יצירת קשר

יום העצמאות בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים.

ברגע שאני כותב את המאמר הזה, התאריך הוא כ"ח באייר שזהו תאריך של יום ירושלים. אבל את המאמר הבא אני מקדיש ליום העצמאות. מאמר על יום ירושלים יגיע בהמשך בעזרת השם, ובו נפרט על פעילותנו ברחבי ירושלים עם מעגלי המתופפים, ותרועות השופר בטקס יקיר העיר שנערך במגדל דוד.

יום העצמאות, יום שבו כביכול הוכרזה ארץ ישראל למדינת ישראל. יום שיש בו הרבה מאוד מחלוקות מכל מיני זרמים, אך לא ניכנס לזה. פשוט בואו נראה את הטוב ומשם רק נחייך ונקבל משמעות חזקה לחיינו בארץ ישראל.

שבוע אחד לפני יום העצמאות, כולנו חווינו את יום השואה. יום קשה מאוד במיוחד שבו כל עם ישראל עמד דומייה לזכר כל נרצחי המחנות והגטאות. כל עם ישראל "עמד", חלק בעמידה, וחלק בלימוד תורה בישיבה, חלק במסלול טיול שהקדישו אותו לנרצחים, וחלק בסיפורים וסרטים על השואה, וחלק במזמורי תהילים. כל עם ישראל הרגיש וכאב את השואה האיומה. לי- אישית, זהו יום שמחבר אותי לחיים של כאן ועכשיו, ועם כל הכאב העמוק, פשוט אין מילים, רק לומר תודה על כל מה שקיבלנו ואנחנו מקבלים ועל החיים הנפלאים שאנחנו חיים בארץ ישראל.

משם לאחר שבוע אחד אנו מפליגים ליום העצמאות. יום שצריך לומר בו תודה על כל השפע שאנחנו מקבלים. אם זה שיש לנו מדינה, יש לנו בתי ספר ועבודה, יש לנו בתי כנסת ומקומות להתפלל, יש לנו תאטראות ומקומות למוסיקה ובידור, יש לנו אוכל בשפע, יש לנו עם חזק שעם כל הפילוג שיש בו, הוא אוהב אחד את השני אהבה עזה, כי עם ישראל ערב אחד לשני. במיוחד אנחנו מרגישים את העזרה והאהבה במלחמות, שכל עם ישראל מתפלל על הפצועים וכואב על החללים.

לי אישית, כל פעם שאני נמצא בכותל המערבי ועורך תהלוכות בר מצווה עם תופים ושופרות, אני אומר תודה, שאני כאן בארץ ישראל ויכול לשמח חתני בר מצווה, ולא להיות במחתרת עם הנחת התפילין. כל פעם שאני תוקע בשופר, אני מרגיש שאת התרועה הזו אף אחד לא יכול לקחת מאתנו, מעם ישראל. כי חלק גדול של הגאולה כבר קרה, רובנו חזרנו מהגלות ויש לנו את מדינת ישראל ואנחנו צריכים לשמור עליה.

רבי נחמן מברסלב אומר בליקוטי מוהר"ן – "ארץ אוכלת יושביה". אותי שהייתי ילד ובמהלך ההתבגרות לימדו שארץ אוכלת יושביה זה שכל כך קשה בארץ הזו, יש מיסים כבדים, יש הרבה עבודה ואין שכר מספיק, כלומר הכל כל כך קשה בארץ הזו. אבל לא…….. רבי נחמן מלמד אותנו שארץ אוכלת יושביה זה שארץ ישראל כל כך קדושה שהיא אוכל את היושבים שלה ואז הם נהפכים לקדושים. פשוט הפוך מכל מה שגדלנו עליו. הסתכלות מדהימה לטוב ולשפע ולקדושה.

עוד משהו קטן על יום העצמאות. יש דבר במושגים של עולם התורה שנקרא "את – בש", כלומר האות הראשונה והאות האחרונה. האות שלפני האחרונה והאות השנייה. אז בואו נתחיל, כל זמני החגים הולכים לפי השבוע של פסח. כלומר באותו יום בשנה שחל א של פסח יחול תשעה באב. באותו יום שיחול ב של פסח יחול חג שבועות באותו יום שחל ג של פסח יחול ראש השנה. באותו יום שחל ד של פסח יחול קריאת התורה כלומר שמחת תורה. באותו יום שחל ה של פסח יחול צום יום הכיפורים. באותו יום שחל ו של פסח יחול פורים. באותו יום שחל ז של פסח יחול חג שמתחיל באות ע.

אם תיקחו את יומן השנה אחורה בעשרות שנים ואפילו במאות שנים קדימה ואחורה החגים תמיד יצאו באותו יום לפי היום של פסח – מדהים. אבל ל- ז של פסח לא היה חג שמתחיל באות ע. עד שהגיע יום העצמאות, וזהו החג החסר.

אז בואו ניתן מקצב תופים מיוחד לכבוד ארץ ישראל ותרועת שופר גדולה שאותה לא נפסיק עד ביאת המשיח בקרוב.

מעגל מתופפים לילדים עם מוגבלויות

בס"ד

שלום וברכה לכל החברים

כידוע, חלק מעבודתי בתחום התופים והשופרות הוא גם לערוך מעגל מתופפים לגילאים שונים ומגווני אוכלוסיה. רוב מעגלי המתופפים הם בד"כ לילדים ולנערים, כמו ימי הולדת, חגיגת בר מצווה או מסיבת סיום כיתתית. וחלקם הם מעגלי מתופפים לאנשים קצת יותר מבוגרים כמו ועדי עובדים וימי כיף.

את המעגל מתופפים הבא אני לא אשכח לעולם. זה היה מעגל מתופפים במסגרת קרן קרב, בתוכנית בני\בנות מצווה. מעגל מתופפים בבית ספר ברמלה. בית ספר מיוחד לילדים עם מוגבלויות.

