יצירת קשר

בר מצווה בכותל

1 2 3 8

מוואדי טלעה הגדול לכותל

בס"ד

הנסיעה לכותל מביתי לוקחת לי בין חצי שעה לשעה בערך, תלוי בפקקים.

ההליכה לכותל לכיוון שער האשפות לוקחת לי סביבות החצי שעה.

בשבילי לנסוע לכותל זה יום טיול לכותל, זה יום הליכה, זה דרך חיים של הליכה וספורט על הדרך.

כאשר אני נוסע לכותל במכונית, אני מחנה את הרכב במתחם התחנה הראשונה ואז עושה צעידה לכותל עם פק"ל מלא של תוף בתוך נרתיק על הגב, שופר כרוך בחבל על הצוואר-כתף, חופת חתנים ביד ימין, שקית אוכל בצד שמאל וכמובן פלייליסט של שירים שאני שומע דרך הספוטיפי עם אוזניות של סנהייזר מומנטום 2 – חוויה.

טיול, מסע, הליכה. כל אלו הם דברים כל כך מרוקנים – כן, כן, לפי דעתי הם מרוקנים אותנו מלחץ החיים היום יומי. נותנים לנו זמן התבוננות מעבר למצב הקיים של מטלות ועבודות היום. זמן בו אפשר לראות קצת מעבר, לחוש את קצב היום קצת אחרת. ואם זה דרך חיים, אז להרגיש את קצב החיים קצת בפעימה שונה. להתרוקן מכל מחשבות היום, להתרוקן מכל המעמסות, למי אין מעמסות?, ופשוט להיות, פשוט להיות. פשוט להרגיש את הפשטות.

דרך חיים של הליכה, דרך חיים של פשוט לצעוד ולהתבונן. דרך חיים של לשלב את הטיול בחיי היום יום, דרך חיים של טיול שלא נגמר ותמיד נמשך, גם כאשר נוסעים למרכז או לאיזה שהוא מקום, פשוט להחנות את הרכב קצת רחוק ולהנות מההליכה לכיוון היעד.

לפני חודש וחצי בערך נסעתי לטיול קצת אחר, עזבתי לשבוע את אירועי מעגל המתופפים בכותל, ונסעתי לטיול לסיני לאיזור של ההר הגבוה סנטה קתרינה. את הטיול עשיתי עם 12 חבר'ה מתוקים מדבש. המדריך היה אדם בשם שלמה בוסקילה. מדריך מיומן בעל לב רחב לאנשים, לטבע ולמקום. סיפוריו על הצמחים, על האנשים, על התרבות, על החיים בכלל מלווים אותי גם כרגע.

בקיצור, טיול מאלף של חמישה ימים שבו הלכנו בסביבות 15-20 ק"מ ליום. צעדנו דרך בוסתנים עתיקים של שבט הג'אבלייה הבדואי. טיפסנו על הרים וכבשנו אותם. הר הוא חמוצים – אתה כובש אותו, אם לא – אתה מחמיץ אותו. בלילות ישנו במקומות שאין בהם קליטה של טלפון סלולרי, ואין חשמל, ואם מסתכלים לשמיים – רואים מליוני כוכבים. ממש תמונה שקשה לתאר אותה במילים. את הטיול עשינו בזמן שהוא קצת שונה מהזמן שמטיילים באיזור ההר הגבוה בסיני. טיילנו באמצע החורף. כל הגבים היו מלאים. כל הנחלים זרמו. בפסגות ההרים היה שלג. והרבה נחלים קפאו.

היה קר מאוד, אבל הלב היה חם.

באחד הימים הלכנו במסלול של וואדי טלעה הגדול לכיוון פארש רומנה. מסלול יפיפה ועוצמתי עם נחלי מים זורמים וצבעים מהפנטים. במסלול הזה מצאתי גזע עץ לא גדול, שאפשר לסחוב בתרמיל יום. גזע שהוא חצי שורש-חצי גזע. מין גזע שהוא שילוב של בין השמשות.

לאחר שחזרתי מסיני, הנחתי את הגזע באחד הפינות בבית. חזרתי לעיסוקי היום יום ולמטלות הבית. לפני כמה ימים התבוננתי על הגזע והוא הזכיר לי, הזכיר לי את המסלול המהפנט של וואדי טלעה הגדול לפארש רומנה.

אני אוהב גזעים ובמיוחד את הגזעים שהם חצי רקובים, שאז אפשר לעבוד איתם ולשייף את כל הפסולת החוצה. לכל עץ יוצא צורה משלו, העץ עצמו קובע איזה צורה תצא לו לפי מקום הריקבון שלו.

הוצאתי את מכשיר הדרמל שלי. מכשיר שהוא מעין מוט של רופא שיניים עם ביטים שניתנים להחלפה. עם אחד חוצבים, עם השני משייפים וכך הלאה. את רוב עבודות העץ שלי אני משלב בעבודת דרמל.

התחלתי לעבוד על הגזע. יותר נכון ניסיתי לעבוד על הגזע ולא הצלחתי לעבוד עליו עם הדרמל, מכשיר שהוא חשמלי. פשוט הגזע לא רצה שיעבדו עליו חשמלי.

