בר מצווה בכותל,  מתופפים בכותל

דיבור של אמת

שלום לכולם…..

כידוע, המאמר האחרון שלי בתור כותב פוסטים של להקת תופי שמחה – מתופפים בכותל, היה בחודש פברואר שנת 2020…..

כלומר כמעט שנתיים לא כתבתי פוסט……וזה אומר שמתחילת הקורונה לא כתבתי.

אומנם לא כתבתי פוסטים או מאמרים, אבל כתבתי שירים……… כן, שירים.

זמן קורונה לפני שנתיים בערך, היא הגיעה אלינו כמו רוח סערה, שאת כיוון הרוח עדיין איננו יודעים. כיוון מעורפל עם רצון למשוך לכיוון מסוים. מהו הכיוון? …….. לכל אחד יש את הכיוון שלו, וההסתכלות שלו על התקופה המאתגרת הזו. אני בחרתי……….. לחלום.

האמת….. הרבה זמן אני רוצה לכתוב פוסט. אבל יש זמנים או מצבי רוח שפשוט אין חשק לכתוב. כתיבה זה משהו שמגיע, ואם הוא לא מגיע והוא מקבל איזה שהוא לחץ מכיוון מסוים בכדי להגיע……. הוא חסר לדעתי…. תמיד יש את הנקודה שבה אתה אומר לעצמך "עת רצון, זה הזמן", ואז זה פשוט קורה. בכל דבר בחיים.

מדוע לא כתבתי?, כי פשוט לא היה לי חשק לכתוב פוסטים. פשוט כתבתי שירים.

תחילת קורונה, כידוע, התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה. מרגע שהתחלתי לנגן בגיטרה, פשוט התחלתי לכתוב שירים ולהלחין אותם בצורה הכי בסיסית. כל כך נהנתי לכתוב שירים ולהלחינם, שפשוט לא היה לי חשק לכתוב מאמר. האנרגיה של הכתיבה פשוט הלכה לטייל במימד אחר. מימד מבורך בפני עצמו, מימד של גילוי עצמי, מימד של התבוננות מכיוון אחר, מימד של כתיבה עם צלילים, מימד של צלילים שמתחברים לאותיות, מימד כתיבה של רגש שמתבטא בשירה……… עד כמה שאפשר…….. בכל זאת, אני די "לא מדויק" בשירה………… אבל….. בחרתי לחלום.

ברגעים אלו אני כותב מאמר. לא היה לי קל להגיע למצב שאני נמצא בו עכשיו, כלומר – כתיבת מאמר. דחיתי את כתיבת המאמר כמעט חצי שנה, כי לא הייתי שם, לא בחשק ולא בהתבוננות על המילים והסיפורים.

את כתיבת המאמרים אפשר לחלק לשניים. חלק ראשון הוא ההנאה שבכתיבה. ההנאה בהתעופפות האותיות למילים ומשם למשפטים……החלק השני הוא – שעצם זה שאני כותב מאמר, אני מקדם באופן אורגני את האתר של תופי שמחה.

מה שמשתמע מכך שחוסר כתיבת מאמרים לא מקדם את האתר……והעבודה……… יורדת. אבל זו האמת, וזהו דיבור של אמת שלי, שיש תקופות שאין חשק לכתוב, ובטח לא לקנות מאמרים ב – 1.90ש"ח.

ברוך השם, עובדים, שמחים ומשמחים. והשם דואג לכל, וגם לפרנסה, אבל תמיד יש את הנקודה שיש יותר, יותר שפע, יותר אקשיין ויותר מותרות. יכול להיות שזה רק במוח, ואולי זה באמת רק במוח.

מה שאני מנסה לכתוב. תסלחו לי אם אני קצת מסורבל, לא כתבתי כמעט שנתיים……. שטוביה חברי הטוב, שהוא יד ימיני בעסק של השמחות של בר מצווה בכותל…….כן, טוביה, כך………אמר לי "אתה שם לב שהעבודה ירדה…..וזה כבר מזמן לא הקורונה, אולי תמשיך לכתוב שירים…..אבל אפשר לשלב, ולכתוב גם מאמרים ולקדם את האתר ולקדם את העבודה".

לגמרי הסכמתי עם טוביה. לגמרי הייתי איתו. אבל…………..שאין חשק לכתוב……ממתינים…….ומתבוננים.

היום. קמתי בתחושה שאני הולך לכתוב מאמר…….קמתי בתחושה של הנאה שמרחפת מעל האצבעות……תחושה של מילים ללא צלילים. נטו מילים……….נטו משפטים. וברקע, בזמן הכתיבה, מוסיקה נעימה של הרכב שנקרא ניגון ירושלמי……. ופשוט………. להיות פשוט.

נ.ב – טוביה היקר עדיין רווק, והוא חמד של בחור. נברך אותו שימצא את זיווגו במהרה – סער טוביה בן חיה סבינה…….ונאמר אמן.

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *