע, מה הקפדה על יהודי יכולה לעולל.

לפתע כל הכעס שלו נהפך לרחמים גמורים והוא החל לבכות יחד עם הפקיד שינהם התחבקו ובקשו סליחה אחד מהשני, המתופף הבין ששמחה אמיתית באה כשהלב באמת נקי ומאז הוא מקפיד לא להקפיד על אף יהודי. כעבור עשרה חודשים הרים ראובן הפקיד טלפון למתופף וביקש ממנו לבוא לתופף לו בברית של התאומים שנולדו לו. המתופף זינק ממקומו משמחה ובא לברית תקע בשופר בירך את המשפחה היקרה ופתח במחרוזת עם תופים ושירים שכל עם ישראל אוהב ומכיר והיה שמח שמח.

מאז הם ניהיו חברים טובים ומספרים לכולם את הסיפור המרגש שלהם למען תיגבר האהבה בישראל. אמן כן יהי רצון

תופים של זהב חלק ב

בס"ד

רבי לוי יצחק חשב לעצמו מדוע הסוגיה הזאת הגיע דווקא עכשיו בפסק הדין הראשון שלו כאן בעיירה, היה לו קשה מאוד לקחת החלטה לגבי התופים והשופרות מזהב של העשיר. הוא חש סתירה פנימית בין הרגש הטבעי לבין מה שאמור לעשות על פי חוקי התורה. למרות שהתובע והנתבעים רצו לדעת מה יעלה בגורלם הרב ביקש לעצמו כמה דקות התבודדות ופתח בתפילה מעומק הלב לבורא עולם. הוא ביקש עצה טובה והארת עיניים ושהשם יעניק לו הבנה מה יעשה בתופים והשופרות מזהב.

לפתע פתאום זינק העשיר ממקומו וקרא "אני זוכר", "אני זוכר" הוא לא שם לב שהרב עדיין שקוע בתפילה עמוקה, וקרא: "רבי היקר סלח לי בבקשה נזכרתי בזיכרון קדום מאוד אשר שב פתאום והיכה בי כאילו זה קרה עכשיו, אומנם זה קרה לפני חמישים וחמש שנה כשהייתי ילד מתבגר. "אבינו ניפטר פתאום מן העולם  והוריש לנו ירושה גדולה ובירושה היו נכסים, כסף מזומן, ומרתף מלא בתופים ושופרות מימי קדם – תופים ושופרות מצופים זהב , יום אחד הופיע אביהם של שני האחים הללו שנמצאים כאן איתנו וטען שהתופים והשופרות שייכים לו, ושאבי רק שמר לו עליהם, היינו צעירים מידי אחי ואני ולא היה לנו מושג מהעסקים של אבא, החלטנו לא לותר על התופים והשופרות ככה בלי סיבה.

הלכנו כולנו לרב העיר והעלנו בפניו את המקרה. הוא פסק לטובתנו מפני שלא ניתן לקחת כלום מירושה של יתומים בלי הוכחה או מסמך שמעיד שאכן התופים והשופרות שייכם לו. התופים והשופרות נשארו אצלנו ואת שאר הנכסים מכרנו במחיר הגון. אני מבין עכשיו שהקדוש ברוך הוא סיבב שהתופים והשופרות יחזרו למקורם ולא בדרך של מיקרה אלה ממש בהשגחה פרטית.

פניו של רבי לוי יצחק קרנו מאושר ונחת, הוא הבין שהשם עשה צדק גם כעבור חמישים שנה.  לא תמיד מה שנראה אמיתי והגיוני בעיניים אנושיות אכן גם כך בספר החשבונות של הקדוש ברוך הוא. השם תמיד מחשב ומאזן את כל החשבונות אפילו שעברו כ"כ הרבה שנים. הצדק תמיד בסופו של דבר יעשה במוקדם או במאוחר. תופים ושופרות עד היום פותחים שערי שמיים ומשמחים את עם ישראל. שנזכה תמיד לדעת שהשם שומר אותנו משגיח ומגן.  וב"ה שניזכה לעשות במהרה תהלוכות של מתופפים בכותל לבית המקדש בימינו אמן.

מתופפים בכותל לאחר פסח

בס"ד

שאלה גדולה עומדת באוויר, שאלה שיש עליה רק תשובה אחת, והיא הרבה שמחה ושמחה ושמחה….

מה היה לנו בכותל לאחר חג הפסח?, איך היה מבחינת עליה לתורה בכותל?, איך התנהלו כל הדברים בכותל מבחינת תופים ושופרות,צלמים בכותל וכל הנלווים האחרים כמו בלונים לכותל וגם אטרקציות בכותל?

כמו שאמרתי מקודם היה שמח שמח במיוחד, צוותים רבים של מתופפים בכותל ליוו עשרות משפחות שבאו לחגוג בר מצווה בכותל, היה כ"כ הרבה נגנים וצוותים של מתופפים שבמחשבה שנייה ראיתי כמעט את כל המתופפים שאני מכיר. כולם באו לעבוד בכותל עם התופים והשופרות וכמובן לשמח את עם ישראל.