הרי את הגזע הזה מצאתי במקום שאין קליטת סלולר, אין חשמל, יש מליוני כוכבים. מקום שבו אתה מרגיש וחש מה זה – "זכר למעשה בראשית". מקום שבו אתה מרגיש את העוצמה של אין, את הפשטות, וכמה בטיול אתה מרגיש להתרוקן מכל המעמסות ופשוט להיות.

התחלתי לעבוד על הגזע ידנית, במברג חוצב קטן. וכך במשך 15 שעות חצבתי ידני את הגזע. כל רגע ורגע הרגשתי את המסלול של הטיול שעשינו בסיני. כל חציבה וחציבה בגזע היתה בשבילי מסלול, משעול, ואדי, הר, מעיין, גב, שמיים, כוכבים…..

אז איפה היינו…..? לרגע נכנסתי לחלום…….. אני במסלול של מתחם התחנה לכיוון הכותל המערבי…….

אהה נכון – יש בר מצווה בכותל היום……. עד טיול סיני הבא…….

מתופפים בשלג

בס"ד

יש ימים שאתה חושב פעמיים אם לעשות את הדבר שאתה צריך לעשות.

ויש ימים שאתה ממש לא חושב אם לעשות אותם, אתה פשוט רץ לעשות אותם בשמחה, למרות שביום רגיל לא היית עושה אותם. פשוט היית מוותר עליהם וממשיך הלאה.

לאחד הדברים האלו קוראים שלג בירושלים, או אם תרצו לקרוא לו שלג בכותל, או אפשר יותר לדייק בשם – תהלוכת מתופפים בכותל בשלג.

שלג בכותל זה משהו שמגיע אחת לכמה שנים, בערך 5 או 6 שנים, והשנה הוא הגיע בגדול, לזמן מאוד קצר. שלג שיורד בזמן קצר של חמש שעות במהלך הלילה, ובבוקר כל העיר לבנה צחורה. מראה מדהים.

כידוע, ברגע שיורד שלג, כל הכבישים לעיר נחסמות, כי לא יודעים עדיין מה כמות השלג שירדה, והאם היא תמשיך לרדת ולתפוס יותר גובה ויותר כיסוי מרחבי.

החלום הוא לשבת בבית מול האח הבוער עם גזעי עץ ולהתחמם באש המרצדת, וכמובן להתבונן בשלג על ההרים דרך החלון.

אבל מה קורה שיש עבודה, והעבודה היא תהלוכת מתופפים בכותל, ועוד בשלג. סיבה למסיבה אמיתית לצאת מהבית עם כל הילדים לשלג ועוד בכותל.

מחכים בסבלנות להודעה שהכבישים יפתחו, והגישה להגיע לירושלים תיפתח. והופ ההתרגשות.

התלבשנו היטב, אני וארבעה מילדי ונסענו לירושלים לראות, לחוות, לשחק בשלג. וכמובן לשמח עם תופים ושופרות משפחה שבאה מאזור תל אביב לחגוג בר מצווה בכותל.

התחלנו בנסיעה איטית מאוד לכיוון הכותל, הכבישים היו מפולסים, אך מאוד חלקים, והנסיעה הצריכה זהירות רבה. הגענו לחניית קבר דוד ושם החננו את הרכב. למרות הנסיעה האיטית מהבית לכיוון הכותל, לקח לנו 25 דקות להגיע. רק לשם השוואה, ביום רגיל לוקח להגיע באותו מסלול ובאותה שעה כמעט 50 דקות. מה שאומר שהדרכים היו פתוחות לגמרי.

המחזה היה מרהיב, כל ירושלים צבועה בלבן. שלג על ההרים, על הכבישים ועל מה לא.

הילדים היו בתחושת אופוריה איך שראו את השלג, ועוד יותר שמחו רק מהידיעה שעוד מעט הם הולכים לשחק בשלג ועוד בכותל המערבי.

הגענו לכותל סוף סוף, ההליכה לא היתה פשוטה. בכל זאת היו 30 ס"מ של שלג שנערם. הילדים בהרגשת שמחה, זורקים אחד על השני כדורי שלג ובונים בובת שלג גדולה.

לאחר עיכוב קטן, משפחת בר המצווה הגיעה. פרשנו חופה יפה לבנה כשלג, פתחנו בתרועות שופר, ומיד לאחר מכן פצחנו בקצב תופים מטורף עם שירים שמחים וריקודים לכבוד חתן בר המצווה שהגיע לחגוג בר מצווה בכותל.

הייתה חוויה מדהימה למשפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל בשלג. גם לנו, הנגנים, הייתה חוויה מאוד עוצמתית לנגן ולהרקיד בשלג. הילדים מאוד נהנו……….

והאישה……….ישבה מול האח הבוער……..לאחר שהכינה לנו מרק עוף טעים וחם……

דיבור של אמת

שלום לכולם…..

כידוע, המאמר האחרון שלי בתור כותב פוסטים של להקת תופי שמחה – מתופפים בכותל, היה בחודש פברואר שנת 2020…..

כלומר כמעט שנתיים לא כתבתי פוסט……וזה אומר שמתחילת הקורונה לא כתבתי.

אומנם לא כתבתי פוסטים או מאמרים, אבל כתבתי שירים……… כן, שירים.

זמן קורונה לפני שנתיים בערך, היא הגיעה אלינו כמו רוח סערה, שאת כיוון הרוח עדיין איננו יודעים. כיוון מעורפל עם רצון למשוך לכיוון מסוים. מהו הכיוון? …….. לכל אחד יש את הכיוון שלו, וההסתכלות שלו על התקופה המאתגרת הזו. אני בחרתי……….. לחלום.

האמת….. הרבה זמן אני רוצה לכתוב פוסט. אבל יש זמנים או מצבי רוח שפשוט אין חשק לכתוב. כתיבה זה משהו שמגיע, ואם הוא לא מגיע והוא מקבל איזה שהוא לחץ מכיוון מסוים בכדי להגיע……. הוא חסר לדעתי…. תמיד יש את הנקודה שבה אתה אומר לעצמך "עת רצון, זה הזמן", ואז זה פשוט קורה. בכל דבר בחיים.

מדוע לא כתבתי?, כי פשוט לא היה לי חשק לכתוב פוסטים. פשוט כתבתי שירים.

תחילת קורונה, כידוע, התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה. מרגע שהתחלתי לנגן בגיטרה, פשוט התחלתי לכתוב שירים ולהלחין אותם בצורה הכי בסיסית. כל כך נהנתי לכתוב שירים ולהלחינם, שפשוט לא היה לי חשק לכתוב מאמר. האנרגיה של הכתיבה פשוט הלכה לטייל במימד אחר. מימד מבורך בפני עצמו, מימד של גילוי עצמי, מימד של התבוננות מכיוון אחר, מימד של כתיבה עם צלילים, מימד של צלילים שמתחברים לאותיות, מימד כתיבה של רגש שמתבטא בשירה……… עד כמה שאפשר…….. בכל זאת, אני די "לא מדויק" בשירה………… אבל….. בחרתי לחלום.

ברגעים אלו אני כותב מאמר. לא היה לי קל להגיע למצב שאני נמצא בו עכשיו, כלומר – כתיבת מאמר. דחיתי את כתיבת המאמר כמעט חצי שנה, כי לא הייתי שם, לא בחשק ולא בהתבוננות על המילים והסיפורים.

את כתיבת המאמרים אפשר לחלק לשניים. חלק ראשון הוא ההנאה שבכתיבה. ההנאה בהתעופפות האותיות למילים ומשם למשפטים……החלק השני הוא – שעצם זה שאני כותב מאמר, אני מקדם באופן אורגני את האתר של תופי שמחה.

מה שמשתמע מכך שחוסר כתיבת מאמרים לא מקדם את האתר……והעבודה……… יורדת. אבל זו האמת, וזהו דיבור של אמת שלי, שיש תקופות שאין חשק לכתוב, ובטח לא לקנות מאמרים ב – 1.90ש"ח.

ברוך השם, עובדים, שמחים ומשמחים. והשם דואג לכל, וגם לפרנסה, אבל תמיד יש את הנקודה שיש יותר, יותר שפע, יותר אקשיין ויותר מותרות. יכול להיות שזה רק במוח, ואולי זה באמת רק במוח.

מה שאני מנסה לכתוב. תסלחו לי אם אני קצת מסורבל, לא כתבתי כמעט שנתיים……. שטוביה חברי הטוב, שהוא יד ימיני בעסק של השמחות של בר מצווה בכותל…….כן, טוביה, כך………אמר לי "אתה שם לב שהעבודה ירדה…..וזה כבר מזמן לא הקורונה, אולי תמשיך לכתוב שירים…..אבל אפשר לשלב, ולכתוב גם מאמרים ולקדם את האתר ולקדם את העבודה".

לגמרי הסכמתי עם טוביה. לגמרי הייתי איתו. אבל…………..שאין חשק לכתוב……ממתינים…….ומתבוננים.

היום. קמתי בתחושה שאני הולך לכתוב מאמר…….קמתי בתחושה של הנאה שמרחפת מעל האצבעות……תחושה של מילים ללא צלילים. נטו מילים……….נטו משפטים. וברקע, בזמן הכתיבה, מוסיקה נעימה של הרכב שנקרא ניגון ירושלמי……. ופשוט………. להיות פשוט.

נ.ב – טוביה היקר עדיין רווק, והוא חמד של בחור. נברך אותו שימצא את זיווגו במהרה – סער טוביה בן חיה סבינה…….ונאמר אמן.

סיני נתן לכותל

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו בקול רם או בקול שקט, "איך שהזמן טס", או "איך שהזמן עבר מהר". כן, הזמן עובר, ועובר מהר. לפעמים עד מהר מאוד.

הזמן הוא לא העיקר. העיקר הוא מה עשינו בזמן הזה. איך התייחסנו לזמן הזה, וכמה הספקנו לעשות בזמן הזה. ההספק, הכמות והאיכות הוא כבר שאלה אחרת. שאלה שאני מאמין שאין אדם בעולם שזה לא עובר לו בראש באיזה שהוא פרק בחייו.

בפרשת בראשית השם ברא את כל העולם ואחרי כל יום נאמר – "וירא אלוהים כי טוב". כלומר אחרי כל יום שהשם ברא, אם זה את השמיים ואת הארץ, אם זה אור וחושך, אם זה עצים, עופות, חיות, וגם את המאורות – נאמר "וירא אלוהים כי טוב". ביום השישי שהשם ברא את האדם נאמר – "והנה טוב מאוד". כלומר לאחר כל יום של הבריאה נאמר "טוב", ולאחר בריאת האדם נאמר "טוב מאוד".

