יצירת קשר

מקווה הישועות

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים. את המאמר הבא אני כותב אליכם וכולי מרוגש מאוד.

כידוע, לפני 5 שנים בערך בנינו אני וחברי הטוב חנן יהודה מקווה אצלי בגינה. מקווה שמשרת את החברים היקרים בטבילה היומית או בטבילה השבועית לכבוד שבת קודש.

את המקווה בנינו במשך 5 חודשים, מנץ החמה עד צאת החמה. בנינו אותו שלושה ימים בשבוע, מפני שבימים שני וחמישי אני עסוק בתהלוכות בר מצווה בכותל וכמובן עורך מעגלי תופים למיניהם. בנינו, יצקנו, צבענו וממש הכנסנו את הלב שלנו לבנייה. כך אמר הרב סבג לאחר שטבל פעם אצלנו במקווה, הוא יצא ואמר "מי שבנה את המקווה הזה נתן את הלב".

המקווה עבר שידרוגים רבים. במהלך הזמן התקנו מערכת פילטור שמפלטרת על ידי משאבת חול את המים, וכך המים נשארים נקיים לאורך זמן גדול יותר. ובשנה האחרונה זכינו להתקין מערכת חימום למים, וכך בימי החורף הקרים אפשר לטבול בכיף במים חמים.

את הסיפור הבא אני הולך לספר לכם בהתרגשות. סיפור אמיתי שאני שמעתי אותו ממקור ראשון. סיפור מחזק מאוד.

ישנו חבר שמגיע לטבול בתדירות יום יומית. נהנה ומתקדש לקראת היום החדש המופלא. לאותו חבר שבא לטבול יש חבר שאותו אני לא מכיר. החבר הזה שאני לא מכיר לא זכה לילדים כבר 5-6 שנים. לפעמים יש מניעות שאין לנו לבני אדם להבין אותם. רק לבטוח בשם שהכל לטובה.

יום אחד החבר שטובל יום יום, אומר לחבר שלו "בוא איתי לטבול במקווה", והוא נענה ואמר "בשמחה". אותו חבר של החבר הגיע לטבול במקווה בבוקר, וממש אמר שהוא הרגיש משהו מאוד מיוחד ומקודש. הרגשה שהוא הסתובב איתה כל היום. בערב היתה ליל טבילתה של אישתו. ובלילה הזה היא נפקדה.

אותו חבר של החבר מספר שבאותו היום שהוא טבל במקווה הוא הרגיש משהו מאוד מיוחד, משהו שקשה להסביר אותו במילים. אבל הוא הרגיש שזה מה שפתח לו ולה את הישועה לזרע בר קיימה. לאחר שנה שמעתי את הסיפור הזה, ומאוד התרגשתי לשמוע אותו.

טוב. לפני שבועיים אני רואה את החבר הטובל היומי מגיע עם אותו חבר שנפקדו וילדו לפני שנה. ואותו חבר שזכה לישועה אומר לי "תשמע, יש לי עוד שעה ברית של הבן שלי שנולד בשעה טובה, ובאתי לטבול לפני הברית". ברית של ילד שני ב"ה. אותו החבר של החבר בא להחזיר טובה למקווה שנקרא מקווה הישועות שפתח לו פתח לאוצר היקר.

שנזכה תמיד לתת את הלב

תופי שמחה – התחדשנו ב – cod חדש

בס"ד

שלום לכולם

את המאמר הבא אני מקדיש לחברי היקר הידי ליברמן. חבר יקר מתקופת כפר המים מכמרת. חבר שיש לו זכות גדולה ומשפיעה עלי בתחום התופים, ובאירועים של מעגלי מתופפים.

השנה אישתי היקרה חגגה יום הולדת 43. כידוע, כל בעל רוצה לפנק את אישתו במתנה יחודית, מפתיעה ונעימה. לא סוד שאישתי פוזלת כבר דיי הרבה זמן לעבר כלי הקשה שנקרא פאנטאם, והשנה חשבתי לעצמי להפתיע אותה עם הכלי הזה כמתנה ליום הולדתה.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום" – כלי הפאנטאם הוא כלי מאוד מאוד יקר, וכמעט שלא ניתן לקנותו כחדש. אלא ככלי יד שנייה וכידוע המחיר מרקיע שחקים.

התקשרתי להידי לאחר כמה שנים טובות שלא ניפגשנו, וסיפרתי לו שאני רוצה לקנות לאישתי פאנטאם מתנה ליום הולדתה ושיעזור לי למצוא לה אחד כזה. בהשגחה מופלאה הוא מספר לי שבדיוק לאחרונה הוא פיתח כלי בעזרת שני חברים. כלי שדומה לפאנטאם ונקרא "cod" פיתוח של שלושה אנשים ממחוזות חיים שונים שנפגשו ליצוק את הכלי המהפנט הזה.

הידי הביא את הידע במוסיקה, השני הביא את הידע בתחום ההילינג והתדרים של הגוף, והשלישי הביא את גמר הביצוע של הכלי הזה למוצר מתכתי שמיוצר באופן ידני. כלומר חיבור של מוסיקה עם תדרים רוחניים שבגופנו ונשמתנו ועבודת מסגרות מדהימה. השם הנבחר הוא "cod".

נפגשנו אני והידי כדי לראות במה מדובר ולראות את הכלה. ותשמעו, הכלי מהפנט. הוא כלי עגול עם שמונה צלילים שכל צליל צבוע בצבע משלו ואלו הצבעים של צ'אקרות הגוף, זוג מקלות הקשה שבעזרתם מקישים. אפשר גם להקיש עם הידיים אבל נוח יותר בעזרת המקלות. ניתן לשלב גם סטנד מיוחד שהכלי יושב עליו וכך נוח יותר לנגן.