כמובן שקיבלתי הודעה מראש שהפעילות מיועדת לילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים. אבל אמרתי לעצמי – "טוב, מה כבר יכול להיות שונה, ילדים עם מוגבלויות, נערוך מעגל מתופפים רגיל כמו שתמיד אני עושה, אבל בטח קצת יותר לאט".

באמת המעגל היה איטי במיוחד. אבל את רוב התרגילים ומשחקי הריתמיקה על התופים הם עשו בצורה בלתי רגילה. פשוט הכל היה יותר לאט עם הרבה דגש על ההסברה לפני כל תרגיל.

רק רוצה לומר שההשקעה היתה שווה את זה. רק לראות ולשמוע את הילדים המתוקים האלו על התופים נתן לי הסתכלות שונה על החיים. חיים של מירוץ, הספק, ובכלל כל עולם המדיה והטלפונים שנכנס חזק בעשור האחרון. פתאום אתה עוצר, מביט, מבין, מסביר ונמצא בשיא ההקשבה ובשיא הדו שיח עם כל ילד וילדה.

את המתנה הזו קיבלתי במעגל מתופפים האחרון שעשיתי בבית ספר לילדים עם מוגבלויות. מתנה שחיברה אותי כמה חשוב להקשיב, להסביר ולהיות ברצון טוב, כי בסופו של דבר זה אור חוזר, שחוזר ישר אליך.

שיא המעגל היה שכל הילדים תופפי על התופים וכמה כוכבים הגיעו למרכז המעגל ושרו במיקרופון את השיר "שלום עליכם מלאכי השלום". רק לראות ולהרגיש את התמימות והפשטות של הילדים. באמת התרגשתי כמו שלא התרגשתי באף מעגל מתופפים אחר.

לאחר המעגל מתופפים כמה מהמורות הגיעו אליי וממש הודו על החוויה הנפלאה הזו, וממש אמרו שכמעט אף פעם לא ראו את הילדים החמודים הללו נהנים כל כך, ופשוט יושבים על כסא במשך שעה שלימה וממש מקשיבים ומשתפים פעולה. זו התמימות והפשטות של התוף.

ביננו תמימות ופשטות זה ראשי תיבות – תוף.

תודה

מקווה הישועות

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים. את המאמר הבא אני כותב אליכם וכולי מרוגש מאוד.

כידוע, לפני 5 שנים בערך בנינו אני וחברי הטוב חנן יהודה מקווה אצלי בגינה. מקווה שמשרת את החברים היקרים בטבילה היומית או בטבילה השבועית לכבוד שבת קודש.

את המקווה בנינו במשך 5 חודשים, מנץ החמה עד צאת החמה. בנינו אותו שלושה ימים בשבוע, מפני שבימים שני וחמישי אני עסוק בתהלוכות בר מצווה בכותל וכמובן עורך מעגלי תופים למיניהם. בנינו, יצקנו, צבענו וממש הכנסנו את הלב שלנו לבנייה. כך אמר הרב סבג לאחר שטבל פעם אצלנו במקווה, הוא יצא ואמר "מי שבנה את המקווה הזה נתן את הלב".

המקווה עבר שידרוגים רבים. במהלך הזמן התקנו מערכת פילטור שמפלטרת על ידי משאבת חול את המים, וכך המים נשארים נקיים לאורך זמן גדול יותר. ובשנה האחרונה זכינו להתקין מערכת חימום למים, וכך בימי החורף הקרים אפשר לטבול בכיף במים חמים.

את הסיפור הבא אני הולך לספר לכם בהתרגשות. סיפור אמיתי שאני שמעתי אותו ממקור ראשון. סיפור מחזק מאוד.

ישנו חבר שמגיע לטבול בתדירות יום יומית. נהנה ומתקדש לקראת היום החדש המופלא. לאותו חבר שבא לטבול יש חבר שאותו אני לא מכיר. החבר הזה שאני לא מכיר לא זכה לילדים כבר 5-6 שנים. לפעמים יש מניעות שאין לנו לבני אדם להבין אותם. רק לבטוח בשם שהכל לטובה.

יום אחד החבר שטובל יום יום, אומר לחבר שלו "בוא איתי לטבול במקווה", והוא נענה ואמר "בשמחה". אותו חבר של החבר הגיע לטבול במקווה בבוקר, וממש אמר שהוא הרגיש משהו מאוד מיוחד ומקודש. הרגשה שהוא הסתובב איתה כל היום. בערב היתה ליל טבילתה של אישתו. ובלילה הזה היא נפקדה.

אותו חבר של החבר מספר שבאותו היום שהוא טבל במקווה הוא הרגיש משהו מאוד מיוחד, משהו שקשה להסביר אותו במילים. אבל הוא הרגיש שזה מה שפתח לו ולה את הישועה לזרע בר קיימה. לאחר שנה שמעתי את הסיפור הזה, ומאוד התרגשתי לשמוע אותו.

טוב. לפני שבועיים אני רואה את החבר הטובל היומי מגיע עם אותו חבר שנפקדו וילדו לפני שנה. ואותו חבר שזכה לישועה אומר לי "תשמע, יש לי עוד שעה ברית של הבן שלי שנולד בשעה טובה, ובאתי לטבול לפני הברית". ברית של ילד שני ב"ה. אותו החבר של החבר בא להחזיר טובה למקווה שנקרא מקווה הישועות שפתח לו פתח לאוצר היקר.

שנזכה תמיד לתת את הלב

תופי שמחה – התחדשנו ב – cod חדש

בס"ד

שלום לכולם

את המאמר הבא אני מקדיש לחברי היקר הידי ליברמן. חבר יקר מתקופת כפר המים מכמרת. חבר שיש לו זכות גדולה ומשפיעה עלי בתחום התופים, ובאירועים של מעגלי מתופפים.