כידוע ישנה שאלה נוספת שנשאלת "האם טוב לו לאדם שנברא?, או טוב לו לאדם שלא נברא?". שלמה המלך אמר במגילת קהלת "הבל הבלים הכול הבל. מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שימול תחת השמש" – כלומר טוב לו לאדם שלא נברא. ולא סתם שלא נברא אלא המילה הבל מוזכרת 7 פעמים. כלומר, טוב לו שלא נברא פי 7.

לאור הדברים יש לנו סתירה ומיד נשאלת השאלה – בפרשת בראשית השם אומר "וירא כי טוב מאוד". בקהלת שלמה המלך אומר הבל פי 7. האם שלמה המלך סתר את דברי השם?. אז זהו, שלא. טוב מאוד שנברא האדם. אבל השאלה היא מה הוא עושה עם הזמן הזה שהוא בא לעולם הזה. אם האדם בא לעולם הזה רק כדי להעביר את הזמן ולתענוגות חומריות ותאוות גופניות – הכול הבל הבלים. אבל אם האדם בא לעולם הזה למצוות, למעשים טובים, עזרה לזולת וחיפוש אחר הנקודות הטובות בעצמו ובכל בריה אחרת אז זה טוב מאוד. ואז האדם חי חיים נצחיים.

אז איפה היינו? ומאיפה התחלנו? – אמרנו בהתחלה שהזמן עובר מהר. והנה סיני נתן הגיע לגיל בר מצווה. סיני נתן הוא הבן של אבישי ושרון שרה מור, חברים יקרים עוד מתקופת כפר המים מכמורת, ששם גרנו חבורה של חברים על חוף הים. שם הקמנו משפחות ומשם כל משפחה נדדה למקום אחר בארץ להתישבות. שאני אומר הזמן עובר מהר, אני מתכוון לזה שרק לפני רגע אני זוכר שסיני נתן נולד, ועוד קצת פה ושם, והנה כבר בר מצווה. הנה היום הראשון של הנחת התפילין של סיני נתן הגיע, והוא החליט לעשות אותו בכותל המערבי. נפגשנו ביחד עם הילדים לתפילת נץ משותפת עם המניין הקדוש של רב מנשה. התפללנו, העברנו חוויות ונהנו מהחברה הקסומה בשעה כה מוקדמת. למרות שהיה מאוד אינטימי ובלי תרועות שופר ומקצבי תופים.

את העלייה לתורה סיני נתן עשה בבית הכנסת בישוב "נורדיה". ושם היה משהו מאוד קסום ומרגש, לפגוש את כל החברים עוד מתקופת כפר המים מכמורת. קסום ומרגש לפגוש כל פעם את הפשטות ואת אהבת החברים. הייתה תפילה מרוממת עם הלל ונענועים של ארבעת המינים  – סוכות. לאחר מכן עשינו חאפלה גדולה עם התופים והשופרות. קצת ריקודים, מעגל מתופפים לילדים, אוכל טוב והרבה געגועים.

מזל טוב משפחת מור היקרים. ולסיני נתן אנחנו מאחלים שתחיה חיים של אורה, תורה, ברכה, הצלחה, כיבוד הורים והרבה מצוות.

אוהבים משפחת פיס

מהכותל לטורקיה

בס"ד

שלום וברכה חברים יקרים.

הפעם אני הולך לכתוב לכם על טיול עבודה מאוד כייפי, ומאוד מרגש שערכנו שלושה חברים מלהקת תופי שמחה.

כידוע, עבודתנו העיקרית בתחום בר המצווה היא – תהלוכות מתופפים בכותל המערבי. תהלוכות שמשלבות תופים, כלי נשיפה, שופרות וחופת חתנים. את התהלוכות הללו תוכלו למצוא בעיקר בשער האשפות שהוא השער המרכזי של הכותל המערבי, בימים שני וחמישי ובראשי חודשים.

הפעם, את התהלוכה הזו הביאו לטורקיה. לפני כשלוש שנים עשינו בר מצווה בכותל לחבר'ה שהגיעו מטורקיה. קיבלנו אותם בקבלת פנים מרגשת בשדה התעופה עם שירים כמו – "הבאנו שלום עליכם, עם ישראל חי". שזו אחת הקבלות פנים המרגשות לפי דעתי. המשכנו איתם למחרת לתהלוכת מתופפים בכותל, ולאחר מכן נעימות של כליזמרים במסעדה באחת השכונות בירושלים. כלומר כמה ימים של כל המשפחה וחברים קרובים לחגיגת עליה לתורה בכותל המערבי, ובנוסף טיול ברחבי ארץ ישראל.