האמת, כלי מאוד מרשים, מאוד זורם ומהפנט. באותו רגע החלטתי לקנות אותו מתנה לאישתי היקרה. מאוד מזכיר את הפאנטאם שהיא חלמה עליו. אבל יותר קל לניגון ויותר זורם לנגינה לכל שכבות הגילאים וגם לאנשים שאין להם שום קשר למוסיקה ולניגון.

עכשיו אספר לכם על המפגש של ה – cod עם המשפחה והחברים. קודם כל אישתי ממש ממש שמחה על המתנה הנפלאה. בעבר היא ניגנה על פאנטאם של חברים, ועכשיו שנגנה רק כמה הקשות על הקוד, אמרה "זה בהרבה יותר מגניב, זורם וקל לנגן". כמובן שכל הילדים ואני עמדנו בטור המתנה לתורנו לניגון בכלי המהמם הזה. אפילו בתי הקטנה שהיא רק בת 3וחצי עמדה במשך חצי שעה וניגנה על ה – cod.

כמובן, שמגיע כלי חדש למשפחה עושים חאפלה עם כל החבר'ה. המדורה נדלקת, צלי בשר נזרק לתוך הפוייקה בבישול איטי עם הרבה אהבה וקדימה……איפה ה – cod?.

ה – cod עבר במעגל של כל החברים והילדים, וכל אחד ניגן בתורו ובזרימתו קטע ניגון. הערב היה מחשמל, הגחלים לוחשות, הבשר יצא מעולה, קצת דיברי תורה, והקוד מככב. שני חברים מאוד טובים וקרובים שהיו איתנו במהלך הערב, הם שני אנשים שהכי לא חשבתי שיש להם איזשהוא קשר לניגון, למוסיקה ולסבלנות. אחד מהם מתעסק בבנייה וביציקות בטון, ואם תתן לו חליל ליד, הוא לא ידע מה לעשות איתו ויתחיל לערבב איתו פח צבע. והחבר השני הוא לא יכול לשבת במקום אחד יותר מ5 דקות. החבר הראשון שמתעסק בבנייה ממש הפתיע, לא האמנתי כמה רוך יצא ממנו בעזרת ה – cod. תמיד חשבתי שהוא רק נוגס בחצץ ומערבב מלט וטיט. במשך חצי שעה הוא ישב עם ה – "קוד" וניגן בענווה ובהקשבה וזה היה חידוש גדול מאוד בשבילי. החבר השני ישב כל הערב והאזין לניגונים וממש חיכה לתורו. אחר כך שכולם הלכו לישון נשארנו אני והחבר ה"תזזיתי" מסתכלים על המדורה ומעבירים ביננו תדרים מסטיים רוחניים בעזרת הנגינה על הכלי המחשמל הזה. אני יודע, בטוח ומרגיש שאיזשהוא רטט הכלי הזה עשה.

תודה

י"ט כסליו צמאה בניני האומה

בס"ד

שלום לכולם

הפעם אני הולך לכם לכתוב לכם מאמר על אירוע שמתקיים פעם בשנה למשך שבוע שלם. אירוע לא שיגרתי שבו מרגישים ורואים את אהבת ישראל ואת הלב הנפתח.

כידוע י"ט כסליו הוא היום שנקרא בחסידות חב"ד חג הגאולה. זהו היום שבו רבי שניאור זלמן מלאדי שוחרר מהכלא הרוסי בשנת 1798. הרבי אמר "מי שישמח בשמחתי – אוציאנו מן המיצר אל המרחב".

בשנים האחרונות ישנו אירוע מוסיקאלי שנקרא צמאה. אירוע מן השורה הראשונה, שמתקיים במשך שבוע שלם בבניני האומה שבירושלים. אירוע מושקע בטירוף שקשה לתאר אותו במילים. אירוע שכל מי שמשתתף בו או לוקח חלק ממנו, מרגיש את אהבת ישראל, ובטח ובטח את ניצוץ הגאולה הקרובה.

טוב, זה התחיל ככה. ילדיי הגדולים כבר חודש משגעים אותי ואומרים לי, "אבא, בוא נלך להופעות של י"ט כסליו בביני האומה". אני אומר להם, "עזבו, אין לי כוח להופעות גדולות". לאחר כמה נדנודים חוזרים ונשנים הסכמתי לקחת אותם. הכרטיסים המוזלים נגמרו, אך, הילדים בשלהם מנדנדים ורוצים. החלטתי להשקיע וקניתי כרטיסים עם מושבים דיי קרובים לבמה ובאמצע. אמרתי לילדיי, "אם אשתעמם, אני אלך לנמנם קצת ואתם תעירו אותי בסוף המופע".

אור קורא ספר לפני תחילת המופע

הסיפור היה קצת אחרת. הגענו כשעה לפני ההופעה. היה אולם גדול של ספרי קודש וספרי ילדים במחירים מעולים, מחירים שרק פעם בשנה אפשר למצוא. כמובן שכל ילד בחר לו 2 ספרים לקנייה, והמשכנו הלאה לתפוס את מקומינו באולם לקראת ההופעה. כבר בכניסה לאולם האווירה היתה מחשמלת. במה עם תפאורה שכמו שהופעה צריכה להיות. תאורה מדהימה של שיכרון חושים. והמוסיקה הופ, הופ מתחילה להתחמם.

את המופע העבירו 4 זמרים מעולים שאני דיי אוהב. שולי רנד, אביתר בנאי, אברהם פריד, וארז לב ארי. כמובן שהיו על הבמה עוד נגנים מהשורה הראשונה של הנגנים בארץ.

האווירה היתה מחשמלת. ניגונים ושירים שאי אפשר היה להישאר אדיש אליהם. מצאתי את עצמי רוקד ושר עם ילדיי במשך 3 שעות רצוף. חוויה שממש קשה לתאר אותה במילים. אפשר לומר שזוהי ההפקה המוסיקאלית הטובה ביותר שראיתי וחוויתי מימיי. על ההפקה ניצח נאור כרמי, שהוא בעצמו נגן מעולה של קונטרה בס וגיטרה בס.

מה שאני הרגשתי, כל האולם הרגיש. במשך 3 שעות אנשים רקדו, קפצו, שרו והתחבקו. היה מחזה מאוד גבוהה שלא רואים בכל יום. רק לראות את עם ישראל שר, רוקד ומתחבק עם אנשים שהוא לא מכיר, וזה נותן לך הרגשה של גאולה קרבה ובאה.

אני חושב שהמופע היה כל כך גבוה וחזק, לא רק בגלל ההפקה המוסיקאלית המצוינת והמושקעת שהיתה. אלא גם בגלל הנגנים הכשרים שהיו על הבמה. רבי נחמן מברסלב אומר בתורה ג' בליקוטי מוהר"ן שלשמוע קול וניגון של נגן כשר פותח את הלב, נותן תחושה של התעוררת הנשמה, וחוזק לעבודת הבורא. אני בטוח שכך הרגיש כל הקהל.

הזמרים היו גדולים וכך גם הנגנים שליוו אותם על הבמה. הקהל היה בטירוף של קדושה. הייתי מגדיר את ההופעה הזו "ניתוח לב פתוח".

לאחר ההופעה, בדרכנו הביתה, אני פוגש ברמזור את עמית יצחק, נגן הגיטרה שניגן על הבמה וליווה את ההופעה. אני אומר לו "עמית, אתה וכל החברים על הבמה הייתם גדולים". הוא עונה לי "זה לא אנחנו, זה י"ט כסליו". כנראה שזה מה שהרבי הבטיח "מי שישמח בשמחתי – אוציאנו מן המיצר אל המרחב".

טוב…. הולכים לישון ב1 בלילה. למחר אני אמור לקום ב5 בבוקר להתפלל, ואחר כן ללכת לכותל לערוך תהלוכות בר מצווה עם תופים ושופרות, ועוד אחר לערוך מעגל מתופפים לילדי רווחה. אני אומר לעצמי "איך אני ישן 4 שעות וקם לעבוד?". למחרת קמתי כמו גדול, ותהלוכות בר המצווה היו שמחות במיוחד, ומעגל המתופפים היה מוצלח מאוד. כנראה זה האור של י"ט כסליו  שהושפע עליי.

במחשבה שנייה, אני בטוח שזה האור של י"ט כסליו שהושפע עליי.

מה שנשאר הוא לחכות לשנה הבאה, שתיפתח מכירת הכרטיסים להופעה הבאה של י"ט כסליו.

 

 

 

הכנסת ספר תורה במכמרת

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

את הפוסט הבא אני מקדיש לכל אנשי מושב מכמרת היקרים.

כידוע, כיום אני גר במזרח גוש עציון, בישוב שנקרא תקוע. ישוב מתוק מדבש בו אנו גרים כבר למעלה מחמש שנים.

לפני שעברנו לגור בגוש עציון, גרנו באזור מכמרת, שזהו מושב על הים, שנמצא בין נתניה לחדרה. זהו מושב שיושב על פרשת דרכים דיי משמעותית בחיי. כאשר הגענו לגור באזור מכמרת, הגענו לשם רווקים לאחר טיול ממושך במזרח הרחוק. והנה הטיול נמשך לעבר בית שבנוי בצורת בונגלוס באזור מכמרת, בית שנמצא 150 מטר מהים, עם נוף מרהיב, רוחות מנשבות והרבה חול ים. בקיצור חלקת גן עדן בעולם הזה.

במכמרת, במקום שנקרא כפר המים, שם התחתנתי, שם הקמנו משפחה, שם התחלתי לעבוד עם התופים והשופרות במעגלי תופים למיניהם, ושם חזרנו לשורשים היהודים שלנו. היום קוראים לזה חזרה בתשובה. שם קיבלתי תפנית לחיים הגדולים של משפחה, עשייה והרבה אמונה.

את חזרתי לשורשים והתקרבות לבורא עשיתי בבית הכנסת הקטן והמתוק במכמרת. בית כנסת קטן עם אנשים קבועים, מגוונים ומתוקים. שם העברנו את השבתות והחגים במתיקות מיוחדת, מעודנת ומקבלת שעליה ניצח בשמחה הרב נתנאל. הרב נתנאל הוא עוגן של בית חב"ד במכמרת. הוא דואג למינינים, לתפילות, לדרשות, לשיעורים, לשמחות ולכל דבר שמושב או מקום צריך לדאוג לו מבחינת הקדושה, הרוחניות היהודית והתשובה. כיום הרב נתנאל הוא גם רב שעורך חופה וקידושין עם שירה וניגונים.

טוב….. הגענו לעיקר הפוסט.

לפני כחודש קיבלתי טלפון מהרב נתנאל שהם הולכים לעשות הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. ספר תורה שמישהו תרם אותו, וכמובן רוצים להכניסו בתופים ובמחולות, והם רוצים שנבוא אנו – להקת תופי שמחה לשמוח ברגע המרגש הזה ולשמח את כל המשתתפים. כמובן שמאוד התרגשתי מההצעה, לחזור לבית הכנסת, מקום שבו גדלתי מבחינה רוחנית והתקרבות לבורא, בכדי להשתתף מוסיקאלית בהכנסת ספר התורה עם תופים, שופרות וכלייזמרים.

הגענו שלושה נגנים עם תוף, חצוצרה, קלרינט וכמובן שופרות. התחלנו כבר את הניגונים עם כתיבת האותיות בביתו של הרב נתנאל. שם כבר התחילה המוסיקה המרוממת של ניגוני חב"ד שלהפתעתי אורי הנגן קלרינט הוא אנציקלופדיה מהלכת לניגוני חב"ד. רפי עם החצוצרה נתן את הפעימות והקישוטים של כלי הנשיפה, ואני את קצב התופים. האמת היה מאוד מרגש, מאוד גבוה ומיוחד. הרגשנו שכל האנשים מרגישים משהו מיוחד וטהור בהכנסת ספר התורה הזה. אולי זה האנשים, אולי זה המקום, אולי זה הרב נתנאל. מה שכן….. אני בטוח שזה השגחת הבורא על השפע והקדושה שניחן עלינו ועל המקום.

מתגעגע….

סיני נתן לכותל

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו בקול רם או בקול שקט, "איך שהזמן טס", או "איך שהזמן עבר מהר". כן, הזמן עובר, ועובר מהר. לפעמים עד מהר מאוד.

הזמן הוא לא העיקר. העיקר הוא מה עשינו בזמן הזה. איך התייחסנו לזמן הזה, וכמה הספקנו לעשות בזמן הזה. ההספק, הכמות והאיכות הוא כבר שאלה אחרת. שאלה שאני מאמין שאין אדם בעולם שזה לא עובר לו בראש באיזה שהוא פרק בחייו.

בפרשת בראשית השם ברא את כל העולם ואחרי כל יום נאמר – "וירא אלוהים כי טוב". כלומר אחרי כל יום שהשם ברא, אם זה את השמיים ואת הארץ, אם זה אור וחושך, אם זה עצים, עופות, חיות, וגם את המאורות – נאמר "וירא אלוהים כי טוב". ביום השישי שהשם ברא את האדם נאמר – "והנה טוב מאוד". כלומר לאחר כל יום של הבריאה נאמר "טוב", ולאחר בריאת האדם נאמר "טוב מאוד".

כידוע ישנה שאלה נוספת שנשאלת "האם טוב לו לאדם שנברא?, או טוב לו לאדם שלא נברא?". שלמה המלך אמר במגילת קהלת "הבל הבלים הכול הבל. מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שימול תחת השמש" – כלומר טוב לו לאדם שלא נברא. ולא סתם שלא נברא אלא המילה הבל מוזכרת 7 פעמים. כלומר, טוב לו שלא נברא פי 7.

לאור הדברים יש לנו סתירה ומיד נשאלת השאלה – בפרשת בראשית השם אומר "וירא כי טוב מאוד". בקהלת שלמה המלך אומר הבל פי 7. האם שלמה המלך סתר את דברי השם?. אז זהו, שלא. טוב מאוד שנברא האדם. אבל השאלה היא מה הוא עושה עם הזמן הזה שהוא בא לעולם הזה. אם האדם בא לעולם הזה רק כדי להעביר את הזמן ולתענוגות חומריות ותאוות גופניות – הכול הבל הבלים. אבל אם האדם בא לעולם הזה למצוות, למעשים טובים, עזרה לזולת וחיפוש אחר הנקודות הטובות בעצמו ובכל בריה אחרת אז זה טוב מאוד. ואז האדם חי חיים נצחיים.

אז איפה היינו? ומאיפה התחלנו? – אמרנו בהתחלה שהזמן עובר מהר. והנה סיני נתן הגיע לגיל בר מצווה. סיני נתן הוא הבן של אבישי ושרון שרה מור, חברים יקרים עוד מתקופת כפר המים מכמורת, ששם גרנו חבורה של חברים על חוף הים. שם הקמנו משפחות ומשם כל משפחה נדדה למקום אחר בארץ להתישבות. שאני אומר הזמן עובר מהר, אני מתכוון לזה שרק לפני רגע אני זוכר שסיני נתן נולד, ועוד קצת פה ושם, והנה כבר בר מצווה. הנה היום הראשון של הנחת התפילין של סיני נתן הגיע, והוא החליט לעשות אותו בכותל המערבי. נפגשנו ביחד עם הילדים לתפילת נץ משותפת עם המניין הקדוש של רב מנשה. התפללנו, העברנו חוויות ונהנו מהחברה הקסומה בשעה כה מוקדמת. למרות שהיה מאוד אינטימי ובלי תרועות שופר ומקצבי תופים.

את העלייה לתורה סיני נתן עשה בבית הכנסת בישוב "נורדיה". ושם היה משהו מאוד קסום ומרגש, לפגוש את כל החברים עוד מתקופת כפר המים מכמורת. קסום ומרגש לפגוש כל פעם את הפשטות ואת אהבת החברים. הייתה תפילה מרוממת עם הלל ונענועים של ארבעת המינים  – סוכות. לאחר מכן עשינו חאפלה גדולה עם התופים והשופרות. קצת ריקודים, מעגל מתופפים לילדים, אוכל טוב והרבה געגועים.

מזל טוב משפחת מור היקרים. ולסיני נתן אנחנו מאחלים שתחיה חיים של אורה, תורה, ברכה, הצלחה, כיבוד הורים והרבה מצוות.

אוהבים משפחת פיס

מהכותל לטורקיה

בס"ד

שלום וברכה חברים יקרים.

הפעם אני הולך לכתוב לכם על טיול עבודה מאוד כייפי, ומאוד מרגש שערכנו שלושה חברים מלהקת תופי שמחה.

כידוע, עבודתנו העיקרית בתחום בר המצווה היא – תהלוכות מתופפים בכותל המערבי. תהלוכות שמשלבות תופים, כלי נשיפה, שופרות וחופת חתנים. את התהלוכות הללו תוכלו למצוא בעיקר בשער האשפות שהוא השער המרכזי של הכותל המערבי, בימים שני וחמישי ובראשי חודשים.

הפעם, את התהלוכה הזו הביאו לטורקיה. לפני כשלוש שנים עשינו בר מצווה בכותל לחבר'ה שהגיעו מטורקיה. קיבלנו אותם בקבלת פנים מרגשת בשדה התעופה עם שירים כמו – "הבאנו שלום עליכם, עם ישראל חי". שזו אחת הקבלות פנים המרגשות לפי דעתי. המשכנו איתם למחרת לתהלוכת מתופפים בכותל, ולאחר מכן נעימות של כליזמרים במסעדה באחת השכונות בירושלים. כלומר כמה ימים של כל המשפחה וחברים קרובים לחגיגת עליה לתורה בכותל המערבי, ובנוסף טיול ברחבי ארץ ישראל.

המשפחה הזו, ששימחנו אותם לפני שלוש שנים, פה בארץ ישראל, החליטו להביא אותנו לטורקיה, בכדי לשמח אותם ולערוך להם את החוויה המוסיקאלית שאנחנו עורכים בכותל המערבי. קבעו לנו תאריך טיסה לנסיעה לטורקיה, סגרו לנו מלון לטורקיה, דאגו לנו לאוכל כשר עד למלון, דאגו לנו לנהג צמוד שאסף אותנו משדה התעופה למלון ובחזרה. כלומר היה אירוח נפלא, מתוק מכול טוב. בנוסף דאגו לנו ליום חופשי שבו טיילנו ברחבי איסטנבול, וכמובן שהלכנו לרחוב של כלי הנגינה המפורסם באיסטנבול שנקרא כיכר טקסים שברחוב איסטיקלל. אני קניתי חליל טורקי, ומאיר נגן הכלי נשיפה קנה קלרינט טורקי. באחת הסימטאות של כיכר טקסים עצרנו בחנות של כלי מוסיקה עם מוכר מבוגר מאוד מהדור של פעם, ושם עשינו איתו קטע נגינה מאולתר מאוד משמח ומרומם את הלב ואפילו החלו להתקהל אנשים מהרחוב לראות ולצלם. המוכר לא ידע מילה אחת באנגלית ואנחנו לא יודעים מילה אחת בטורקית, והרגשנו איך המוסיקה היא החלק המחבר ביננו. בסוף הנגינה היו חיבוקים ונשיקות. לאחר מסע ארוך ביום ברחובות איסטנבול, בלילה הפלגנו בספינה ענקית לשייט ב"מיצרי הבוספורס". בקיצור היה מעל ומעבר עם קבלת פנים מאוד חמימה ומאוד כיף.

את הבר מצווה ערכו בבית הכנסת שנקרא "עץ החיים" שנמצא באזור שנקרא "אורטקוי". בזמן העליה לתורה ערכנו מעגלי ריקודים בין המתפללים, המשפחה וחתן המצווה, והייתה הרגשה מאוד מתוקה, שהנה המוסיקה והנגינה של הכותל הגיעה עד לפה לטורקיה, והיה מאוד מרגש. לאחר מכן כל המשפחה והאורחים הלכו במרחק הליכה קצר למלון הסמוך ששוכן ממש על המים, ששם ערכו את סעודת המצווה. אנחנו הנגנים וחתן המצווה עשינו משהו מטורף, שונה ומאוד לא סטנדרטי. עשינו כניסה לחתן מהסרטים. עלינו על סירת מנוע קטנה, הפלגנו לאמצע מייצרי הבוספורס, שזה ממש מבדיל בין יבשת אסיה ליבשת אירופה, וכך עשינו את הכניסה לחתן המצווה. הסירה שטה לכיוון המלון, אנחנו מנגנים ושרים, חתן המצווה שמח ומבסוט, וכל האורחים מוחאים כפיים לבוא החתן והניגונים שהגיעו מארץ ישראל. באמת, זו הייתה כניסה לחתן מהסרטים.

טסנו, שרנו, ניגנו, טיילנו. אבל היה חסר לנו משהו. משהו רוחני שקשה להסביר אותו. ואז החלטנו שצריך לחפש ציון קבר של צדיק שקבור פה באיסטנבול. כידוע רבי נפתלי כץ קבור באיסטנבול. רבי נחמן במסע שלו מאוקראינה לארץ ישראל עצר בטורקיה ואז הלך להשתטח על הציון של רבי נפתלי כץ, ונשאר להשתטח יום שלם. החלטנו לחפש את הציון וללכת להשתטח על קבר הצדיק. תפסנו מונית והתחלנו ליסוע ולחפש את הציון. החלפנו מונית והמשכנו לחפש וגם לא מצאנו. לבסוף, שחיפשנו את הכתובת בגוגל מפ גילינו שהציון של קבר הצדיק נמצא 300 מטר מהמלון שבו אנחנו מתאכסנים. השגחה ענקית. כמובן שצעדנו לכיוון ציון הצדיק, התפללנו, ניגנו, שרנו ועשינו ריקוד.

תודה רבה למשפחה היקרה שהזמינו אותנו לטורקיה ודאגו לשהות המפנקת והמבורכת. תודה רבה לטניה ומישל מחברת "הולסטאי" שדאגו לכל החלק המקשר בין המשפחה ואלינו וכמובן לחלק הלוגיסטי של כל הנסיעה.

תודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו.

 

 

רוח הקודש בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

היום הולך לספר לכם סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי. סיפור שמתפרס על זמן של שלוש שנים בערך.

כידוע, בכותל המערבי, ישנם תהלוכות בר מצווה רבות. חלק מן המשפחות שבאות לחגוג בר מצווה בכותל שוכרות נגנים, שהם נקראים מתופפי הכותל – עם תופים ושופרות שיעשו להם את כל התהלוכה השמחה. חלק אחר של המשפחות שבאות לחגוג את העליה בכותל שוכרות מפיק בר מצווה בכותל, שהוא אחראי על כל ההפקה מהתחלה ועד הסוף. כלומר המפיק דואג למדריך שידאג למורל ולשמחה ולקדושה שילווה את המשפחה לכל היום. המפיק דואג לצלמים, למתופפים, לארוחת בוקר לפני התפילה, לארוחת צהריים לאחר התפילה, לאוטובוס. כלומר דואג להכל. זה מה שנקרא לבוא כמוזמן לאירוע בר המצווה של הבן שלך.

היום אנו נדבר על אוריין שרעבי, המדריך מס' 2 בכותל. אוריין הוא המדריך המוביל של איש ההפקה ששמו בני רוזנר. אתם בטח שואלים את עצמכם, מה עכשיו מדריך?, ולמה מס' 2?, ומי הוא מס' 1?.

נתחיל. אוריין הוא מדריך מס' 2 כי הוא תמיד שואף ליותר. גם כאשר האירוע מושלם, הוא תמיד יחפש נקודות איפה להגדיל ראש, ואיפה להוסיף אנרגיה שהיום בר מצווה הזה יהיה הכי שמח והכי מוצלח. אז למה הוא לא מס' 1?, כי הוא יודע שמעליו יש את הקדוש ברוך הוא, שהוא מס' 1 שדואג לכולם, ואנחנו רק מתחתיו מקבלים את השפע ומעבירים אותו הלאה.

עכשיו הסיפור. אומרים שצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. לפני בערך שלוש שנים, אוריין היה מדריך של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. בזמן התפילה והעלייה לתורה היה איש יקר אחד שעלה לתורה ואז איכשהו נודע לאוריין שלאיש הזה יש שלוש בנות והוא כל כך רוצה בן. אוריין לא התבלבל וברך את האיש הזה שיזכה לתאומים בשנה הבאה. אומרים שלפעמים אדם מקבל רוח הקודש והוא לא יודע. אומרים שאדם לפעמים מדבר או מברך והוא לא יודע איזה פעולות הוא עושה בשמיים.

חבר'ה……… לאחר שנה האיש היקר זכה לשני בנים תאומים. מדהים. אבל אוריין לא ידע את זה. האיש היקר הזה לא ידע איך לומר לאוריין שאכן ברכתו התגשמה. עד שלפני חודשיים האיש היקר הזה הגיע שוב פעם לכותל, והפעם עם עגלה כפולה של תאומים, ומי היה מדריך בר המצווה שלהם?, ניחשתם נכון – אוריין שרעבי. ושם נודע לאוריין כל הסיפור המופלא הזה.

פלא גדול, כמה חשוב לברך את הקרובים אלינו, משפחה, חברים, ובינינו…… את כל עם ישראל.

בחלומי ראיתי

בס"ד

שלום לכולם.

את המאמר הבא כתב בני הבכור יהל. יהל הוא ילד מתבגר, בן 13, שחגג לפני כשלושה חודשים בר מצווה. המאמר אינו עוסק בתהלוכות בר מצווה בכותל או בסוגים של מעגל מתופפים למיניהם, אלא מאמר מנקודת מבט של ילד שחי ונושם את ארץ ישראל.

בחלומי ראיתי שאני ואביעד נמצאים בנגב. אני אומר לאביעד – תראה את כל השדות, המטעים, ויש שם התיישבות של יהודים, ויש שם מקורות מים עם מפלים יפים, ונדידות ציפורים. המקום נקי, ואין זבל כמו בכל מקום בארץ ישראל. אנחנו תופסים מונית לירושלים, מפני שאנחנו רוצים לבקר בכותל המערבי. אני מסתכל לכוון של הנהג, ואני רואה שאין נהג. אנחנו עולים למונית, והמונית נוסעת מעצמה, הכיסאות נוחים ויש ריח ניחוח. אין גם פקקים, אין תאונות דרכים, מפני שהמכוניות עם הנהגים יצאו מכלל שימוש כי הם מסוכנות לבני האדם.

בהמשך הנסיעה אנחנו מדליקים את הרדיו. יש שם המון תחנות. אנחנו נכנסים לתחנה אחת, ואנחנו שומעים שהדרך לירושלים סגורה מפני עומס של אנשים. אני אומר לאביעד בוא נרד. אנחנו יורדים מהמונית, אנחנו שמים לב שאנחנו נמצאים באזור ערבי. אני מסתכל ולא רואה את הגדרות תיל, ואין שמירה. אני אומר לאביעד – "תסתכל סביב", ואביעד לא מאמין לי. אני מראה לו, והוא ממש מופתע ומתרגש. אנחנו רואים הרבה שדות עם חיטה, מטעים של גפנים, ואני רואה את החורבות של הערביים שהפכו לבתים יהודים. המכוניות הערביות נעלמות והכול מכוניות של יהודים.

אני ואביעד ממש מאושרים שאנחנו יכולים ללכת חופשי בכל ארץ ישראל, בכל מקום, כי היו לנו הרבה מקומות שלא היינו יכולים להיות בהם. עכשיו הכול רק שטחים יהודים, ואנחנו מסתובבים בירושלים בלי שום פחד, ואנחנו הולכים בחופשיות בלי להסתכל כל הזמן לצדדים.

באזור הכותל – הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני הופכים לרובע יהודי גדול, ויש רק יהודים בירושלים ובישראל. מהכותל אנחנו ממשיכים לכוון מערב ירושלים, ומגיעים לכניסה לעיר. שם אנחנו רואים המון הפגנות של יהודים ושל ערבים. הערבים רוצים שיחזירו להם את האדמות בחזרה. יש כאלה מבולבלים שהם בעד הערבים, מפני שהם אומרים שהערבים הם מסכנים ואין להם. ויש אנשים שלא רוצים להחזיר את השטחים, מפני שהם אומרים שלערבים יש כבר המון מדינות, ולנו יש מדינה אחת קטנה של 500 ק"מ ,וגם את זה הם רוצים לקחת?.

העם רוצה ככה, והעם רוצה ככה, ואף אחד לא יודע למי להקשיב. אנחנו לא מבינים מה קורה, ויש חילוקי דעות בין הדתיים לחילונים, בין הדתיים לאומים לחרדים. כולם מפולגים ויש שנאה שנמצאת באוויר. אנחנו ממשיכים לכוון מרכז ירושלים, ופתאום אנחנו רואים ילד קטן יושב ובוכה. אנחנו ניגשים אליו ושואלים אותו – "למה אתה בוכה"?, הילד עונה לנו – "כי חשבתי שמתי שיבוא המשיח יהיה תחיית המתים, ועכשיו הגיע המשיח ואין תחיית המתים, ואני ציפיתי שהוא יבוא, ועכשיו הוא לא מגיע". הוא בכה ובכה ואנחנו ניסינו לנחם אותו, והוא לא התנחם. אמרתי לו שאולי הוא יבוא עוד מעט.

בעודנו מדברים, אנחנו מסתכלים לעבר לוח המודעות, ורואים כרזות ענק שכתוב עליהם שהמשיח לא הגיע וזה סתם שקר. אף אחד לא יודע למי להאמין, ואחרים אומרים שאולי נעשה בחירות למשיח. ישנם גם אנשים שמאוד פוחדים שהמדינות האחרות יבואו ויתקפו אותנו, ויש פחד ובלבול גדול במדינה. בעקבות הבלבול קם מנהיג שניסה להנהיג את העם, אבל הוא לא הצליח. אחריו באו הרבה מנהיגים, ואף אחד מהם לא הצליח להשקיט את העם.

מישהו הציע הצעה שיעשו הצבעה על בחירות של משיח. חלק רב מהעם התנגד, אבל היו כאלה שלא. הם עשו הצבעה, ואף אחד לא נבחר למשיח. פתאום רב אחד עלה לבמה ואמר שהמשיח היה צריך להגיע לפני הרבה זמן והוא לא הגיע. למה?, מפני שהעם לא היה מוכן לקבל את המשיח. עכשיו שהעם סוף כל סוף, מוכן לקבלת המשיח, יש מריבות ומחלוקות, ואף אחד לא מסכים עם השני, יש שנאת חינם בין אחד לשני, אין הסכמה משותפת, אלא כל אחד חושב על עצמו.

לא כדאי שנמשיך לריב, כי ה' יראה שהעם הוא עדיין אינו בשל לגאולה, ויכול להיות שזה ידחה עוד פעם, ואף אחד לא יודע מתי תהיה הזדמנות שנייה כמו עכשיו. את ההרצאה הזאת הראו בשידור ישיר בטלויזיה, וכל עם ישראל ראה את זה. זה גרם להם לאהבת אחים, והם היו מאד נרגשים מדבריו המחזקים של הרב ההוא. הם החליטו שהמשיח הוא הרב הזה, והם כיבדו אותו מאוד, ולכולם היה הרגשה פנימית שזה המשיח, והעם היה שמח ומאושר.

עבודת הכוהנים חזרה לקדמותה, נגינת הלווים החלה לזמר כמו בימים עברו, וכמובן הקרבת העולות. כמובן שהחרבנו את אל-אקצה, והאנשים התחילו לבנות את בית המקדש. כל עם ישראל מביא קרבנות לבית המקדש. הלווים מנגנים בבית המקדש עם חלילים, כינורות ותופים. המון העם עולה לבית המקדש, וכל היהודים חוזרים מהגלות הרחוקה – אמריקה, צרפת ומכל הארצות הנידחות. עם ישראל חוזר לקדמותו, כולם שמחים ומאושרים.

אנחנו ממש שמחים, ואין הבדל בין דתיים וחילונים. ההבדל העיקרי הוא בין גויים ליהודים. אין גויים שגרים בארץ ישראל, ובעקבות זה אין פינויים של יהודים מהבתים ומהישובים, אלא פינויים רק של ערבים.

כל העם מחובר אחד עם השני, כעם אחד לב אחד.

מי שמאמין לא מפחד

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי בזמן תהלוכת בר מצווה בכותל. כותל המערבי מקום שהשכינה לא זזה ממנו מעולם.

סיפור כה אמיתי ולפי דעתי מרגש מאוד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט. והנה הוא לפניכם.

כידוע בימי שני וחמישי מגיעים מתופפים מכל חלקי הארץ כדי לשמח משפחות שבאו לערוך עליה לתורה בכותל. וגם בחמישי האחרון הגיעו מעל 100 משפחות לשער האשפות בכדי לחגוג תהלוכת בר מצווה לפני העלייה לתורה. כידוע תהלוכות שמחות הכוללות שירים, ריקודים ותרועות שופר. בכל שנות פעילותי בכותל המערבי בקרב תהלוכות בר מצווה, מעולם לא נתקלתי באיזו בעיה חריגה. לפעמים התווכחות קטנה או חוסר הסכמה, אבל תמיד זה נגמר בשלום, גם בקרב הנגנים וגם בקרב המשפחות.

בחמישי האחרון השלום בכותל הופר, תרועות השופר נהפכו לתרועות פגזים, קצב התופים נהפך לקצב מלחמה. והרי זה הסיפור:

משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל שכרה את שירותיו של מתופף שהוא אחד הוותיקים בכותל, ואחד הוותיקים בתחום מעגלי המתופפים. בד"כ אני נמנע מלומר או לכתוב שמות, אך את שמו אני הולך לכתוב, זהו נדב המעגליה. בהמשך תבינו למה כתבתי את שמו. המשפחה כאמור הגיעה לחגוג בר מצווה בכותל, נפגשו עם נדב, ואיכשהו היה חילוק דעות קטן לגבי התהלוכה. רוב המשפחה שבאה לחגוג את הבר מצווה בכותל הזו היו חמומי מוח, ומה שהם עשו מבייש את הכותל המערבי ואת עם ישראל במיוחד. אבל לא כאן הזמן להעביר ביקורת כי כולנו נופלים לפעמים, הגדולה זה לחזור חזרה ולדעת לתקן.