השנה אישתי היקרה חגגה יום הולדת 43. כידוע, כל בעל רוצה לפנק את אישתו במתנה יחודית, מפתיעה ונעימה. לא סוד שאישתי פוזלת כבר דיי הרבה זמן לעבר כלי הקשה שנקרא פאנטאם, והשנה חשבתי לעצמי להפתיע אותה עם הכלי הזה כמתנה ליום הולדתה.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום" – כלי הפאנטאם הוא כלי מאוד מאוד יקר, וכמעט שלא ניתן לקנותו כחדש. אלא ככלי יד שנייה וכידוע המחיר מרקיע שחקים.

התקשרתי להידי לאחר כמה שנים טובות שלא ניפגשנו, וסיפרתי לו שאני רוצה לקנות לאישתי פאנטאם מתנה ליום הולדתה ושיעזור לי למצוא לה אחד כזה. בהשגחה מופלאה הוא מספר לי שבדיוק לאחרונה הוא פיתח כלי בעזרת שני חברים. כלי שדומה לפאנטאם ונקרא "cod" פיתוח של שלושה אנשים ממחוזות חיים שונים שנפגשו ליצוק את הכלי המהפנט הזה.

הידי הביא את הידע במוסיקה, השני הביא את הידע בתחום ההילינג והתדרים של הגוף, והשלישי הביא את גמר הביצוע של הכלי הזה למוצר מתכתי שמיוצר באופן ידני. כלומר חיבור של מוסיקה עם תדרים רוחניים שבגופנו ונשמתנו ועבודת מסגרות מדהימה. השם הנבחר הוא "cod".

נפגשנו אני והידי כדי לראות במה מדובר ולראות את הכלה. ותשמעו, הכלי מהפנט. הוא כלי עגול עם שמונה צלילים שכל צליל צבוע בצבע משלו ואלו הצבעים של צ'אקרות הגוף, זוג מקלות הקשה שבעזרתם מקישים. אפשר גם להקיש עם הידיים אבל נוח יותר בעזרת המקלות. ניתן לשלב גם סטנד מיוחד שהכלי יושב עליו וכך נוח יותר לנגן.

האמת, כלי מאוד מרשים, מאוד זורם ומהפנט. באותו רגע החלטתי לקנות אותו מתנה לאישתי היקרה. מאוד מזכיר את הפאנטאם שהיא חלמה עליו. אבל יותר קל לניגון ויותר זורם לנגינה לכל שכבות הגילאים וגם לאנשים שאין להם שום קשר למוסיקה ולניגון.

עכשיו אספר לכם על המפגש של ה – cod עם המשפחה והחברים. קודם כל אישתי ממש ממש שמחה על המתנה הנפלאה. בעבר היא ניגנה על פאנטאם של חברים, ועכשיו שנגנה רק כמה הקשות על הקוד, אמרה "זה בהרבה יותר מגניב, זורם וקל לנגן". כמובן שכל הילדים ואני עמדנו בטור המתנה לתורנו לניגון בכלי המהמם הזה. אפילו בתי הקטנה שהיא רק בת 3וחצי עמדה במשך חצי שעה וניגנה על ה – cod.

כמובן, שמגיע כלי חדש למשפחה עושים חאפלה עם כל החבר'ה. המדורה נדלקת, צלי בשר נזרק לתוך הפוייקה בבישול איטי עם הרבה אהבה וקדימה……איפה ה – cod?.

ה – cod עבר במעגל של כל החברים והילדים, וכל אחד ניגן בתורו ובזרימתו קטע ניגון. הערב היה מחשמל, הגחלים לוחשות, הבשר יצא מעולה, קצת דיברי תורה, והקוד מככב. שני חברים מאוד טובים וקרובים שהיו איתנו במהלך הערב, הם שני אנשים שהכי לא חשבתי שיש להם איזשהוא קשר לניגון, למוסיקה ולסבלנות. אחד מהם מתעסק בבנייה וביציקות בטון, ואם תתן לו חליל ליד, הוא לא ידע מה לעשות איתו ויתחיל לערבב איתו פח צבע. והחבר השני הוא לא יכול לשבת במקום אחד יותר מ5 דקות. החבר הראשון שמתעסק בבנייה ממש הפתיע, לא האמנתי כמה רוך יצא ממנו בעזרת ה – cod. תמיד חשבתי שהוא רק נוגס בחצץ ומערבב מלט וטיט. במשך חצי שעה הוא ישב עם ה – "קוד" וניגן בענווה ובהקשבה וזה היה חידוש גדול מאוד בשבילי. החבר השני ישב כל הערב והאזין לניגונים וממש חיכה לתורו. אחר כך שכולם הלכו לישון נשארנו אני והחבר ה"תזזיתי" מסתכלים על המדורה ומעבירים ביננו תדרים מסטיים רוחניים בעזרת הנגינה על הכלי המחשמל הזה. אני יודע, בטוח ומרגיש שאיזשהוא רטט הכלי הזה עשה.

תודה

י"ט כסליו צמאה בניני האומה

בס"ד

שלום לכולם

הפעם אני הולך לכם לכתוב לכם מאמר על אירוע שמתקיים פעם בשנה למשך שבוע שלם. אירוע לא שיגרתי שבו מרגישים ורואים את אהבת ישראל ואת הלב הנפתח.

כידוע י"ט כסליו הוא היום שנקרא בחסידות חב"ד חג הגאולה. זהו היום שבו רבי שניאור זלמן מלאדי שוחרר מהכלא הרוסי בשנת 1798. הרבי אמר "מי שישמח בשמחתי – אוציאנו מן המיצר אל המרחב".

בשנים האחרונות ישנו אירוע מוסיקאלי שנקרא צמאה. אירוע מן השורה הראשונה, שמתקיים במשך שבוע שלם בבניני האומה שבירושלים. אירוע מושקע בטירוף שקשה לתאר אותו במילים. אירוע שכל מי שמשתתף בו או לוקח חלק ממנו, מרגיש את אהבת ישראל, ובטח ובטח את ניצוץ הגאולה הקרובה.

טוב, זה התחיל ככה. ילדיי הגדולים כבר חודש משגעים אותי ואומרים לי, "אבא, בוא נלך להופעות של י"ט כסליו בביני האומה". אני אומר להם, "עזבו, אין לי כוח להופעות גדולות". לאחר כמה נדנודים חוזרים ונשנים הסכמתי לקחת אותם. הכרטיסים המוזלים נגמרו, אך, הילדים בשלהם מנדנדים ורוצים. החלטתי להשקיע וקניתי כרטיסים עם מושבים דיי קרובים לבמה ובאמצע. אמרתי לילדיי, "אם אשתעמם, אני אלך לנמנם קצת ואתם תעירו אותי בסוף המופע".

אור קורא ספר לפני תחילת המופע

הסיפור היה קצת אחרת. הגענו כשעה לפני ההופעה. היה אולם גדול של ספרי קודש וספרי ילדים במחירים מעולים, מחירים שרק פעם בשנה אפשר למצוא. כמובן שכל ילד בחר לו 2 ספרים לקנייה, והמשכנו הלאה לתפוס את מקומינו באולם לקראת ההופעה. כבר בכניסה לאולם האווירה היתה מחשמלת. במה עם תפאורה שכמו שהופעה צריכה להיות. תאורה מדהימה של שיכרון חושים. והמוסיקה הופ, הופ מתחילה להתחמם.

את המופע העבירו 4 זמרים מעולים שאני דיי אוהב. שולי רנד, אביתר בנאי, אברהם פריד, וארז לב ארי. כמובן שהיו על הבמה עוד נגנים מהשורה הראשונה של הנגנים בארץ.

האווירה היתה מחשמלת. ניגונים ושירים שאי אפשר היה להישאר אדיש אליהם. מצאתי את עצמי רוקד ושר עם ילדיי במשך 3 שעות רצוף. חוויה שממש קשה לתאר אותה במילים. אפשר לומר שזוהי ההפקה המוסיקאלית הטובה ביותר שראיתי וחוויתי מימיי. על ההפקה ניצח נאור כרמי, שהוא בעצמו נגן מעולה של קונטרה בס וגיטרה בס.

מה שאני הרגשתי, כל האולם הרגיש. במשך 3 שעות אנשים רקדו, קפצו, שרו והתחבקו. היה מחזה מאוד גבוהה שלא רואים בכל יום. רק לראות את עם ישראל שר, רוקד ומתחבק עם אנשים שהוא לא מכיר, וזה נותן לך הרגשה של גאולה קרבה ובאה.

אני חושב שהמופע היה כל כך גבוה וחזק, לא רק בגלל ההפקה המוסיקאלית המצוינת והמושקעת שהיתה. אלא גם בגלל הנגנים הכשרים שהיו על הבמה. רבי נחמן מברסלב אומר בתורה ג' בליקוטי מוהר"ן שלשמוע קול וניגון של נגן כשר פותח את הלב, נותן תחושה של התעוררת הנשמה, וחוזק לעבודת הבורא. אני בטוח שכך הרגיש כל הקהל.

הזמרים היו גדולים וכך גם הנגנים שליוו אותם על הבמה. הקהל היה בטירוף של קדושה. הייתי מגדיר את ההופעה הזו "ניתוח לב פתוח".

לאחר ההופעה, בדרכנו הביתה, אני פוגש ברמזור את עמית יצחק, נגן הגיטרה שניגן על הבמה וליווה את ההופעה. אני אומר לו "עמית, אתה וכל החברים על הבמה הייתם גדולים". הוא עונה לי "זה לא אנחנו, זה י"ט כסליו". כנראה שזה מה שהרבי הבטיח "מי שישמח בשמחתי – אוציאנו מן המיצר אל המרחב".

טוב…. הולכים לישון ב1 בלילה. למחר אני אמור לקום ב5 בבוקר להתפלל, ואחר כן ללכת לכותל לערוך תהלוכות בר מצווה עם תופים ושופרות, ועוד אחר לערוך מעגל מתופפים לילדי רווחה. אני אומר לעצמי "איך אני ישן 4 שעות וקם לעבוד?". למחרת קמתי כמו גדול, ותהלוכות בר המצווה היו שמחות במיוחד, ומעגל המתופפים היה מוצלח מאוד. כנראה זה האור של י"ט כסליו  שהושפע עליי.

במחשבה שנייה, אני בטוח שזה האור של י"ט כסליו שהושפע עליי.

מה שנשאר הוא לחכות לשנה הבאה, שתיפתח מכירת הכרטיסים להופעה הבאה של י"ט כסליו.

 

 

 

הכנסת ספר תורה במכמרת

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

את הפוסט הבא אני מקדיש לכל אנשי מושב מכמרת היקרים.

כידוע, כיום אני גר במזרח גוש עציון, בישוב שנקרא תקוע. ישוב מתוק מדבש בו אנו גרים כבר למעלה מחמש שנים.

לפני שעברנו לגור בגוש עציון, גרנו באזור מכמרת, שזהו מושב על הים, שנמצא בין נתניה לחדרה. זהו מושב שיושב על פרשת דרכים דיי משמעותית בחיי. כאשר הגענו לגור באזור מכמרת, הגענו לשם רווקים לאחר טיול ממושך במזרח הרחוק. והנה הטיול נמשך לעבר בית שבנוי בצורת בונגלוס באזור מכמרת, בית שנמצא 150 מטר מהים, עם נוף מרהיב, רוחות מנשבות והרבה חול ים. בקיצור חלקת גן עדן בעולם הזה.

