יצירת קשר

הכנסת ספר תורה במכמרת

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

את הפוסט הבא אני מקדיש לכל אנשי מושב מכמרת היקרים.

כידוע, כיום אני גר במזרח גוש עציון, בישוב שנקרא תקוע. ישוב מתוק מדבש בו אנו גרים כבר למעלה מחמש שנים.

לפני שעברנו לגור בגוש עציון, גרנו באזור מכמרת, שזהו מושב על הים, שנמצא בין נתניה לחדרה. זהו מושב שיושב על פרשת דרכים דיי משמעותית בחיי. כאשר הגענו לגור באזור מכמרת, הגענו לשם רווקים לאחר טיול ממושך במזרח הרחוק. והנה הטיול נמשך לעבר בית שבנוי בצורת בונגלוס באזור מכמרת, בית שנמצא 150 מטר מהים, עם נוף מרהיב, רוחות מנשבות והרבה חול ים. בקיצור חלקת גן עדן בעולם הזה.

במכמרת, במקום שנקרא כפר המים, שם התחתנתי, שם הקמנו משפחה, שם התחלתי לעבוד עם התופים והשופרות במעגלי תופים למיניהם, ושם חזרנו לשורשים היהודים שלנו. היום קוראים לזה חזרה בתשובה. שם קיבלתי תפנית לחיים הגדולים של משפחה, עשייה והרבה אמונה.

את חזרתי לשורשים והתקרבות לבורא עשיתי בבית הכנסת הקטן והמתוק במכמרת. בית כנסת קטן עם אנשים קבועים, מגוונים ומתוקים. שם העברנו את השבתות והחגים במתיקות מיוחדת, מעודנת ומקבלת שעליה ניצח בשמחה הרב נתנאל. הרב נתנאל הוא עוגן של בית חב"ד במכמרת. הוא דואג למינינים, לתפילות, לדרשות, לשיעורים, לשמחות ולכל דבר שמושב או מקום צריך לדאוג לו מבחינת הקדושה, הרוחניות היהודית והתשובה. כיום הרב נתנאל הוא גם רב שעורך חופה וקידושין עם שירה וניגונים.

טוב….. הגענו לעיקר הפוסט.

לפני כחודש קיבלתי טלפון מהרב נתנאל שהם הולכים לעשות הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. ספר תורה שמישהו תרם אותו, וכמובן רוצים להכניסו בתופים ובמחולות, והם רוצים שנבוא אנו – להקת תופי שמחה לשמוח ברגע המרגש הזה ולשמח את כל המשתתפים. כמובן שמאוד התרגשתי מההצעה, לחזור לבית הכנסת, מקום שבו גדלתי מבחינה רוחנית והתקרבות לבורא, בכדי להשתתף מוסיקאלית בהכנסת ספר התורה עם תופים, שופרות וכלייזמרים.

הגענו שלושה נגנים עם תוף, חצוצרה, קלרינט וכמובן שופרות. התחלנו כבר את הניגונים עם כתיבת האותיות בביתו של הרב נתנאל. שם כבר התחילה המוסיקה המרוממת של ניגוני חב"ד שלהפתעתי אורי הנגן קלרינט הוא אנציקלופדיה מהלכת לניגוני חב"ד. רפי עם החצוצרה נתן את הפעימות והקישוטים של כלי הנשיפה, ואני את קצב התופים. האמת היה מאוד מרגש, מאוד גבוה ומיוחד. הרגשנו שכל האנשים מרגישים משהו מיוחד וטהור בהכנסת ספר התורה הזה. אולי זה האנשים, אולי זה המקום, אולי זה הרב נתנאל. מה שכן….. אני בטוח שזה השגחת הבורא על השפע והקדושה שניחן עלינו ועל המקום.

מתגעגע….

סיני נתן לכותל

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו בקול רם או בקול שקט, "איך שהזמן טס", או "איך שהזמן עבר מהר". כן, הזמן עובר, ועובר מהר. לפעמים עד מהר מאוד.

הזמן הוא לא העיקר. העיקר הוא מה עשינו בזמן הזה. איך התייחסנו לזמן הזה, וכמה הספקנו לעשות בזמן הזה. ההספק, הכמות והאיכות הוא כבר שאלה אחרת. שאלה שאני מאמין שאין אדם בעולם שזה לא עובר לו בראש באיזה שהוא פרק בחייו.

בפרשת בראשית השם ברא את כל העולם ואחרי כל יום נאמר – "וירא אלוהים כי טוב". כלומר אחרי כל יום שהשם ברא, אם זה את השמיים ואת הארץ, אם זה אור וחושך, אם זה עצים, עופות, חיות, וגם את המאורות – נאמר "וירא אלוהים כי טוב". ביום השישי שהשם ברא את האדם נאמר – "והנה טוב מאוד". כלומר לאחר כל יום של הבריאה נאמר "טוב", ולאחר בריאת האדם נאמר "טוב מאוד".

כידוע ישנה שאלה נוספת שנשאלת "האם טוב לו לאדם שנברא?, או טוב לו לאדם שלא נברא?". שלמה המלך אמר במגילת קהלת "הבל הבלים הכול הבל. מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שימול תחת השמש" – כלומר טוב לו לאדם שלא נברא. ולא סתם שלא נברא אלא המילה הבל מוזכרת 7 פעמים. כלומר, טוב לו שלא נברא פי 7.

לאור הדברים יש לנו סתירה ומיד נשאלת השאלה – בפרשת בראשית השם אומר "וירא כי טוב מאוד". בקהלת שלמה המלך אומר הבל פי 7. האם שלמה המלך סתר את דברי השם?. אז זהו, שלא. טוב מאוד שנברא האדם. אבל השאלה היא מה הוא עושה עם הזמן הזה שהוא בא לעולם הזה. אם האדם בא לעולם הזה רק כדי להעביר את הזמן ולתענוגות חומריות ותאוות גופניות – הכול הבל הבלים. אבל אם האדם בא לעולם הזה למצוות, למעשים טובים, עזרה לזולת וחיפוש אחר הנקודות הטובות בעצמו ובכל בריה אחרת אז זה טוב מאוד. ואז האדם חי חיים נצחיים.

אז איפה היינו? ומאיפה התחלנו? – אמרנו בהתחלה שהזמן עובר מהר. והנה סיני נתן הגיע לגיל בר מצווה. סיני נתן הוא הבן של אבישי ושרון שרה מור, חברים יקרים עוד מתקופת כפר המים מכמורת, ששם גרנו חבורה של חברים על חוף הים. שם הקמנו משפחות ומשם כל משפחה נדדה למקום אחר בארץ להתישבות. שאני אומר הזמן עובר מהר, אני מתכוון לזה שרק לפני רגע אני זוכר שסיני נתן נולד, ועוד קצת פה ושם, והנה כבר בר מצווה. הנה היום הראשון של הנחת התפילין של סיני נתן הגיע, והוא החליט לעשות אותו בכותל המערבי. נפגשנו ביחד עם הילדים לתפילת נץ משותפת עם המניין הקדוש של רב מנשה. התפללנו, העברנו חוויות ונהנו מהחברה הקסומה בשעה כה מוקדמת. למרות שהיה מאוד אינטימי ובלי תרועות שופר ומקצבי תופים.

את העלייה לתורה סיני נתן עשה בבית הכנסת בישוב "נורדיה". ושם היה משהו מאוד קסום ומרגש, לפגוש את כל החברים עוד מתקופת כפר המים מכמורת. קסום ומרגש לפגוש כל פעם את הפשטות ואת אהבת החברים. הייתה תפילה מרוממת עם הלל ונענועים של ארבעת המינים  – סוכות. לאחר מכן עשינו חאפלה גדולה עם התופים והשופרות. קצת ריקודים, מעגל מתופפים לילדים, אוכל טוב והרבה געגועים.

מזל טוב משפחת מור היקרים. ולסיני נתן אנחנו מאחלים שתחיה חיים של אורה, תורה, ברכה, הצלחה, כיבוד הורים והרבה מצוות.

אוהבים משפחת פיס

מהכותל לטורקיה

בס"ד

שלום וברכה חברים יקרים.

הפעם אני הולך לכתוב לכם על טיול עבודה מאוד כייפי, ומאוד מרגש שערכנו שלושה חברים מלהקת תופי שמחה.

כידוע, עבודתנו העיקרית בתחום בר המצווה היא – תהלוכות מתופפים בכותל המערבי. תהלוכות שמשלבות תופים, כלי נשיפה, שופרות וחופת חתנים. את התהלוכות הללו תוכלו למצוא בעיקר בשער האשפות שהוא השער המרכזי של הכותל המערבי, בימים שני וחמישי ובראשי חודשים.

הפעם, את התהלוכה הזו הביאו לטורקיה. לפני כשלוש שנים עשינו בר מצווה בכותל לחבר'ה שהגיעו מטורקיה. קיבלנו אותם בקבלת פנים מרגשת בשדה התעופה עם שירים כמו – "הבאנו שלום עליכם, עם ישראל חי". שזו אחת הקבלות פנים המרגשות לפי דעתי. המשכנו איתם למחרת לתהלוכת מתופפים בכותל, ולאחר מכן נעימות של כליזמרים במסעדה באחת השכונות בירושלים. כלומר כמה ימים של כל המשפחה וחברים קרובים לחגיגת עליה לתורה בכותל המערבי, ובנוסף טיול ברחבי ארץ ישראל.

המשפחה הזו, ששימחנו אותם לפני שלוש שנים, פה בארץ ישראל, החליטו להביא אותנו לטורקיה, בכדי לשמח אותם ולערוך להם את החוויה המוסיקאלית שאנחנו עורכים בכותל המערבי. קבעו לנו תאריך טיסה לנסיעה לטורקיה, סגרו לנו מלון לטורקיה, דאגו לנו לאוכל כשר עד למלון, דאגו לנו לנהג צמוד שאסף אותנו משדה התעופה למלון ובחזרה. כלומר היה אירוח נפלא, מתוק מכול טוב. בנוסף דאגו לנו ליום חופשי שבו טיילנו ברחבי איסטנבול, וכמובן שהלכנו לרחוב של כלי הנגינה המפורסם באיסטנבול שנקרא כיכר טקסים שברחוב איסטיקלל. אני קניתי חליל טורקי, ומאיר נגן הכלי נשיפה קנה קלרינט טורקי. באחת הסימטאות של כיכר טקסים עצרנו בחנות של כלי מוסיקה עם מוכר מבוגר מאוד מהדור של פעם, ושם עשינו איתו קטע נגינה מאולתר מאוד משמח ומרומם את הלב ואפילו החלו להתקהל אנשים מהרחוב לראות ולצלם. המוכר לא ידע מילה אחת באנגלית ואנחנו לא יודעים מילה אחת בטורקית, והרגשנו איך המוסיקה היא החלק המחבר ביננו. בסוף הנגינה היו חיבוקים ונשיקות. לאחר מסע ארוך ביום ברחובות איסטנבול, בלילה הפלגנו בספינה ענקית לשייט ב"מיצרי הבוספורס". בקיצור היה מעל ומעבר עם קבלת פנים מאוד חמימה ומאוד כיף.

