יצירת קשר

מוואדי טלעה הגדול לכותל

בס"ד

הנסיעה לכותל מביתי לוקחת לי בין חצי שעה לשעה בערך, תלוי בפקקים.

ההליכה לכותל לכיוון שער האשפות לוקחת לי סביבות החצי שעה.

בשבילי לנסוע לכותל זה יום טיול לכותל, זה יום הליכה, זה דרך חיים של הליכה וספורט על הדרך.

כאשר אני נוסע לכותל במכונית, אני מחנה את הרכב במתחם התחנה הראשונה ואז עושה צעידה לכותל עם פק"ל מלא של תוף בתוך נרתיק על הגב, שופר כרוך בחבל על הצוואר-כתף, חופת חתנים ביד ימין, שקית אוכל בצד שמאל וכמובן פלייליסט של שירים שאני שומע דרך הספוטיפי עם אוזניות של סנהייזר מומנטום 2 – חוויה.

טיול, מסע, הליכה. כל אלו הם דברים כל כך מרוקנים – כן, כן, לפי דעתי הם מרוקנים אותנו מלחץ החיים היום יומי. נותנים לנו זמן התבוננות מעבר למצב הקיים של מטלות ועבודות היום. זמן בו אפשר לראות קצת מעבר, לחוש את קצב היום קצת אחרת. ואם זה דרך חיים, אז להרגיש את קצב החיים קצת בפעימה שונה. להתרוקן מכל מחשבות היום, להתרוקן מכל המעמסות, למי אין מעמסות?, ופשוט להיות, פשוט להיות. פשוט להרגיש את הפשטות.

דרך חיים של הליכה, דרך חיים של פשוט לצעוד ולהתבונן. דרך חיים של לשלב את הטיול בחיי היום יום, דרך חיים של טיול שלא נגמר ותמיד נמשך, גם כאשר נוסעים למרכז או לאיזה שהוא מקום, פשוט להחנות את הרכב קצת רחוק ולהנות מההליכה לכיוון היעד.

לפני חודש וחצי בערך נסעתי לטיול קצת אחר, עזבתי לשבוע את אירועי מעגל המתופפים בכותל, ונסעתי לטיול לסיני לאיזור של ההר הגבוה סנטה קתרינה. את הטיול עשיתי עם 12 חבר'ה מתוקים מדבש. המדריך היה אדם בשם שלמה בוסקילה. מדריך מיומן בעל לב רחב לאנשים, לטבע ולמקום. סיפוריו על הצמחים, על האנשים, על התרבות, על החיים בכלל מלווים אותי גם כרגע.

בקיצור, טיול מאלף של חמישה ימים שבו הלכנו בסביבות 15-20 ק"מ ליום. צעדנו דרך בוסתנים עתיקים של שבט הג'אבלייה הבדואי. טיפסנו על הרים וכבשנו אותם. הר הוא חמוצים – אתה כובש אותו, אם לא – אתה מחמיץ אותו. בלילות ישנו במקומות שאין בהם קליטה של טלפון סלולרי, ואין חשמל, ואם מסתכלים לשמיים – רואים מליוני כוכבים. ממש תמונה שקשה לתאר אותה במילים. את הטיול עשינו בזמן שהוא קצת שונה מהזמן שמטיילים באיזור ההר הגבוה בסיני. טיילנו באמצע החורף. כל הגבים היו מלאים. כל הנחלים זרמו. בפסגות ההרים היה שלג. והרבה נחלים קפאו.

היה קר מאוד, אבל הלב היה חם.

באחד הימים הלכנו במסלול של וואדי טלעה הגדול לכיוון פארש רומנה. מסלול יפיפה ועוצמתי עם נחלי מים זורמים וצבעים מהפנטים. במסלול הזה מצאתי גזע עץ לא גדול, שאפשר לסחוב בתרמיל יום. גזע שהוא חצי שורש-חצי גזע. מין גזע שהוא שילוב של בין השמשות.

לאחר שחזרתי מסיני, הנחתי את הגזע באחד הפינות בבית. חזרתי לעיסוקי היום יום ולמטלות הבית. לפני כמה ימים התבוננתי על הגזע והוא הזכיר לי, הזכיר לי את המסלול המהפנט של וואדי טלעה הגדול לפארש רומנה.

אני אוהב גזעים ובמיוחד את הגזעים שהם חצי רקובים, שאז אפשר לעבוד איתם ולשייף את כל הפסולת החוצה. לכל עץ יוצא צורה משלו, העץ עצמו קובע איזה צורה תצא לו לפי מקום הריקבון שלו.

הוצאתי את מכשיר הדרמל שלי. מכשיר שהוא מעין מוט של רופא שיניים עם ביטים שניתנים להחלפה. עם אחד חוצבים, עם השני משייפים וכך הלאה. את רוב עבודות העץ שלי אני משלב בעבודת דרמל.

התחלתי לעבוד על הגזע. יותר נכון ניסיתי לעבוד על הגזע ולא הצלחתי לעבוד עליו עם הדרמל, מכשיר שהוא חשמלי. פשוט הגזע לא רצה שיעבדו עליו חשמלי.

הרי את הגזע הזה מצאתי במקום שאין קליטת סלולר, אין חשמל, יש מליוני כוכבים. מקום שבו אתה מרגיש וחש מה זה – "זכר למעשה בראשית". מקום שבו אתה מרגיש את העוצמה של אין, את הפשטות, וכמה בטיול אתה מרגיש להתרוקן מכל המעמסות ופשוט להיות.

התחלתי לעבוד על הגזע ידנית, במברג חוצב קטן. וכך במשך 15 שעות חצבתי ידני את הגזע. כל רגע ורגע הרגשתי את המסלול של הטיול שעשינו בסיני. כל חציבה וחציבה בגזע היתה בשבילי מסלול, משעול, ואדי, הר, מעיין, גב, שמיים, כוכבים…..

אז איפה היינו…..? לרגע נכנסתי לחלום…….. אני במסלול של מתחם התחנה לכיוון הכותל המערבי…….

אהה נכון – יש בר מצווה בכותל היום……. עד טיול סיני הבא…….

4 Responses to מוואדי טלעה הגדול לכותל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.