בעקבות חילוקי הדעות, החבר'ה של המשפחה פשוט החלו להכות את נדב, לתפוס תופים של נגנים אחרים ולזרוק אותם באוויר, ושמעתי שגם שופרות עפו באוויר. אני אישית לא נכחתי באירוע המביש הזה, אך שהגעתי לאחר תהלוכת בר מצווה אחרת משלי פשוט ראיתי את נדב צולע, וכל המתופפים פשוט נסערים מהאירוע המביש הזה. נדב לא החזיר מכות אלא פשוט חטף וניסה להתגונן, ופשוט שמע את בזיונו נדם ושתק כמו אחת התורות הגדולות של רבי נחמן מברסלב.

חבר'ה, הסיפור הזה עדיין לא נגמר. הוא אפילו לא התחיל. נדב לא נשאר חייב, נדב נכנס לכותל המערבי לסגור עניין עם המשפחה המכה, עם המשפחה שביזתה אותו כחצי שעה קודם. שאני כותב נכנס לכותל לסגור עניין, אני צריך שתפתחו טוב טוב את הלב שלכם, כי אתם הולכים לשמוע את אחד הסיפורים הבלתי הגיוניים והמרגשים.

נדב נכנס אל תוך הכותל לסגור עניין. הוא נכנס עם חבר שיהיה לו גיבוי. הוא נכנס שבידו ישנה שקית עם 30 ארטיקים. ארטיקים שאותם הוא הולך לחלק למשפחה המכה. הרי אמרו על דוד המלך "איזהו גיבור הכובש את יצרו". נדב כבש את יצרו ולא החזיר מכות. נדב גם התעלה על עצמו והלך לפייס את המשפחה עם ארטיקים, והם קיבלו את המתנה הכי גדולה של החיים שלהם, הם קיבלו הרהור תשובה בכותל המערבי. כמובן שהאירוע הסתיים בחיבוקים והתנצלות מצידם. אני אישית כאשר שמעתי וראיתי במו עיניי את הסיפור הזה התרגשתי מאוד, והאמת – נתן לי הרהור תשובה גדול מאוד.

אומרים שמי ששומע את בזיונו ושותק, הוא מטהר את כל הדמים בגופו ויש לו כוח לברך ולהתברך. כמובן שנדב בירך את כל החברים. וכמובן שבזכות מעשים כאלו ומעשה זה במיוחד גאולת המשיח רק התקרבה.

בימינו בקרוב מאוד – אמן.

הקרן לחסדי הכותל

בס"ד

שלום לכולם

קרה לכם פעם ששמעתם איזה שמועה נפלאה שהרטיטה לכם את הלב. לי זה קרה והחלטתי לכתוב על זה מאמר קטן.

כידוע, הקרן למורשת הכותל אחראית על כל כך הרבה חסדים של אירועים. עליה לתורה בכותל לילדי רווחה, אירועי בר מצווה לניצולי שואה, בר או בת מצווה למשפחות שכולות, בתי ספר, ילדים מחו"ל, חיילי צה"ל, והרשימה עוד ארוכה.

ברצוני לשתף אתכם בחסד ענקי, שעל אודותיו לא תמצאו באיזה תעודה ממוסגרת שתלויה על הקיר עם חיוכים של בננה לרוחב. חסד כל כך גדול שקשה להתעלם ממנו, שאנשים רבים עושים למען איש יקר, יהודי פשוט ותמים. חסד של מפעל שלם למען איש אחד. חסד של עולם ומלואו לעזור, לקוות ולהתפלל שיהיה רפואה שלימה בקרוב.

כאשר נפגשנו כמה חברים באירוע של מעגל מתופפים של ילדי רווחה, התגנבה לאוזני שמועה על חסד גדול של הקרן למורשת הכותל, למען איש יקר שעובד שם, שככה רצה השם וקיבל את המחלה בגזע המוח. כולנו יודעים – מחלה ארורה, אבל עם הרבה תקווה וחוזק נפשי ושמחה יש עניין שהכל התהפך לטובה, ויהיה רפואה שלימה בקרוב. הבחור הפסיק לעבוד, וכמו שרובנו יודעים –  משפחה יש לפרנס, ומשכנתא יש לשלם, אבל מקור פרנסה הולך ומידלדל. אבל החבר'ה היקרים הללו של הקרן למורשת הכותל, החליטו באיזו שהיא וועדה חברית לתרום לבחור. לחזק אותו גם רוחנית וגם כלכלית – כי אין מה לעשות חייבים להמשיך הלאה עם ראש מורם מבחינה רוחנית, וזה תפקיד חשוב מאוד של המשפחה והחברים הקרובים והרחוקים. וגם חשוב מאוד הבחינה הכלכלית, וזה מה שהחברים של הקרן למורשת הכותל החליטו לעשות.

איך אומר הרב שלמה קרליבך – "עכשיו תפתחו טוב טוב את הלב שלכם". החברים היקרים הללו החליטו לתרום לאיש היקר את ימי החופשה שלהם, וכך הוא יכול לפדות אותם בכסף כל חודש. אם עושים חישוב זריז של 400 אנשי עבודה כפול 2 ימי חופשה, זה יוצא 800 ימים. 800 ימים שווה ערך לשנתיים עבודה. עזרה ענקית לזמן כל כך נחוץ, זמן קשה שבעזרת השם יתברך הכל יתהפך לטובה ויהיה רפואה שלימה.

כאשר אני שמעתי על מפעל החסד הזה, פשוט צמרמורת עברה לי בכל הגוף עם זיעה קרה של התרגשות. כי אי אפשר להתעלם ממפעל של חסד שכזה.

עד לאיפה יכול להגיע העם היהודי הקדוש הזה?. מעשה זה – אני בטוח שהגיע עד לכיסא הכבוד.

ובעז"ה שנשמע רק על חסדים מופלאים כאלו, ונתפלל כולנו שיהיה רפואה שלימה לכל עם ישראל.

אמן

1 2 3 14