את הבר מצווה ערכו בבית הכנסת שנקרא "עץ החיים" שנמצא באזור שנקרא "אורטקוי". בזמן העליה לתורה ערכנו מעגלי ריקודים בין המתפללים, המשפחה וחתן המצווה, והייתה הרגשה מאוד מתוקה, שהנה המוסיקה והנגינה של הכותל הגיעה עד לפה לטורקיה, והיה מאוד מרגש. לאחר מכן כל המשפחה והאורחים הלכו במרחק הליכה קצר למלון הסמוך ששוכן ממש על המים, ששם ערכו את סעודת המצווה. אנחנו הנגנים וחתן המצווה עשינו משהו מטורף, שונה ומאוד לא סטנדרטי. עשינו כניסה לחתן מהסרטים. עלינו על סירת מנוע קטנה, הפלגנו לאמצע מייצרי הבוספורס, שזה ממש מבדיל בין יבשת אסיה ליבשת אירופה, וכך עשינו את הכניסה לחתן המצווה. הסירה שטה לכיוון המלון, אנחנו מנגנים ושרים, חתן המצווה שמח ומבסוט, וכל האורחים מוחאים כפיים לבוא החתן והניגונים שהגיעו מארץ ישראל. באמת, זו הייתה כניסה לחתן מהסרטים.

טסנו, שרנו, ניגנו, טיילנו. אבל היה חסר לנו משהו. משהו רוחני שקשה להסביר אותו. ואז החלטנו שצריך לחפש ציון קבר של צדיק שקבור פה באיסטנבול. כידוע רבי נפתלי כץ קבור באיסטנבול. רבי נחמן במסע שלו מאוקראינה לארץ ישראל עצר בטורקיה ואז הלך להשתטח על הציון של רבי נפתלי כץ, ונשאר להשתטח יום שלם. החלטנו לחפש את הציון וללכת להשתטח על קבר הצדיק. תפסנו מונית והתחלנו ליסוע ולחפש את הציון. החלפנו מונית והמשכנו לחפש וגם לא מצאנו. לבסוף, שחיפשנו את הכתובת בגוגל מפ גילינו שהציון של קבר הצדיק נמצא 300 מטר מהמלון שבו אנחנו מתאכסנים. השגחה ענקית. כמובן שצעדנו לכיוון ציון הצדיק, התפללנו, ניגנו, שרנו ועשינו ריקוד.

תודה רבה למשפחה היקרה שהזמינו אותנו לטורקיה ודאגו לשהות המפנקת והמבורכת. תודה רבה לטניה ומישל מחברת "הולסטאי" שדאגו לכל החלק המקשר בין המשפחה ואלינו וכמובן לחלק הלוגיסטי של כל הנסיעה.

תודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו.

 

 

רוח הקודש בכותל

בס"ד

שלום לכל החברים

היום הולך לספר לכם סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי. סיפור שמתפרס על זמן של שלוש שנים בערך.

כידוע, בכותל המערבי, ישנם תהלוכות בר מצווה רבות. חלק מן המשפחות שבאות לחגוג בר מצווה בכותל שוכרות נגנים, שהם נקראים מתופפי הכותל – עם תופים ושופרות שיעשו להם את כל התהלוכה השמחה. חלק אחר של המשפחות שבאות לחגוג את העליה בכותל שוכרות מפיק בר מצווה בכותל, שהוא אחראי על כל ההפקה מהתחלה ועד הסוף. כלומר המפיק דואג למדריך שידאג למורל ולשמחה ולקדושה שילווה את המשפחה לכל היום. המפיק דואג לצלמים, למתופפים, לארוחת בוקר לפני התפילה, לארוחת צהריים לאחר התפילה, לאוטובוס. כלומר דואג להכל. זה מה שנקרא לבוא כמוזמן לאירוע בר המצווה של הבן שלך.

היום אנו נדבר על אוריין שרעבי, המדריך מס' 2 בכותל. אוריין הוא המדריך המוביל של איש ההפקה ששמו בני רוזנר. אתם בטח שואלים את עצמכם, מה עכשיו מדריך?, ולמה מס' 2?, ומי הוא מס' 1?.

נתחיל. אוריין הוא מדריך מס' 2 כי הוא תמיד שואף ליותר. גם כאשר האירוע מושלם, הוא תמיד יחפש נקודות איפה להגדיל ראש, ואיפה להוסיף אנרגיה שהיום בר מצווה הזה יהיה הכי שמח והכי מוצלח. אז למה הוא לא מס' 1?, כי הוא יודע שמעליו יש את הקדוש ברוך הוא, שהוא מס' 1 שדואג לכולם, ואנחנו רק מתחתיו מקבלים את השפע ומעבירים אותו הלאה.

עכשיו הסיפור. אומרים שצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. לפני בערך שלוש שנים, אוריין היה מדריך של משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל. בזמן התפילה והעלייה לתורה היה איש יקר אחד שעלה לתורה ואז איכשהו נודע לאוריין שלאיש הזה יש שלוש בנות והוא כל כך רוצה בן. אוריין לא התבלבל וברך את האיש הזה שיזכה לתאומים בשנה הבאה. אומרים שלפעמים אדם מקבל רוח הקודש והוא לא יודע. אומרים שאדם לפעמים מדבר או מברך והוא לא יודע איזה פעולות הוא עושה בשמיים.

חבר'ה……… לאחר שנה האיש היקר זכה לשני בנים תאומים. מדהים. אבל אוריין לא ידע את זה. האיש היקר הזה לא ידע איך לומר לאוריין שאכן ברכתו התגשמה. עד שלפני חודשיים האיש היקר הזה הגיע שוב פעם לכותל, והפעם עם עגלה כפולה של תאומים, ומי היה מדריך בר המצווה שלהם?, ניחשתם נכון – אוריין שרעבי. ושם נודע לאוריין כל הסיפור המופלא הזה.

פלא גדול, כמה חשוב לברך את הקרובים אלינו, משפחה, חברים, ובינינו…… את כל עם ישראל.

בחלומי ראיתי

בס"ד

שלום לכולם.

את המאמר הבא כתב בני הבכור יהל. יהל הוא ילד מתבגר, בן 13, שחגג לפני כשלושה חודשים בר מצווה. המאמר אינו עוסק בתהלוכות בר מצווה בכותל או בסוגים של מעגל מתופפים למיניהם, אלא מאמר מנקודת מבט של ילד שחי ונושם את ארץ ישראל.

בחלומי ראיתי שאני ואביעד נמצאים בנגב. אני אומר לאביעד – תראה את כל השדות, המטעים, ויש שם התיישבות של יהודים, ויש שם מקורות מים עם מפלים יפים, ונדידות ציפורים. המקום נקי, ואין זבל כמו בכל מקום בארץ ישראל. אנחנו תופסים מונית לירושלים, מפני שאנחנו רוצים לבקר בכותל המערבי. אני מסתכל לכוון של הנהג, ואני רואה שאין נהג. אנחנו עולים למונית, והמונית נוסעת מעצמה, הכיסאות נוחים ויש ריח ניחוח. אין גם פקקים, אין תאונות דרכים, מפני שהמכוניות עם הנהגים יצאו מכלל שימוש כי הם מסוכנות לבני האדם.

בהמשך הנסיעה אנחנו מדליקים את הרדיו. יש שם המון תחנות. אנחנו נכנסים לתחנה אחת, ואנחנו שומעים שהדרך לירושלים סגורה מפני עומס של אנשים. אני אומר לאביעד בוא נרד. אנחנו יורדים מהמונית, אנחנו שמים לב שאנחנו נמצאים באזור ערבי. אני מסתכל ולא רואה את הגדרות תיל, ואין שמירה. אני אומר לאביעד – "תסתכל סביב", ואביעד לא מאמין לי. אני מראה לו, והוא ממש מופתע ומתרגש. אנחנו רואים הרבה שדות עם חיטה, מטעים של גפנים, ואני רואה את החורבות של הערביים שהפכו לבתים יהודים. המכוניות הערביות נעלמות והכול מכוניות של יהודים.

אני ואביעד ממש מאושרים שאנחנו יכולים ללכת חופשי בכל ארץ ישראל, בכל מקום, כי היו לנו הרבה מקומות שלא היינו יכולים להיות בהם. עכשיו הכול רק שטחים יהודים, ואנחנו מסתובבים בירושלים בלי שום פחד, ואנחנו הולכים בחופשיות בלי להסתכל כל הזמן לצדדים.

באזור הכותל – הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני הופכים לרובע יהודי גדול, ויש רק יהודים בירושלים ובישראל. מהכותל אנחנו ממשיכים לכוון מערב ירושלים, ומגיעים לכניסה לעיר. שם אנחנו רואים המון הפגנות של יהודים ושל ערבים. הערבים רוצים שיחזירו להם את האדמות בחזרה. יש כאלה מבולבלים שהם בעד הערבים, מפני שהם אומרים שהערבים הם מסכנים ואין להם. ויש אנשים שלא רוצים להחזיר את השטחים, מפני שהם אומרים שלערבים יש כבר המון מדינות, ולנו יש מדינה אחת קטנה של 500 ק"מ ,וגם את זה הם רוצים לקחת?.

העם רוצה ככה, והעם רוצה ככה, ואף אחד לא יודע למי להקשיב. אנחנו לא מבינים מה קורה, ויש חילוקי דעות בין הדתיים לחילונים, בין הדתיים לאומים לחרדים. כולם מפולגים ויש שנאה שנמצאת באוויר. אנחנו ממשיכים לכוון מרכז ירושלים, ופתאום אנחנו רואים ילד קטן יושב ובוכה. אנחנו ניגשים אליו ושואלים אותו – "למה אתה בוכה"?, הילד עונה לנו – "כי חשבתי שמתי שיבוא המשיח יהיה תחיית המתים, ועכשיו הגיע המשיח ואין תחיית המתים, ואני ציפיתי שהוא יבוא, ועכשיו הוא לא מגיע". הוא בכה ובכה ואנחנו ניסינו לנחם אותו, והוא לא התנחם. אמרתי לו שאולי הוא יבוא עוד מעט.