במכמרת, במקום שנקרא כפר המים, שם התחתנתי, שם הקמנו משפחה, שם התחלתי לעבוד עם התופים והשופרות במעגלי תופים למיניהם, ושם חזרנו לשורשים היהודים שלנו. היום קוראים לזה חזרה בתשובה. שם קיבלתי תפנית לחיים הגדולים של משפחה, עשייה והרבה אמונה.

את חזרתי לשורשים והתקרבות לבורא עשיתי בבית הכנסת הקטן והמתוק במכמרת. בית כנסת קטן עם אנשים קבועים, מגוונים ומתוקים. שם העברנו את השבתות והחגים במתיקות מיוחדת, מעודנת ומקבלת שעליה ניצח בשמחה הרב נתנאל. הרב נתנאל הוא עוגן של בית חב"ד במכמרת. הוא דואג למינינים, לתפילות, לדרשות, לשיעורים, לשמחות ולכל דבר שמושב או מקום צריך לדאוג לו מבחינת הקדושה, הרוחניות היהודית והתשובה. כיום הרב נתנאל הוא גם רב שעורך חופה וקידושין עם שירה וניגונים.

טוב….. הגענו לעיקר הפוסט.

לפני כחודש קיבלתי טלפון מהרב נתנאל שהם הולכים לעשות הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. ספר תורה שמישהו תרם אותו, וכמובן רוצים להכניסו בתופים ובמחולות, והם רוצים שנבוא אנו – להקת תופי שמחה לשמוח ברגע המרגש הזה ולשמח את כל המשתתפים. כמובן שמאוד התרגשתי מההצעה, לחזור לבית הכנסת, מקום שבו גדלתי מבחינה רוחנית והתקרבות לבורא, בכדי להשתתף מוסיקאלית בהכנסת ספר התורה עם תופים, שופרות וכלייזמרים.

הגענו שלושה נגנים עם תוף, חצוצרה, קלרינט וכמובן שופרות. התחלנו כבר את הניגונים עם כתיבת האותיות בביתו של הרב נתנאל. שם כבר התחילה המוסיקה המרוממת של ניגוני חב"ד שלהפתעתי אורי הנגן קלרינט הוא אנציקלופדיה מהלכת לניגוני חב"ד. רפי עם החצוצרה נתן את הפעימות והקישוטים של כלי הנשיפה, ואני את קצב התופים. האמת היה מאוד מרגש, מאוד גבוה ומיוחד. הרגשנו שכל האנשים מרגישים משהו מיוחד וטהור בהכנסת ספר התורה הזה. אולי זה האנשים, אולי זה המקום, אולי זה הרב נתנאל. מה שכן….. אני בטוח שזה השגחת הבורא על השפע והקדושה שניחן עלינו ועל המקום.

מתגעגע….

סיני נתן לכותל

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו בקול רם או בקול שקט, "איך שהזמן טס", או "איך שהזמן עבר מהר". כן, הזמן עובר, ועובר מהר. לפעמים עד מהר מאוד.

הזמן הוא לא העיקר. העיקר הוא מה עשינו בזמן הזה. איך התייחסנו לזמן הזה, וכמה הספקנו לעשות בזמן הזה. ההספק, הכמות והאיכות הוא כבר שאלה אחרת. שאלה שאני מאמין שאין אדם בעולם שזה לא עובר לו בראש באיזה שהוא פרק בחייו.

בפרשת בראשית השם ברא את כל העולם ואחרי כל יום נאמר – "וירא אלוהים כי טוב". כלומר אחרי כל יום שהשם ברא, אם זה את השמיים ואת הארץ, אם זה אור וחושך, אם זה עצים, עופות, חיות, וגם את המאורות – נאמר "וירא אלוהים כי טוב". ביום השישי שהשם ברא את האדם נאמר – "והנה טוב מאוד". כלומר לאחר כל יום של הבריאה נאמר "טוב", ולאחר בריאת האדם נאמר "טוב מאוד".

כידוע ישנה שאלה נוספת שנשאלת "האם טוב לו לאדם שנברא?, או טוב לו לאדם שלא נברא?". שלמה המלך אמר במגילת קהלת "הבל הבלים הכול הבל. מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שימול תחת השמש" – כלומר טוב לו לאדם שלא נברא. ולא סתם שלא נברא אלא המילה הבל מוזכרת 7 פעמים. כלומר, טוב לו שלא נברא פי 7.

לאור הדברים יש לנו סתירה ומיד נשאלת השאלה – בפרשת בראשית השם אומר "וירא כי טוב מאוד". בקהלת שלמה המלך אומר הבל פי 7. האם שלמה המלך סתר את דברי השם?. אז זהו, שלא. טוב מאוד שנברא האדם. אבל השאלה היא מה הוא עושה עם הזמן הזה שהוא בא לעולם הזה. אם האדם בא לעולם הזה רק כדי להעביר את הזמן ולתענוגות חומריות ותאוות גופניות – הכול הבל הבלים. אבל אם האדם בא לעולם הזה למצוות, למעשים טובים, עזרה לזולת וחיפוש אחר הנקודות הטובות בעצמו ובכל בריה אחרת אז זה טוב מאוד. ואז האדם חי חיים נצחיים.

אז איפה היינו? ומאיפה התחלנו? – אמרנו בהתחלה שהזמן עובר מהר. והנה סיני נתן הגיע לגיל בר מצווה. סיני נתן הוא הבן של אבישי ושרון שרה מור, חברים יקרים עוד מתקופת כפר המים מכמורת, ששם גרנו חבורה של חברים על חוף הים. שם הקמנו משפחות ומשם כל משפחה נדדה למקום אחר בארץ להתישבות. שאני אומר הזמן עובר מהר, אני מתכוון לזה שרק לפני רגע אני זוכר שסיני נתן נולד, ועוד קצת פה ושם, והנה כבר בר מצווה. הנה היום הראשון של הנחת התפילין של סיני נתן הגיע, והוא החליט לעשות אותו בכותל המערבי. נפגשנו ביחד עם הילדים לתפילת נץ משותפת עם המניין הקדוש של רב מנשה. התפללנו, העברנו חוויות ונהנו מהחברה הקסומה בשעה כה מוקדמת. למרות שהיה מאוד אינטימי ובלי תרועות שופר ומקצבי תופים.

את העלייה לתורה סיני נתן עשה בבית הכנסת בישוב "נורדיה". ושם היה משהו מאוד קסום ומרגש, לפגוש את כל החברים עוד מתקופת כפר המים מכמורת. קסום ומרגש לפגוש כל פעם את הפשטות ואת אהבת החברים. הייתה תפילה מרוממת עם הלל ונענועים של ארבעת המינים  – סוכות. לאחר מכן עשינו חאפלה גדולה עם התופים והשופרות. קצת ריקודים, מעגל מתופפים לילדים, אוכל טוב והרבה געגועים.

מזל טוב משפחת מור היקרים. ולסיני נתן אנחנו מאחלים שתחיה חיים של אורה, תורה, ברכה, הצלחה, כיבוד הורים והרבה מצוות.

אוהבים משפחת פיס

מהכותל לטורקיה

בס"ד

שלום וברכה חברים יקרים.

הפעם אני הולך לכתוב לכם על טיול עבודה מאוד כייפי, ומאוד מרגש שערכנו שלושה חברים מלהקת תופי שמחה.

כידוע, עבודתנו העיקרית בתחום בר המצווה היא – תהלוכות מתופפים בכותל המערבי. תהלוכות שמשלבות תופים, כלי נשיפה, שופרות וחופת חתנים. את התהלוכות הללו תוכלו למצוא בעיקר בשער האשפות שהוא השער המרכזי של הכותל המערבי, בימים שני וחמישי ובראשי חודשים.

הפעם, את התהלוכה הזו הביאו לטורקיה. לפני כשלוש שנים עשינו בר מצווה בכותל לחבר'ה שהגיעו מטורקיה. קיבלנו אותם בקבלת פנים מרגשת בשדה התעופה עם שירים כמו – "הבאנו שלום עליכם, עם ישראל חי". שזו אחת הקבלות פנים המרגשות לפי דעתי. המשכנו איתם למחרת לתהלוכת מתופפים בכותל, ולאחר מכן נעימות של כליזמרים במסעדה באחת השכונות בירושלים. כלומר כמה ימים של כל המשפחה וחברים קרובים לחגיגת עליה לתורה בכותל המערבי, ובנוסף טיול ברחבי ארץ ישראל.

המשפחה הזו, ששימחנו אותם לפני שלוש שנים, פה בארץ ישראל, החליטו להביא אותנו לטורקיה, בכדי לשמח אותם ולערוך להם את החוויה המוסיקאלית שאנחנו עורכים בכותל המערבי. קבעו לנו תאריך טיסה לנסיעה לטורקיה, סגרו לנו מלון לטורקיה, דאגו לנו לאוכל כשר עד למלון, דאגו לנו לנהג צמוד שאסף אותנו משדה התעופה למלון ובחזרה. כלומר היה אירוח נפלא, מתוק מכול טוב. בנוסף דאגו לנו ליום חופשי שבו טיילנו ברחבי איסטנבול, וכמובן שהלכנו לרחוב של כלי הנגינה המפורסם באיסטנבול שנקרא כיכר טקסים שברחוב איסטיקלל. אני קניתי חליל טורקי, ומאיר נגן הכלי נשיפה קנה קלרינט טורקי. באחת הסימטאות של כיכר טקסים עצרנו בחנות של כלי מוסיקה עם מוכר מבוגר מאוד מהדור של פעם, ושם עשינו איתו קטע נגינה מאולתר מאוד משמח ומרומם את הלב ואפילו החלו להתקהל אנשים מהרחוב לראות ולצלם. המוכר לא ידע מילה אחת באנגלית ואנחנו לא יודעים מילה אחת בטורקית, והרגשנו איך המוסיקה היא החלק המחבר ביננו. בסוף הנגינה היו חיבוקים ונשיקות. לאחר מסע ארוך ביום ברחובות איסטנבול, בלילה הפלגנו בספינה ענקית לשייט ב"מיצרי הבוספורס". בקיצור היה מעל ומעבר עם קבלת פנים מאוד חמימה ומאוד כיף.

את הבר מצווה ערכו בבית הכנסת שנקרא "עץ החיים" שנמצא באזור שנקרא "אורטקוי". בזמן העליה לתורה ערכנו מעגלי ריקודים בין המתפללים, המשפחה וחתן המצווה, והייתה הרגשה מאוד מתוקה, שהנה המוסיקה והנגינה של הכותל הגיעה עד לפה לטורקיה, והיה מאוד מרגש. לאחר מכן כל המשפחה והאורחים הלכו במרחק הליכה קצר למלון הסמוך ששוכן ממש על המים, ששם ערכו את סעודת המצווה. אנחנו הנגנים וחתן המצווה עשינו משהו מטורף, שונה ומאוד לא סטנדרטי. עשינו כניסה לחתן מהסרטים. עלינו על סירת מנוע קטנה, הפלגנו לאמצע מייצרי הבוספורס, שזה ממש מבדיל בין יבשת אסיה ליבשת אירופה, וכך עשינו את הכניסה לחתן המצווה. הסירה שטה לכיוון המלון, אנחנו מנגנים ושרים, חתן המצווה שמח ומבסוט, וכל האורחים מוחאים כפיים לבוא החתן והניגונים שהגיעו מארץ ישראל. באמת, זו הייתה כניסה לחתן מהסרטים.