המשפחה הזו, ששימחנו אותם לפני שלוש שנים, פה בארץ ישראל, החליטו להביא אותנו לטורקיה, בכדי לשמח אותם ולערוך להם את החוויה המוסיקאלית שאנחנו עורכים בכותל המערבי. קבעו לנו תאריך טיסה לנסיעה לטורקיה, סגרו לנו מלון לטורקיה, דאגו לנו לאוכל כשר עד למלון, דאגו לנו לנהג צמוד שאסף אותנו משדה התעופה למלון ובחזרה. כלומר היה אירוח נפלא, מתוק מכול טוב. בנוסף דאגו לנו ליום חופשי שבו טיילנו ברחבי איסטנבול, וכמובן שהלכנו לרחוב של כלי הנגינה המפורסם באיסטנבול שנקרא כיכר טקסים שברחוב איסטיקלל. אני קניתי חליל טורקי, ומאיר נגן הכלי נשיפה קנה קלרינט טורקי. באחת הסימטאות של כיכר טקסים עצרנו בחנות של כלי מוסיקה עם מוכר מבוגר מאוד מהדור של פעם, ושם עשינו איתו קטע נגינה מאולתר מאוד משמח ומרומם את הלב ואפילו החלו להתקהל אנשים מהרחוב לראות ולצלם. המוכר לא ידע מילה אחת באנגלית ואנחנו לא יודעים מילה אחת בטורקית, והרגשנו איך המוסיקה היא החלק המחבר ביננו. בסוף הנגינה היו חיבוקים ונשיקות. לאחר מסע ארוך ביום ברחובות איסטנבול, בלילה הפלגנו בספינה ענקית לשייט ב"מיצרי הבוספורס". בקיצור היה מעל ומעבר עם קבלת פנים מאוד חמימה ומאוד כיף.

את הבר מצווה ערכו בבית הכנסת שנקרא "עץ החיים" שנמצא באזור שנקרא "אורטקוי". בזמן העליה לתורה ערכנו מעגלי ריקודים בין המתפללים, המשפחה וחתן המצווה, והייתה הרגשה מאוד מתוקה, שהנה המוסיקה והנגינה של הכותל הגיעה עד לפה לטורקיה, והיה מאוד מרגש. לאחר מכן כל המשפחה והאורחים הלכו במרחק הליכה קצר למלון הסמוך ששוכן ממש על המים, ששם ערכו את סעודת המצווה. אנחנו הנגנים וחתן המצווה עשינו משהו מטורף, שונה ומאוד לא סטנדרטי. עשינו כניסה לחתן מהסרטים. עלינו על סירת מנוע קטנה, הפלגנו לאמצע מייצרי הבוספורס, שזה ממש מבדיל בין יבשת אסיה ליבשת אירופה, וכך עשינו את הכניסה לחתן המצווה. הסירה שטה לכיוון המלון, אנחנו מנגנים ושרים, חתן המצווה שמח ומבסוט, וכל האורחים מוחאים כפיים לבוא החתן והניגונים שהגיעו מארץ ישראל. באמת, זו הייתה כניסה לחתן מהסרטים.

טסנו, שרנו, ניגנו, טיילנו. אבל היה חסר לנו משהו. משהו רוחני שקשה להסביר אותו. ואז החלטנו שצריך לחפש ציון קבר של צדיק שקבור פה באיסטנבול. כידוע רבי נפתלי כץ קבור באיסטנבול. רבי נחמן במסע שלו מאוקראינה לארץ ישראל עצר בטורקיה ואז הלך להשתטח על הציון של רבי נפתלי כץ, ונשאר להשתטח יום שלם. החלטנו לחפש את הציון וללכת להשתטח על קבר הצדיק. תפסנו מונית והתחלנו ליסוע ולחפש את הציון. החלפנו מונית והמשכנו לחפש וגם לא מצאנו. לבסוף, שחיפשנו את הכתובת בגוגל מפ גילינו שהציון של קבר הצדיק נמצא 300 מטר מהמלון שבו אנחנו מתאכסנים. השגחה ענקית. כמובן שצעדנו לכיוון ציון הצדיק, התפללנו, ניגנו, שרנו ועשינו ריקוד.

תודה רבה למשפחה היקרה שהזמינו אותנו לטורקיה ודאגו לשהות המפנקת והמבורכת. תודה רבה לטניה ומישל מחברת "הולסטאי" שדאגו לכל החלק המקשר בין המשפחה ואלינו וכמובן לחלק הלוגיסטי של כל הנסיעה.

תודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו.

 

 

רוח הקודש בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

היום הולך לספר לכם סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי. סיפור שמתפרס על זמן של שלוש שנים בערך.

כידוע, בכותל המערבי, ישנם תהלוכות בר מצווה רבות. חלק מן המשפחות שבאות לחגוג בר מצווה בכותל שוכרות נגנים, שהם נקראים מתופפי הכותל – עם תופים ושופרות שיעשו להם את כל התהלוכה השמחה. חלק אחר של המשפחות שבאות לחגוג את העליה בכותל שוכרות מפיק בר מצווה בכותל, שהוא אחראי על כל ההפקה מהתחלה ועד הסוף. כלומר המפיק דואג למדריך שידאג למורל ולשמחה ולקדושה שילווה את המשפחה לכל היום. המפיק דואג לצלמים, למתופפים, לארוחת בוקר לפני התפילה, לארוחת צהריים לאחר התפילה, לאוטובוס. כלומר דואג להכל. זה מה שנקרא לבוא כמוזמן לאירוע בר המצווה של הבן שלך.

היום אנו נדבר על אוריין שרעבי, המדריך מס' 2 בכותל. אוריין הוא המדריך המוביל של איש ההפקה ששמו בני רוזנר. אתם בטח שואלים את עצמכם, מה עכשיו מדריך?, ולמה מס' 2?, ומי הוא מס' 1?.