בעודנו מדברים, אנחנו מסתכלים לעבר לוח המודעות, ורואים כרזות ענק שכתוב עליהם שהמשיח לא הגיע וזה סתם שקר. אף אחד לא יודע למי להאמין, ואחרים אומרים שאולי נעשה בחירות למשיח. ישנם גם אנשים שמאוד פוחדים שהמדינות האחרות יבואו ויתקפו אותנו, ויש פחד ובלבול גדול במדינה. בעקבות הבלבול קם מנהיג שניסה להנהיג את העם, אבל הוא לא הצליח. אחריו באו הרבה מנהיגים, ואף אחד מהם לא הצליח להשקיט את העם.

מישהו הציע הצעה שיעשו הצבעה על בחירות של משיח. חלק רב מהעם התנגד, אבל היו כאלה שלא. הם עשו הצבעה, ואף אחד לא נבחר למשיח. פתאום רב אחד עלה לבמה ואמר שהמשיח היה צריך להגיע לפני הרבה זמן והוא לא הגיע. למה?, מפני שהעם לא היה מוכן לקבל את המשיח. עכשיו שהעם סוף כל סוף, מוכן לקבלת המשיח, יש מריבות ומחלוקות, ואף אחד לא מסכים עם השני, יש שנאת חינם בין אחד לשני, אין הסכמה משותפת, אלא כל אחד חושב על עצמו.

לא כדאי שנמשיך לריב, כי ה' יראה שהעם הוא עדיין אינו בשל לגאולה, ויכול להיות שזה ידחה עוד פעם, ואף אחד לא יודע מתי תהיה הזדמנות שנייה כמו עכשיו. את ההרצאה הזאת הראו בשידור ישיר בטלויזיה, וכל עם ישראל ראה את זה. זה גרם להם לאהבת אחים, והם היו מאד נרגשים מדבריו המחזקים של הרב ההוא. הם החליטו שהמשיח הוא הרב הזה, והם כיבדו אותו מאוד, ולכולם היה הרגשה פנימית שזה המשיח, והעם היה שמח ומאושר.

עבודת הכוהנים חזרה לקדמותה, נגינת הלווים החלה לזמר כמו בימים עברו, וכמובן הקרבת העולות. כמובן שהחרבנו את אל-אקצה, והאנשים התחילו לבנות את בית המקדש. כל עם ישראל מביא קרבנות לבית המקדש. הלווים מנגנים בבית המקדש עם חלילים, כינורות ותופים. המון העם עולה לבית המקדש, וכל היהודים חוזרים מהגלות הרחוקה – אמריקה, צרפת ומכל הארצות הנידחות. עם ישראל חוזר לקדמותו, כולם שמחים ומאושרים.

אנחנו ממש שמחים, ואין הבדל בין דתיים וחילונים. ההבדל העיקרי הוא בין גויים ליהודים. אין גויים שגרים בארץ ישראל, ובעקבות זה אין פינויים של יהודים מהבתים ומהישובים, אלא פינויים רק של ערבים.

כל העם מחובר אחד עם השני, כעם אחד לב אחד.

מי שמאמין לא מפחד

בס"ד

שלום לכל החברים היקרים

הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי שקרה בכותל המערבי בזמן תהלוכת בר מצווה בכותל. כותל המערבי מקום שהשכינה לא זזה ממנו מעולם.

סיפור כה אמיתי ולפי דעתי מרגש מאוד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט. והנה הוא לפניכם.

כידוע בימי שני וחמישי מגיעים מתופפים מכל חלקי הארץ כדי לשמח משפחות שבאו לערוך עליה לתורה בכותל. וגם בחמישי האחרון הגיעו מעל 100 משפחות לשער האשפות בכדי לחגוג תהלוכת בר מצווה לפני העלייה לתורה. כידוע תהלוכות שמחות הכוללות שירים, ריקודים ותרועות שופר. בכל שנות פעילותי בכותל המערבי בקרב תהלוכות בר מצווה, מעולם לא נתקלתי באיזו בעיה חריגה. לפעמים התווכחות קטנה או חוסר הסכמה, אבל תמיד זה נגמר בשלום, גם בקרב הנגנים וגם בקרב המשפחות.

בחמישי האחרון השלום בכותל הופר, תרועות השופר נהפכו לתרועות פגזים, קצב התופים נהפך לקצב מלחמה. והרי זה הסיפור:

משפחה שבאה לחגוג בר מצווה בכותל שכרה את שירותיו של מתופף שהוא אחד הוותיקים בכותל, ואחד הוותיקים בתחום מעגלי המתופפים. בד"כ אני נמנע מלומר או לכתוב שמות, אך את שמו אני הולך לכתוב, זהו נדב המעגליה. בהמשך תבינו למה כתבתי את שמו. המשפחה כאמור הגיעה לחגוג בר מצווה בכותל, נפגשו עם נדב, ואיכשהו היה חילוק דעות קטן לגבי התהלוכה. רוב המשפחה שבאה לחגוג את הבר מצווה בכותל הזו היו חמומי מוח, ומה שהם עשו מבייש את הכותל המערבי ואת עם ישראל במיוחד. אבל לא כאן הזמן להעביר ביקורת כי כולנו נופלים לפעמים, הגדולה זה לחזור חזרה ולדעת לתקן.

בעקבות חילוקי הדעות, החבר'ה של המשפחה פשוט החלו להכות את נדב, לתפוס תופים של נגנים אחרים ולזרוק אותם באוויר, ושמעתי שגם שופרות עפו באוויר. אני אישית לא נכחתי באירוע המביש הזה, אך שהגעתי לאחר תהלוכת בר מצווה אחרת משלי פשוט ראיתי את נדב צולע, וכל המתופפים פשוט נסערים מהאירוע המביש הזה. נדב לא החזיר מכות אלא פשוט חטף וניסה להתגונן, ופשוט שמע את בזיונו נדם ושתק כמו אחת התורות הגדולות של רבי נחמן מברסלב.