טסנו, שרנו, ניגנו, טיילנו. אבל היה חסר לנו משהו. משהו רוחני שקשה להסביר אותו. ואז החלטנו שצריך לחפש ציון קבר של צדיק שקבור פה באיסטנבול. כידוע רבי נפתלי כץ קבור באיסטנבול. רבי נחמן במסע שלו מאוקראינה לארץ ישראל עצר בטורקיה ואז הלך להשתטח על הציון של רבי נפתלי כץ, ונשאר להשתטח יום שלם. החלטנו לחפש את הציון וללכת להשתטח על קבר הצדיק. תפסנו מונית והתחלנו ליסוע ולחפש את הציון. החלפנו מונית והמשכנו לחפש וגם לא מצאנו. לבסוף, שחיפשנו את הכתובת בגוגל מפ גילינו שהציון של קבר הצדיק נמצא 300 מטר מהמלון שבו אנחנו מתאכסנים. השגחה ענקית. כמובן שצעדנו לכיוון ציון הצדיק, התפללנו, ניגנו, שרנו ועשינו ריקוד.

תודה רבה למשפחה היקרה שהזמינו אותנו לטורקיה ודאגו לשהות המפנקת והמבורכת. תודה רבה לטניה ומישל מחברת "הולסטאי" שדאגו לכל החלק המקשר בין המשפחה ואלינו וכמובן לחלק הלוגיסטי של כל הנסיעה.

תודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו.

 

 

רוח הקודש בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

היום הולך לספר לכם סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי. סיפור שמתפרס על זמן של שלוש שנים בערך.

כידוע, בכותל המערבי, ישנם תהלוכות בר מצווה רבות. חלק מן המשפחות שבאות לחגוג בר מצווה בכותל שוכרות נגנים, שהם נקראים מתופפי הכותל – עם תופים ושופרות שיעשו להם את כל התהלוכה השמחה. חלק אחר של המשפחות שבאות לחגוג את העליה בכותל שוכרות מפיק בר מצווה בכותל, שהוא אחראי על כל ההפקה מהתחלה ועד הסוף. כלומר המפיק דואג למדריך שידאג למורל ולשמחה ולקדושה שילווה את המשפחה לכל היום. המפיק דואג לצלמים, למתופפים, לארוחת בוקר לפני התפילה, לארוחת צהריים לאחר התפילה, לאוטובוס. כלומר דואג להכל. זה מה שנקרא לבוא כמוזמן לאירוע בר המצווה של הבן שלך.

היום אנו נדבר על אוריין שרעבי, המדריך מס' 2 בכותל. אוריין הוא המדריך המוביל של איש ההפקה ששמו בני רוזנר. אתם בטח שואלים את עצמכם, מה עכשיו מדריך?, ולמה מס' 2?, ומי הוא מס' 1?.

נתחיל. אוריין הוא מדריך מס' 2 כי הוא תמיד שואף ליותר. גם כאשר האירוע מושלם, הוא תמיד יחפש נקודות איפה להגדיל ראש, ואיפה להוסיף אנרגיה שהיום בר מצווה הזה יהיה הכי שמח והכי מוצלח. אז למה הוא לא מס' 1?, כי הוא יודע שמעליו יש את הקדוש ברוך הוא, שהוא מס' 1 שדואג לכולם, ואנחנו רק מתחתיו מקבלים את השפע ומעבירים אותו הלאה.

עכשיו הסיפור. אומרים שצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. לפני בערך שלוש שנים, אוריין היה מדריך של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. בזמן התפילה והעלייה לתורה היה איש יקר אחד שעלה לתורה ואז איכשהו נודע לאוריין שלאיש הזה יש שלוש בנות והוא כל כך רוצה בן. אוריין לא התבלבל וברך את האיש הזה שיזכה לתאומים בשנה הבאה. אומרים שלפעמים אדם מקבל רוח הקודש והוא לא יודע. אומרים שאדם לפעמים מדבר או מברך והוא לא יודע איזה פעולות הוא עושה בשמיים.

חבר'ה……… לאחר שנה האיש היקר זכה לשני בנים תאומים. מדהים. אבל אוריין לא ידע את זה. האיש היקר הזה לא ידע איך לומר לאוריין שאכן ברכתו התגשמה. עד שלפני חודשיים האיש היקר הזה הגיע שוב פעם לכותל, והפעם עם עגלה כפולה של תאומים, ומי היה מדריך בר המצווה שלהם?, ניחשתם נכון – אוריין שרעבי. ושם נודע לאוריין כל הסיפור המופלא הזה.

פלא גדול, כמה חשוב לברך את הקרובים אלינו, משפחה, חברים, ובינינו…… את כל עם ישראל.

בחלומי ראיתי

בס"ד

שלום לכולם.

את המאמר הבא כתב בני הבכור יהל. יהל הוא ילד מתבגר, בן 13, שחגג לפני כשלושה חודשים בר מצווה. המאמר אינו עוסק בתהלוכות בר מצווה בכותל או בסוגים של מעגל מתופפים למיניהם, אלא מאמר מנקודת מבט של ילד שחי ונושם את ארץ ישראל.

בחלומי ראיתי שאני ואביעד נמצאים בנגב. אני אומר לאביעד – תראה את כל השדות, המטעים, ויש שם התיישבות של יהודים, ויש שם מקורות מים עם מפלים יפים, ונדידות ציפורים. המקום נקי, ואין זבל כמו בכל מקום בארץ ישראל. אנחנו תופסים מונית לירושלים, מפני שאנחנו רוצים לבקר בכותל המערבי. אני מסתכל לכוון של הנהג, ואני רואה שאין נהג. אנחנו עולים למונית, והמונית נוסעת מעצמה, הכיסאות נוחים ויש ריח ניחוח. אין גם פקקים, אין תאונות דרכים, מפני שהמכוניות עם הנהגים יצאו מכלל שימוש כי הם מסוכנות לבני האדם.