נתחיל. אוריין הוא מדריך מס' 2 כי הוא תמיד שואף ליותר. גם כאשר האירוע מושלם, הוא תמיד יחפש נקודות איפה להגדיל ראש, ואיפה להוסיף אנרגיה שהיום בר מצווה הזה יהיה הכי שמח והכי מוצלח. אז למה הוא לא מס' 1?, כי הוא יודע שמעליו יש את הקדוש ברוך הוא, שהוא מס' 1 שדואג לכולם, ואנחנו רק מתחתיו מקבלים את השפע ומעבירים אותו הלאה.

עכשיו הסיפור. אומרים שצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. לפני בערך שלוש שנים, אוריין היה מדריך של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. בזמן התפילה והעלייה לתורה היה איש יקר אחד שעלה לתורה ואז איכשהו נודע לאוריין שלאיש הזה יש שלוש בנות והוא כל כך רוצה בן. אוריין לא התבלבל וברך את האיש הזה שיזכה לתאומים בשנה הבאה. אומרים שלפעמים אדם מקבל רוח הקודש והוא לא יודע. אומרים שאדם לפעמים מדבר או מברך והוא לא יודע איזה פעולות הוא עושה בשמיים.

חבר'ה……… לאחר שנה האיש היקר זכה לשני בנים תאומים. מדהים. אבל אוריין לא ידע את זה. האיש היקר הזה לא ידע איך לומר לאוריין שאכן ברכתו התגשמה. עד שלפני חודשיים האיש היקר הזה הגיע שוב פעם לכותל, והפעם עם עגלה כפולה של תאומים, ומי היה מדריך בר המצווה שלהם?, ניחשתם נכון – אוריין שרעבי. ושם נודע לאוריין כל הסיפור המופלא הזה.

פלא גדול, כמה חשוב לברך את הקרובים אלינו, משפחה, חברים, ובינינו…… את כל עם ישראל.

מי שמאמין לא מפחד

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי בזמן תהלוכת בר מצווה בכותל. כותל המערבי מקום שהשכינה לא זזה ממנו מעולם.

סיפור כה אמיתי ולפי דעתי מרגש מאוד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט. והנה הוא לפניכם.

כידוע בימי שני וחמישי מגיעים מתופפים מכל חלקי הארץ כדי לשמח משפחות שבאו לערוך עליה לתורה בכותל. וגם בחמישי האחרון הגיעו מעל 100 משפחות לשער האשפות בכדי לחגוג תהלוכת בר מצווה לפני העלייה לתורה. כידוע תהלוכות שמחות הכוללות שירים, ריקודים ותרועות שופר. בכל שנות פעילותי בכותל המערבי בקרב תהלוכות בר מצווה, מעולם לא נתקלתי באיזו בעיה חריגה. לפעמים התווכחות קטנה או חוסר הסכמה, אבל תמיד זה נגמר בשלום, גם בקרב הנגנים וגם בקרב המשפחות.

בחמישי האחרון השלום בכותל הופר, תרועות השופר נהפכו לתרועות פגזים, קצב התופים נהפך לקצב מלחמה. והרי זה הסיפור:

משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל שכרה את שירותיו של מתופף שהוא אחד הוותיקים בכותל, ואחד הוותיקים בתחום מעגלי המתופפים. בד"כ אני נמנע מלומר או לכתוב שמות, אך את שמו אני הולך לכתוב, זהו נדב המעגליה. בהמשך תבינו למה כתבתי את שמו. המשפחה כאמור הגיעה לחגוג בר מצווה בכותל, נפגשו עם נדב, ואיכשהו היה חילוק דעות קטן לגבי התהלוכה. רוב המשפחה שבאה לחגוג את הבר מצווה בכותל הזו היו חמומי מוח, ומה שהם עשו מבייש את הכותל המערבי ואת עם ישראל במיוחד. אבל לא כאן הזמן להעביר ביקורת כי כולנו נופלים לפעמים, הגדולה זה לחזור חזרה ולדעת לתקן.

בעקבות חילוקי הדעות, החבר'ה של המשפחה פשוט החלו להכות את נדב, לתפוס תופים של נגנים אחרים ולזרוק אותם באוויר, ושמעתי שגם שופרות עפו באוויר. אני אישית לא נכחתי באירוע המביש הזה, אך שהגעתי לאחר תהלוכת בר מצווה אחרת משלי פשוט ראיתי את נדב צולע, וכל המתופפים פשוט נסערים מהאירוע המביש הזה. נדב לא החזיר מכות אלא פשוט חטף וניסה להתגונן, ופשוט שמע את בזיונו נדם ושתק כמו אחת התורות הגדולות של רבי נחמן מברסלב.

חבר'ה, הסיפור הזה עדיין לא נגמר. הוא אפילו לא התחיל. נדב לא נשאר חייב, נדב נכנס לכותל המערבי לסגור עניין עם המשפחה המכה, עם המשפחה שביזתה אותו כחצי שעה קודם. שאני כותב נכנס לכותל לסגור עניין, אני צריך שתפתחו טוב טוב את הלב שלכם, כי אתם הולכים לשמוע את אחד הסיפורים הבלתי הגיוניים והמרגשים.