חבר'ה, הסיפור הזה עדיין לא נגמר. הוא אפילו לא התחיל. נדב לא נשאר חייב, נדב נכנס לכותל המערבי לסגור עניין עם המשפחה המכה, עם המשפחה שביזתה אותו כחצי שעה קודם. שאני כותב נכנס לכותל לסגור עניין, אני צריך שתפתחו טוב טוב את הלב שלכם, כי אתם הולכים לשמוע את אחד הסיפורים הבלתי הגיוניים והמרגשים.

נדב נכנס אל תוך הכותל לסגור עניין. הוא נכנס עם חבר שיהיה לו גיבוי. הוא נכנס שבידו ישנה שקית עם 30 ארטיקים. ארטיקים שאותם הוא הולך לחלק למשפחה המכה. הרי אמרו על דוד המלך "איזהו גיבור הכובש את יצרו". נדב כבש את יצרו ולא החזיר מכות. נדב גם התעלה על עצמו והלך לפייס את המשפחה עם ארטיקים, והם קיבלו את המתנה הכי גדולה של החיים שלהם, הם קיבלו הרהור תשובה בכותל המערבי. כמובן שהאירוע הסתיים בחיבוקים והתנצלות מצידם. אני אישית כאשר שמעתי וראיתי במו עיניי את הסיפור הזה התרגשתי מאוד, והאמת – נתן לי הרהור תשובה גדול מאוד.

אומרים שמי ששומע את בזיונו ושותק, הוא מטהר את כל הדמים בגופו ויש לו כוח לברך ולהתברך. כמובן שנדב בירך את כל החברים. וכמובן שבזכות מעשים כאלו ומעשה זה במיוחד גאולת המשיח רק התקרבה.

בימינו בקרוב מאוד – אמן.

הקרן לחסדי הכותל

בס"ד

שלום לכולם

קרה לכם פעם ששמעתם איזה שמועה נפלאה שהרטיטה לכם את הלב. לי זה קרה והחלטתי לכתוב על זה מאמר קטן.

כידוע, הקרן למורשת הכותל אחראית על כל כך הרבה חסדים של אירועים. עליה לתורה בכותל לילדי רווחה, אירועי בר מצווה לניצולי שואה, בר או בת מצווה למשפחות שכולות, בתי ספר, ילדים מחו"ל, חיילי צה"ל, והרשימה עוד ארוכה.

ברצוני לשתף אתכם בחסד ענקי, שעל אודותיו לא תמצאו באיזה תעודה ממוסגרת שתלויה על הקיר עם חיוכים של בננה לרוחב. חסד כל כך גדול שקשה להתעלם ממנו, שאנשים רבים עושים למען איש יקר, יהודי פשוט ותמים. חסד של מפעל שלם למען איש אחד. חסד של עולם ומלואו לעזור, לקוות ולהתפלל שיהיה רפואה שלימה בקרוב.

כאשר נפגשנו כמה חברים באירוע של מעגל מתופפים של ילדי רווחה, התגנבה לאוזני שמועה על חסד גדול של הקרן למורשת הכותל, למען איש יקר שעובד שם, שככה רצה השם וקיבל את המחלה בגזע המוח. כולנו יודעים – מחלה ארורה, אבל עם הרבה תקווה וחוזק נפשי ושמחה יש עניין שהכל התהפך לטובה, ויהיה רפואה שלימה בקרוב. הבחור הפסיק לעבוד, וכמו שרובנו יודעים –  משפחה יש לפרנס, ומשכנתא יש לשלם, אבל מקור פרנסה הולך ומידלדל. אבל החבר'ה היקרים הללו של הקרן למורשת הכותל, החליטו באיזו שהיא וועדה חברית לתרום לבחור. לחזק אותו גם רוחנית וגם כלכלית – כי אין מה לעשות חייבים להמשיך הלאה עם ראש מורם מבחינה רוחנית, וזה תפקיד חשוב מאוד של המשפחה והחברים הקרובים והרחוקים. וגם חשוב מאוד הבחינה הכלכלית, וזה מה שהחברים של הקרן למורשת הכותל החליטו לעשות.

איך אומר הרב שלמה קרליבך – "עכשיו תפתחו טוב טוב את הלב שלכם". החברים היקרים הללו החליטו לתרום לאיש היקר את ימי החופשה שלהם, וכך הוא יכול לפדות אותם בכסף כל חודש. אם עושים חישוב זריז של 400 אנשי עבודה כפול 2 ימי חופשה, זה יוצא 800 ימים. 800 ימים שווה ערך לשנתיים עבודה. עזרה ענקית לזמן כל כך נחוץ, זמן קשה שבעזרת השם יתברך הכל יתהפך לטובה ויהיה רפואה שלימה.

כאשר אני שמעתי על מפעל החסד הזה, פשוט צמרמורת עברה לי בכל הגוף עם זיעה קרה של התרגשות. כי אי אפשר להתעלם ממפעל של חסד שכזה.

עד לאיפה יכול להגיע העם היהודי הקדוש הזה?. מעשה זה – אני בטוח שהגיע עד לכיסא הכבוד.

ובעז"ה שנשמע רק על חסדים מופלאים כאלו, ונתפלל כולנו שיהיה רפואה שלימה לכל עם ישראל.

אמן

תפילין לחתן בר מצווה

בס"ד

שלום לכולם

היום אני הולך לספר לכם שני דברים. גם סיפור אישי שלי משפחתי, וגם על חנות של תשמישי קדושה שבין היתר מייצרת תפילין ברמה גבוהה עם יחס אדיב ומעולה.

בני הבכור יהל הגיע לגיל מצוות ממש בשבוע האחרון שזה "פרשת תצווה". התרגשות כה גדולה שילד מגיע לגיל מצוות לחגוג בר מצווה, ובמיוחד ילד ראשון שהוא הבכור.

כארבעה חודשים לפני הבר מצווה התלבטתי היכן לקנות לבני תפילין מהודרות. כידוע ישנם מקומות רבים שמוכרים תפילין, אבל רצינו משהו מיוחד, רצינו טקס שבו הילד מגיע למפעל שבו מייצרים את התפילין ואז מספרים על הייצור של התפילין, מספרים על כתיבת הפרשיות, וכמובן שחתן הבר המצווה יכניס את הפרשיות אל תוך התפילין. את כל זה מצאנו בחנות מפעל שנקראת "עוטר ישראל" שנמצאת בגבעת שאול שבירושלים.

בחנות זו הזמנו את התפילין, וברגע שהתפילין היו מוכנות הם קראו לנו לטקס המשפחתי הזה שעליו ניצח צו'פי הגדול. צו'פי ממש נתן לנו שיעור תורה על התפילין והסביר על הבתים של התפילין, ועל הסדר של הפרשיות וההבדלים בין תפילין של יד ותפילין של ראש וכמובן את ההבדל בין תפילין של רש"י ותפילין של רבינו תם. בקיצור צו'פי חיבר את חתן הבר מצווה למצווה הכי גדולה שלו ביום בר המצווה שלו. הוא חיבר אותו לתפילין ולקדושה שלהם, והאמת גם אני התחזקתי ומאוד התרגשתי, וגם כל בני משפחתי שנכחו בטקס הכנסת הפרשיות. "עוטר ישראל" ממש ממש מומלץ.

הדבר השני שאני הולך לספר לכם הוא: כידוע אתם יודעים שעבודתי היא לשמח חתני בר מצווה בכותל עם תופים ושופרות. הפעם הסנדלר הולך יחף. מה זה אומר? – זה אומר שבני הבכור יהל העדיף לחגוג את הבר מצווה שלו בגוון קצת שונה. הוא העדיף לחגוג את בר המצווה במסעדה שהיא מעין אולם שנקראת "חוות שדה בר" – מקום יפיפה, חמים וביתי עם אוכל חלבי מעולה שעל כל זה מנצח "נחמן" הגדול. איש מתוק חביב ולבבי.

את האירוע של בני הבכור יהל חגגנו בערב. זה היה אירוע יחסית מצומצם של 120 אורחים, שביניהם משפחה, חברים קרובים, וחברים עוד יותר קרובים. מוסיקה מצוינת שעליה ניצח "אורן ג'אמבוקה" הגדול, שעליו זה סיפור בפני עצמו. הצלם היה "ניר ג'אמבוק" – חבר יקר שצילם את כל האירוע ועשה מגנטים יפיפיים. ברחבה "טוביה" השתלב עם סולו תופים.

עכשיו אגלה לכם סוד. אני תמיד אמרתי לעצמי – את האירוע שלי, של בניי, בחיים לא אעשה באולם עם כל ההפקה המטורפת ובזבוז הכסף המטורף. אבל איך אומרים – "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום". את האירוע שלנו עשינו בדיוק מה שלא רציתי לעשות. אבל תדעו לכם, אני חוזר בי, האירוע היה כל כך חמים ומשפחתי וחברי ושמח שמח שלא הייתי מוותר עליו לרגע.

הכל בזכות החברים, המשפחה ואהבת ישראל.

תודה לכולכם.

 

מקצבי תופים באפליקציה

בס"ד

שלום לכולם

היום אני רוצה לספר לכם על אפליקציה שמצאתי לטלפון. אפליקציה מעולה של מקצבי דרבוקה אשר מנוגנים במעגליות, וכך יש קצב קיים שעליו אפשר לבנות מוסיקה או שירה.

אתם בטח שואלים את עצמכם, איך הגעתי לאפליקציה הזו?. אספר לכם – מעבר לעבודתי בתחום מעגל מתופפים לילדים או אירועי בר מצווה בכותל, אחת האהבות שלי זה נגינה בעוד. כלי מיתר בעל 11 מיתרים. 5 כפולים ואחד בודד בס. זהו כלי מזרחי שמנגנים בו גם חצאי טונים וגם ריבעי טונים.

כבר כמה שנים אני מנגן כל מיני יצירות בתווים, יצירות דיי מורכבות שיושבות על קצב 10 שמיניות, קצב זה נקרא בשפה המקצועית "סמאעי". סמאעי הוא קצב מאוד איטי יחסית, והיצירה בנויה מארבעה בתים ופזמון חוזר אחרי כל בית. הבית האחרון יוצא מהמקצב של מקצב סמאעי, והוא מנוגן בקצב 3 שמיניות או 6 שמיניות, ולאחר מכן חוזר הפזמון של מקצב הסמאעי. כלומר תחילת היצירה יושבת על מקצב 10 שמיניות, ולאחר מכן יש מעברים למקצבים שונים ואז הקצב של הסמאעי חוזר וסוגר את היצירה. כמובן שבזמן היצירה, הקצב נשאר אוות קצב אבל האופי שלו משתנה. כלומר פעם דרבוקה, פעם צילצלים, פעם דאולה, פעם ריק, ולפעמים כמה כלים ביחד. מה שנותן אופי ליצירה ועושה אותה לא משעממת.