בהמשך הנסיעה אנחנו מדליקים את הרדיו. יש שם המון תחנות. אנחנו נכנסים לתחנה אחת, ואנחנו שומעים שהדרך לירושלים סגורה מפני עומס של אנשים. אני אומר לאביעד בוא נרד. אנחנו יורדים מהמונית, אנחנו שמים לב שאנחנו נמצאים באזור ערבי. אני מסתכל ולא רואה את הגדרות תיל, ואין שמירה. אני אומר לאביעד – "תסתכל סביב", ואביעד לא מאמין לי. אני מראה לו, והוא ממש מופתע ומתרגש. אנחנו רואים הרבה שדות עם חיטה, מטעים של גפנים, ואני רואה את החורבות של הערביים שהפכו לבתים יהודים. המכוניות הערביות נעלמות והכול מכוניות של יהודים.

אני ואביעד ממש מאושרים שאנחנו יכולים ללכת חופשי בכל ארץ ישראל, בכל מקום, כי היו לנו הרבה מקומות שלא היינו יכולים להיות בהם. עכשיו הכול רק שטחים יהודים, ואנחנו מסתובבים בירושלים בלי שום פחד, ואנחנו הולכים בחופשיות בלי להסתכל כל הזמן לצדדים.

באזור הכותל – הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני הופכים לרובע יהודי גדול, ויש רק יהודים בירושלים ובישראל. מהכותל אנחנו ממשיכים לכוון מערב ירושלים, ומגיעים לכניסה לעיר. שם אנחנו רואים המון הפגנות של יהודים ושל ערבים. הערבים רוצים שיחזירו להם את האדמות בחזרה. יש כאלה מבולבלים שהם בעד הערבים, מפני שהם אומרים שהערבים הם מסכנים ואין להם. ויש אנשים שלא רוצים להחזיר את השטחים, מפני שהם אומרים שלערבים יש כבר המון מדינות, ולנו יש מדינה אחת קטנה של 500 ק"מ ,וגם את זה הם רוצים לקחת?.

העם רוצה ככה, והעם רוצה ככה, ואף אחד לא יודע למי להקשיב. אנחנו לא מבינים מה קורה, ויש חילוקי דעות בין הדתיים לחילונים, בין הדתיים לאומים לחרדים. כולם מפולגים ויש שנאה שנמצאת באוויר. אנחנו ממשיכים לכוון מרכז ירושלים, ופתאום אנחנו רואים ילד קטן יושב ובוכה. אנחנו ניגשים אליו ושואלים אותו – "למה אתה בוכה"?, הילד עונה לנו – "כי חשבתי שמתי שיבוא המשיח יהיה תחיית המתים, ועכשיו הגיע המשיח ואין תחיית המתים, ואני ציפיתי שהוא יבוא, ועכשיו הוא לא מגיע". הוא בכה ובכה ואנחנו ניסינו לנחם אותו, והוא לא התנחם. אמרתי לו שאולי הוא יבוא עוד מעט.

בעודנו מדברים, אנחנו מסתכלים לעבר לוח המודעות, ורואים כרזות ענק שכתוב עליהם שהמשיח לא הגיע וזה סתם שקר. אף אחד לא יודע למי להאמין, ואחרים אומרים שאולי נעשה בחירות למשיח. ישנם גם אנשים שמאוד פוחדים שהמדינות האחרות יבואו ויתקפו אותנו, ויש פחד ובלבול גדול במדינה. בעקבות הבלבול קם מנהיג שניסה להנהיג את העם, אבל הוא לא הצליח. אחריו באו הרבה מנהיגים, ואף אחד מהם לא הצליח להשקיט את העם.

מישהו הציע הצעה שיעשו הצבעה על בחירות של משיח. חלק רב מהעם התנגד, אבל היו כאלה שלא. הם עשו הצבעה, ואף אחד לא נבחר למשיח. פתאום רב אחד עלה לבמה ואמר שהמשיח היה צריך להגיע לפני הרבה זמן והוא לא הגיע. למה?, מפני שהעם לא היה מוכן לקבל את המשיח. עכשיו שהעם סוף כל סוף, מוכן לקבלת המשיח, יש מריבות ומחלוקות, ואף אחד לא מסכים עם השני, יש שנאת חינם בין אחד לשני, אין הסכמה משותפת, אלא כל אחד חושב על עצמו.

לא כדאי שנמשיך לריב, כי ה' יראה שהעם הוא עדיין אינו בשל לגאולה, ויכול להיות שזה ידחה עוד פעם, ואף אחד לא יודע מתי תהיה הזדמנות שנייה כמו עכשיו. את ההרצאה הזאת הראו בשידור ישיר בטלויזיה, וכל עם ישראל ראה את זה. זה גרם להם לאהבת אחים, והם היו מאד נרגשים מדבריו המחזקים של הרב ההוא. הם החליטו שהמשיח הוא הרב הזה, והם כיבדו אותו מאוד, ולכולם היה הרגשה פנימית שזה המשיח, והעם היה שמח ומאושר.

עבודת הכוהנים חזרה לקדמותה, נגינת הלווים החלה לזמר כמו בימים עברו, וכמובן הקרבת העולות. כמובן שהחרבנו את אל-אקצה, והאנשים התחילו לבנות את בית המקדש. כל עם ישראל מביא קרבנות לבית המקדש. הלווים מנגנים בבית המקדש עם חלילים, כינורות ותופים. המון העם עולה לבית המקדש, וכל היהודים חוזרים מהגלות הרחוקה – אמריקה, צרפת ומכל הארצות הנידחות. עם ישראל חוזר לקדמותו, כולם שמחים ומאושרים.

אנחנו ממש שמחים, ואין הבדל בין דתיים וחילונים. ההבדל העיקרי הוא בין גויים ליהודים. אין גויים שגרים בארץ ישראל, ובעקבות זה אין פינויים של יהודים מהבתים ומהישובים, אלא פינויים רק של ערבים.

כל העם מחובר אחד עם השני, כעם אחד לב אחד.

1 2 3 14