העבודה של תהלוכות בר המצווה לכותל החלו בשעה מוקדמת מן הרגיל. כבר בשעה 7 בבוקר היה אפשר להבחין בתהלוכות כותל לכיוון התפילה. לפי דעתי זה זמן מעולה להגיע כי אז כל היום נפרש בצורה חלקה, כמובן שחוסכים את הפקקים והחום הנוראי שמתנהל בשעה מאוחרת יותר. מי שהגיע מוקדם באותו יום לכותל, שהוא בדיוק היום הראשון לאחר פסח שעורכים בר מצוות הרוויח. הרוויח בגדול מכמה סיבות. הכותל באותו היום היה מפוצץ במשפחות שבאו לחגוג בר מצווה, ומה שקרה הוא שנוצר פקק ענקי לספרי תורה, וגם למקום תפילה שבה המשפחה עורכת את התפילה. פשוט לא היה מקום נוח עם צל, וגם שהנשים יהיו יחסית קרובות. לכן מי שהגיע מוקדם הרוויח מקום טוב, בלי פקק לספר תורה והרבה נחת נחת ושוב פעם נחת.

הדבר הבא שאדבר עליו הוא החום הכבד ששרר באותו יום, פשוט היה יום שרבי היסטרי. אני בתור מתופף בכותל, שרגיל להיות בכותל כל שני וחמישי כבר כמעט 10 שנים, סבלתי מהחום הכבד ואילו היה לי קשה לערוך תהלוכות בר מצווה עם תופים ושופרות, שלא לדבר על המשקל הכבד של התוף. מה שהיה באותו יום הוא שמשפחות שהגיעו מאוחר יחסית לכיוון שעה 10 סבלו מפקקים עצומים לכיוון הכותל וגם אח"כ סבלו מחום כבד בזמן תהלוכת בר המצווה בשלובם של מתופפים לכותל.

למרות כל החום הכבד, פקקי התנועה הכבדים לכיוון הכותל, פקקי האנשים למקום תפילה בכותל, וכל הדברים האחרים….היה פשוט שמח שמח. כל משפחה קבלה שמחה עילאית לכבוד חתן בר המצווה בשלובם של המתופפים בכותל, והיה אפשר לחוש שכל הדברים שדיברתי עליהם מקודם התגמדו לעומת השמחה העילאית.

כיף היה לראות ולהחליף חוויות עם המתופפים שבאו לכותל לשמח משפחות, ועוד יותר כיף היה לשמח את אותן משפחות ולראות איך השמחה מנצחת את כל הדברים האפשריים שרק רוצים להוריד אותנו למטה.

אז כן  – "מצווה גדולה להיות בשמחה" – כי שמחה זה עולם החירות.

 

מתופפים זאבים צדיקים – חלק ב

בס"ד

לאחר שהעגלה היתה רתומה לסוסים, וכל ההכנות האחרונות נסתיימו, לקראת הנסיעה של בני הזוג עם הרך הנולד לכיוון הצדיק. עלו בני הזוג עם בנם הקטן ויצאו לדרך. המסע היה ארוך, מתיש, מייגע וקפוא. מכיוון שכל הדרך כבר כוסתה שלג. אך הזוג לא וויתר ואמר שאלו רק מניעות להגיע לצדיק.

את השעות הראשונות העבירו בני הזוג במזמורי תהילים, כאשר רוחות עזות החלו לפתע להתחולל. האמא עטפה את בנה הפעוט בכמה שמיכות עבות והחלה להתפלל לקדוש ברוך הוא שיגיעו ליעדם לשלום. לאחר כמה שעות טובות של תפילה וקריאת מזמורי תהילים החלו בני הזוג להיות עייפים במיוחד, וקשה היה להם להישאר ערים. הם החליטו לעטוף את התינוק בעוד שמיכה ולנמנם קצת, בעוד התינוק ישן ביניהם. הסוסים לא הפסיקו לרגע את הדהירה לכיוון הצדיק.

עברו להם בערך שעתיים של נמנום קל עד כבד, עד שהאמא התעוררה ראשונה. היא פלטה צווחה נוראית, ובעלה מיד התעורר בבהלה, ושאל אותה מה קרה?, הוא היה מבולבל מאוד, וניכר היה שעדיין היה עייף מהנסיעה הקשה והארוכה. היא פלטה שוב פעם צווחה שהתינוק לא פה, כלומר התינוק לא על העגלה.

אולי הוא נפל, אמר בעלה בבהלה. אולי בזמן הדהירה של הסוסים לא שמנו לב ופשוט התינוק נפל. אולי הוא נפל אל תוך השלג הקפוא ועכשיו הוא קופא למוות מקור. ההורים היו מודאגים מאוד והחליטו לחזור על עקבותיהם שבתוך ליבם ציפו לגרוע מכל. פתאום האב החל לבכות ואמר – הרי הצדיק אמר שהוא שומע הלמות תופים של מתופפים בכותל, ותרועות שופר שפותחת שערי שמיים, לא יתכן שבננו כך סתם נפל אל תוך השלג מבלי ששמנו לב. נחזור על עקבותינו בשמחה ולא בדאגה.