נדב נכנס אל תוך הכותל לסגור עניין. הוא נכנס עם חבר שיהיה לו גיבוי. הוא נכנס שבידו ישנה שקית עם 30 ארטיקים. ארטיקים שאותם הוא הולך לחלק למשפחה המכה. הרי אמרו על דוד המלך "איזהו גיבור הכובש את יצרו". נדב כבש את יצרו ולא החזיר מכות. נדב גם התעלה על עצמו והלך לפייס את המשפחה עם ארטיקים, והם קיבלו את המתנה הכי גדולה של החיים שלהם, הם קיבלו הרהור תשובה בכותל המערבי. כמובן שהאירוע הסתיים בחיבוקים והתנצלות מצידם. אני אישית כאשר שמעתי וראיתי במו עיניי את הסיפור הזה התרגשתי מאוד, והאמת – נתן לי הרהור תשובה גדול מאוד.

אומרים שמי ששומע את בזיונו ושותק, הוא מטהר את כל הדמים בגופו ויש לו כוח לברך ולהתברך. כמובן שנדב בירך את כל החברים. וכמובן שבזכות מעשים כאלו ומעשה זה במיוחד גאולת המשיח רק התקרבה.

בימינו בקרוב מאוד – אמן.

מתופפים לבעל שם טוב הקדוש

בס"ד

שלום לכולם

נכון, קצת נעלמתי ולא כתבתי כבר כמעט חודש. קצת הייתי עסוק, והדבר השני הוא שנסעתי לקברות צדיקים באוקראינה עם אשתי לבד. פעם ראשונה אחרי 13 שנה. את ילדיי השארנו עם הסבא והסבתות.

הפעם אספר לכם על טיול קברות הצדיקים שעשיתי. כמעט שבוע שלם של קדושה, הרבה תפילות ובעיקר עונג רוחני שקשה לתאר אותו במאמר של 300 מילים. אך אנסה.

את הטיסה לאוקראינה קבעתי ליום חמישי לשעה שש וחצי בערב. בכדי שלא אפספס את יום חמישי בבוקר לתהלוכות בר מצווה בכותל. כל יום חמישי בבוקר הייתי עסוק במספר אירועי כותל מאוד שמחים, וגם בעליה לתורה שנכנסתי אל תוך הכותל להתפלל עם המשפחה, והיה מאוד מרגש.

לאחר היום הפורה בכותל נסענו אני ואשתי לשדה התעופה בן גוריון לתפוס את הטיסה לאוקראינה. הטיסה עברה מעולה. בשדה התעופה בקייב חיכה לנו נהג שהסיע אותנו היישר לאומן אל ציונו של "רבי נחמן". כמובן שבאומן נשארנו לשבת אצל רבנו הקדוש. כל השבת היה עונג רוחני כל כך גדול – תפילות, תהילים, סעודות, לימוד יומי. בקיצור הטענת מצברים.

לאחר השבת, נהגנו הפרטי לקח אותנו לעיירת ברסלב ששם קבור "רבי נתן" – ציון מתוק מדבש, עם נוף מהמם לכל העמק. לאחר שגם שם התפללנו על יקירנו ועל כל עם ישראל, ועשיתי ריקוד קטן עם כמה חברים שהגיעו, המשכנו בנסיעה אל הציון של "הבעל שם טוב הקדוש" ליומיים. ציון עם הרבה קדושה והרבה מתיקות. גם שם שפכנו את ליבנו לתפילות על כל עם ישראל.

אחד הדברים שריגשו אותי מאוד הוא, שביום שנסעתי הייתי בכותל, והעברתי בן כל חברי הכותל פתק שיכתבו את שמם, או שם יקירם, או מכרם שנתפלל עליו בציונים הקדושים. הדף היה מלא מאוד בשמות, ואפילו כמה מתופפים מהכותל הביאו כמה שקלים לצדקה שאתן בציון. את הכסף נתתי לאביון באומן, ואמרתי לו שאת הכסף הזה הרוויחו מתופפים מהכותל מתוך שמחה ששמחו את עם ישראל. הוא אמר לי שמבחינתו הכסף הזה קדוש, וגם בצאת שבת הוא בא אלי ואמר לי שמאוד שימחתי אותו מהידיעה שזה כסף של שמחה.

דבר נוסף שריגש אותי מאוד הוא לקרוא על הציונים הקדושים את כל שמות חברי מתופפי הכותל. כל מי שביקש רפואה, הצלחה, זיווג, פרנסה.

אמן וכל תפילותנו יעלו מעלה מעלה עד לכיסא הכבוד.

 

 

מתופפים צוות גאולה

בס"ד

שלום לכולם

את המאמר הבא אני רוצה להקדיש לכל חבריי היקרים. חלקם מתופפים, חלקם נשפנים וחלקם אנשי אהבה ושמחה שכיף לעבוד איתם.

לא פעם קורה שיש תאריכים מאוד חזקים בכותל, כלומר ישנו יותר מאירוע אחד של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. זהו תאריך שנקרא "תאריך אש".

מה עושים שיש "תאריך אש"?, איך אפשר לעשות שני אירועים במקביל?, איך אפשר לרקוד על שתי חתונות במובן הסלנג המקובל?. שתי משפחות נוחתות בכותל במקביל לתהלוכה, או לתהלוכה ותפילה באחד מבתי הכנסת שנמצאים ברובע, ומה שבטוח הוא שצוות אחד לא יכול לערוך שני אירועים במקביל.

ישנם נגנים שהם מתופפים, או נגני כלי נשיפה כמו סקסופון וקלרינט, שהם הצוות השני של האירוע הנוסף. כלומר על כל אירוע ישנו צוות מסוים שהם אחראים על אותה משפחה שבאה לחגוג עליה לתורה בכותל.