אז איך בונים יצירה ארוכה של 8 או 9 דקות עם כל מיני מקצבים ומעברים, וגם אופי שונה של אותו מקצב?. הסוד של האפליקציה הזו, שיש אפשרות לעשות פלייליסט. כלומר לקחת 8 תיבות של מקצב מסוים עם מהירות מסוימת, ולאחר ה 8 תיבות לבד המקצב יתחלף למקצב אחר עם כמות התיבות שקבענו ועם מהירות הקצב שקבענו. וכך אפשר להכין פלייליסט ליצירה של 8 דקות עם מקצבים שונים ומשונים ומעברים ומהירויות בלי לגעת במכשיר. פשוט ללחוץ על הפעל.

חשבתי גם שאפליקציה כזו טובה מאוד לכל מיני נגנים שעורכים קבלות פנים לחתונה או לבר מצווה. מדי פעם אין אפשרות למשפחה לתקציב של כמה נגנים והם רוצים רק נגן אחד. זה הפיתרון ללהקה של נגן אחד. פשוט מכין פלייליסט של כמה נעימות ושירים ברצף ומנגן ושר עליהם.

לסיכום, אפליקציה מעולה שגורמת לנגן עוד ועוד. כי פתאום יש מסגרת שאפשר להשתעשע בפנים.

קישור אל האפליקציה – נא ללחוץ.

קישור אל ניגון בעוד עם האפליקציה.

החתונה הכי יקרה בכותל

בס"ד

שלום לכל עם ישראל היקר, הקדוש והאהוב

במאמר הבא אנסה להעביר חוויה מאוד עמוקה, שחוויתי יחד עם 11 תוקעי שופר, שבהם התאספנו לתקוע תקיעות שופר על חומות הכותל הדרומי בזמן החופה.

לא פשוט היה לארגן 11 תוקעי שופר לאירוע שכזה. אירוע מפורט להפליא מכל טוב שבעולם. כמובן שהיינו צריכים תזמון מושלם כדי לדעת מתי לתקוע בשופר. ועוד לתזמן את כולם שנתחיל ביחד ונסיים ביחד. אומנם תקיעה אחת של 20 שניות, אבל 20 שניות של לקיחת אחריות מדרגה ראשונה.

כידוע בחופה הזו היו נגני הפילהרמונית. לפי דעתי משהו כ-60 נגנים על הבמה עם הגברת מיקרופונית מעולה. רק את הבמה לקח כשבוע ימים לבנו אותה. עבודה קשה ומאוד מאתגרת מפני שזה לא במה רגילה, אלא במה מיוחדת שחייבת להיות אקוסטית עם 60 הנגנים שמנגנים על כלים שונים. לפי דעתי היו שם נגנים מהעילית של העילית. אני זיהיתי שני זמרים שערכו את החופה. אחד מהם היה בן סנוף והשני היה אברהם פריד. כמובן שלא נחסך שקל אחד בחופה הזו. ואני מדגיש חופה. לא היה אוכל אל ריקודים או קבלת פנים. היה חופה נטו.

מפיק האירוע אמר לי בתחילת החזרה "ברגע שאני מרים את היד אתם תוקעים בשופרות, וברגע שאני מוריד את היד אתם מפסיקים. נכון, על פניו זה מאוד פשוט רק להסתכל עליו ולתקוע בזמן שמסמנים לנו. הזמן הזה היה כשהכלה מתחילה להכנס לכיוון החופה.

בפועל היה משהו שונה. כמובן עם אחריות שהייתי חייב לקחת. המפיק לא הרים את היד שהכלה החלה לצעוד, משום שחברי הסימפוניה ניגנו קטע מאוד עוצמתי ובווליום מאוד גבוה, ומה שעוד הזמר בן סנוף שר בקולי קולות "בואי כלה, בואי". כל חברי הלהקה מסתכלים עליי כדי שאתן את התרועה הראשונה ואז כולם מצטרפים. אבל המפיק לא מרים יד כמו שקבענו, ועוד בכלל לא נראה באיזור. לקחתי החלטה של מאית שנייה שכרגע אנחנו לא תוקעים, אלא מחכים לזמן אחר שמתאים יותר. ממש איך שהשיר נגמר וחברי הלהקה הפילהרמונית הורידו ווליום לסוף השיר, הכלה נעמדה ממש מטר לפני החופה והחתן ירד לכסות לה את ההינומה. זה היה הזמן המתאים ביותר לתרועות השופר. בשפה המקצועית זה נקרא שופרות בהינומה.

כמובן שבסוף האירוע קיבלנו מהמפיק מחמאות על התושייה ועל המקצוענות של לקיחת אחריות. אומנם תרועת שופר של 20 שניות, אבל כל כך קריטית בזמן הכי מתאים.

רק לאחר מכן קראתי באיזה בלוג שזו היתה החתונה היהודית הכי יקרה בעולם.

שמח שהיינו חלק ממנה, אני וחבר להקת תופי שמחה. אפילו אם זה היה רק ל 20 שניות.

 

1 2 3 13