הסוסים החלו דוהרים במלוא המרץ את הדרך חזרה, השלג כבר החל להערם לגובה שהיה קשה לסוע, אך את הסוסים לא ענין והם ריחפו באוויר עם העגלה. לפתע בזמן דהירתם הם עצרו במפתיע והתרוממו על שני רגליהם האחוריות, כל העגלה בלמה וכמעט התהפכה. האב הסתכל למרחוק, ופתאום ראה מעין כתם בצבע כהה שמבצבץ מרחוק. הכתם לא גדול מדי, והסוסים ממש נרתעו מלדהור לכוון הכתם הכהה שניצב ממש על הדרך.

האב ניסה לאלץ את הסוסים להמשיך בדהירה, אך הם לא הקשיבו לו. הוא החליט לרדת מן העגלה וללכת ברגל לכיוון הכתם הכהה. הוא התקרב, ובמרחק של כ 100 מטר הוא פתאום רואה 3 זאבים שממש יושבים על הכתם הכהה. לרגע הוא חשב ששלושת הזאבים זכו לארוחה דשנה, משום שלא זזו לרגע מהכתם הכהה שניצב על השלג.

לפתע הוא שמע את יללותיהם של הזאבים, שהתערבבו עם קולות של תרועות שופר וקצב של הלמות תופים. הוא נזכר במה שהצדיק אמר לו לפני שאשתו התעברה – שהוא שומע את קצב המתופפים ותרועות שופרות בכותל. הוא לרגע חש מבולבל וראה את השלג הלבן לפתע בצבע שחור.

למרות זאת החליט בכוחותיו האחרונים ללכת לכיוון הזאבים.

המשך בשבוע הבא…..

 

מתופפים זאבים צדיקים – חלק א

בס"ד

החסיד ששמו פנחס מצפת וזוגתו חיכו למעלה משש עשרה שנה לפרי בטן. הם היו חשוכי ילדים, והרבה דמעות דמעו מעיניהם של זוג החסידים. בכל פעם הם היו מגיעים לצדיקים קדושים, ושם שפכו את דמעותיהם על כך שהם חשוכי ילדים. הצדיקים הקדושים תמיד חיזקו אותם ברוחם ובנפשם, ואמרו להם שהשם רוצה את תפילתם, לכן הם עדיין חשוכי ישועה לילדים, ושעת הרצון עדיין לא הגיעה.

בוקר אחד, כאשר הלכו זוג החסידים אצל צדיק קדוש אשר גר בטבריה, כדי לקבל ברכה לילדים, נשמעה פתאום ברקע תרועת שופר שפלחה את האוויר, וקצב של הלמות תופים של מתופפים מרחוק. הצדיק אמר שהגזירה התבטלה, ובקרוב מאוד הם יצפו לישועה מן השמיים, בבן זכר.

בני הזוג כל כך שמחו, והחלו לחגוג את הבשורה המשמחת בקריאת תהילים. כאשר הצדיק המבשר נמצא איתם, ובכל פעם הוא אומר להם שהוא שומע הלמות תופים של מתופפים אשר נשמעים מאיזור הכותל המערבי. טבריה וירושלים רחוקות כמה מאות קילומטרים אחת מן השנייה, אך הצדיק אומר שהוא שומע תרועות שופר, וקצב תופים מאיזור הכותל והוא שומע שמחה גדולה, שהם מסמלות את סיום הגזירה על בני הזוג ובקרוב הם יצפו לבן זכר.

כידוע, הצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. הבטחת הצדיק מטבריה התקיימה בדיוק כפי שנאמרה. תשעה חודשים לאחר מכן נולד בן זכר במזל טוב לרבי פנחס ובת זוגתו. לא היו מאושרים מהם בכל העיר צפת. את הברית חגגו בשמחה רבה עם התפילות המיוחדות ובכל ההידורים האפשריים.

לאחר שחיכו קצת כאשר הילד יגדל, ויהיה מספיק חזק, החליטו ליסוע לצדיק מטבריה אשר ברך אותם, ואמר להם שהם יחבקו בן זכר בעוד שנה. הם רצו ללכת אליו כדי להראות לו את המתנה הגדולה שהשם נתן להם. וגם שיברך אותו לחופה ולמעשים טובים.

כידוע, זמן הנסיעה בן צפת לטבריה בימים ההם היתה אורכת כמה ימים, והיה צריך לשכור עגלה עם סוסה כדי להגיע ליעד. בינתיים החורף החל, ופתיתי שלג החלו לרדת ולכסות את העיר צפת. אך רבי פנחס ובת זוגתו החליטו שבכל זאת הם נוסעים לצדיק מטבריה כדי לקבל ברכה למען הילד, וגם להראות לו את הרך הנולד שהוא כל כך התפלל למענו.

חודשי החורף בתקופה ההיא היו קשים מאוד, אך זוג החסידים החליטו שבכל זאת הם נוסעים, ולא מבזבזים אף רגע. הם שכרו עגלה עם סוסה ויצאו לדרך לטבריה לפגוש את הצדיק.

מה היה בדרכם?

בפעם הבאה…..