מתופפים של צוות גאולה

אותם נגנים אלו הם נגנים מהשורה הראשונה של החבר'ה של מתופפי הכותל. הם נגנים שלוקחים אחריות מלאה על האירוע מהחלק הראשון ועד לפרט האחרון. כלומר, מתקשרים ערב לפני למשפחה ומציגים את עצמם כנגני הבית של "תופי שמחה", קובעים עם המשפחה לשעה משוערת במקום המיועד, וכמובן לוקחים אחריות מלאה עד סוף האירוע.

לנגני הבית הללו של "תופי שמחה" אני קורא "צוות גאולה". צוות של אהבת חינם שבאים לשמח ולשמוח וכמובן על הדרך להתפרנס בכבוד. צוותים שלוקחים אחריות מלאה על האירועים ומורידים הרבה לחץ, כי סומכים עליהם במאת האחוזים שהם יעשו את האירוע הכי טוב שאפשר, והכי שמח שאפשר, כאילו זה האירוע שלהם עצמם.

כמובן שישנם הרבה צוותים שהם נקראים "צוות גאולה", וכל צוות הוא מיוחד בפני עצמו, וכל צוות הוא מתאים יותר לאופי של האירוע הספציפי הקיים. כלומר ישנם צוותי גאולה שמתאימים יותר לאירועים של בתי ספר, כמו מסיבת סידור או מסיבת חומש. ישנם צוותי גאולה שמתאימים יותר לאירועים של בר מצווה בבית כנסת. וישנם צוותים שמתאימים יותר לאירועים של אירועי ערב באולמות כמו חתונות עם מעגלי מתופפים ותרועות שופר בהינומה.

לכל אחד שהוא מצוות גאולה של "תופי שמחה" אני רוצה לומר תודה. ואמן ונזכה לשמח את עם ישראל בזמן הגאולה האמתית הקרובה.

תודה.

מקסיקנים בכותל

בס"ד

שלום חברים יקרים

הפעם המאמר יעסוק בתופעה מאוד מיוחדת אשר מתרחשת פעם בשנה בכותל המערבי. לתופעה הזו קוראים מקסיקנים בכותל.

כידוע מקסיקו היא מדינה שאחוז היהודים המתגוררים בה הוא מאוד גבוה, קהילה יהודית מקסיקנית ענקית אשר כמעט כולם מכירים את כולם. קהילה כה גדולה אשר מגיעה לארץ ישראל בתקופת החופש הגדול.

את התופעה הזו אשר מתרחשת בכותל המערבי בכל שנה אי אפשר לפספס. כל עומד מהצד מבין, רואה ומרגיש שזו תופעה מרגשת מאוד, אשר לא נתפסת כמובנה מאליו. אלפים של מקסיקנים, יהודים כמובן, מגיעים לכותל המערבי בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. משפחות שלמות שוכרות מטוסים, בתי מלון, אוטובוסים, וכמובן אותנו צוותים של מתופפים לכותל, אשר מנעימים להם את זמנם בתהלוכה מיוחדת ומסורתית לכיוון הכותל המערבי.

את התופעה הזו קשה לתאר במילים, אך אנסה בכל עשר אצבעות ידיי.

קהילות שלמות מגיעות לארץ ישראל בכדי לחגוג בר מצווה בכותל. רובם מגיעים כמשפחה אחת שלימה, כלומר בין 30 ל 70 אנשים. בדרך כלל משפחות מקסיקנים אלו מגיעות לשהות של חודש ימים בארץ ישראל. את השהות הם מעבירים במלונות יוקרה בירושלים מדרגה ראשונה. את החודש ימים הללו הם מעבירים בטיולים בארץ, בילוי במקומות, טיולי שטח, וכמובן בל נשכח את עיקר הנסיעה – בר מצווה בכותל המערבי, עיקר העיקרים אשר ממקסיקו הם חולמים שנים על גבי שנים לבוא לארץ הקודש לחגוג עליה לתורה לכותל, והבונוס הוא עם כל המשפחה היקרה.

ביום הבר מצווה אנחנו, צוותי מתופפים בכותל תופסים מקום נכבד. בדרך כלל אנחנו מתחילים לנגן בכותל, אבל אצל המקסיקנים הדבר שונה, אצלם אנחנו מתחילים לנגן כבר מבית המלון, כלומר בשעה 7 בבוקר אנחנו כבר בשיא מעגל ריקודים שמח עם כל המשפחה באמצע הלובי המפואר של בית המלון. לאחר מכן אנחנו עולים עם כולם לאוטובוס ושם מנעימים את זמנם בשירי ירושלים שקטים שכולם אוהבים ומכירים כמו "ירושלים של זהב".

השיא הוא בכותל עצמו, כלומר בתחנת האוטובוסים של שער האשפות. שם אנו פורסים חופה לבנה, כי כל החברה המקסיקנים תמיד באים כולם בלבן. תוקעים תקיעות שופר וקדימה לכותל המערבי. תהלוכה שמחה שאי אפשר לתאר אותה. תחשבו לבד, אלפי קילומטרים מכאן משפחה שלמה מחכה במשך שנים לבוא לארץ ישראל לחגוג בר מצווה בכותל לבנם האהוב.

אמן ונזכה לראותכם כל השנה.

1 2 3 8